שיתוף
תגובות
חדשות » פוליטי » צניחה באמון הציבורי בצה"ל, הנשיא ובג"ץ
מדד הדמוקרטיה
המכון הישראלי לדמוקרטיה: אמון הציבור היהודי בצה"ל יורד ל-81%, האמון בנשיא ירד ל-56%, האמון בבג"ץ ל-42%, במשטרה ל-41%, בממשלה 25%, בכנסת 21%, ובמפלגות רק 14%
דגל ישראל | צילום: Dan Josephson, שאטרסטוק

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופ' תמר הרמן, מנהלת מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הגישו היום (שני) לנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין את מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2020. פרויקט מדד הדמוקרטיה, נערך זו השנה ה-18 ברציפות ומשרטט תמונת מצב מורכבת בנוגע להערכת הציבור את חוסן הדמוקרטיה הישראלית, מידת האמון במוסדות המדינה והערכת הציבור כלפי השירות הציבורי.

ירידה באמון הציבור בכל המוסדות

בקרב הציבור היהודי, צה"ל נמצא כרגיל בראש רשימת המוסדות מבחינת רמת אמון הציבור, אך גם כאן חלה ירידה משמעותית, מ-90% אשתקד ל-81% אמון באוקטובר, והוא הנמוך ביותר מאז 2008. כמו בכל שנה, גם השנה נמצא נשיא המדינה עם אחוזי האמון הגבוהים ביותר אחרי צה"ל אך הסקר מראה כי האמון שהציבור היהודי נותן בו יורד מ-71% אשתקד ל-63% ביוני ול-56% באוקטובר.

ירידה משמעותית גם באמון בבית המשפט העליון, מ-52% ביוני ל-42% באוקטובר. מעט אחריו, המשטרה (41%) והתקשורת (32%) באוקטובר. סוגרות את הרשימה: הממשלה (25%), הכנסת – שהאמון בה צנח ל-21% (מ-32% ביוני) – והמפלגות – שהאמון ירד ל-14% באוקטובר (מ-17% ביוני).

אמון הציבור הערבי במוסדות נמוך מזה של היהודים וצנח משמעותית בהשוואה לשנים קודמות. בית המשפט שנהנה מאמון הרוב ביוני (60%) צנח ל-40% באוקטובר. גם האמון במפלגות נפגע קשות, אחרי עלייה ל-30% ביוני (לעומת 20% אשתקד), התרסק האמון במפלגות ל-14% באוקטובר.

חלק ממדינת ישראל ובעיותיה: 84.5% מהציבור היהודי בישראל מרגישים חלק ממדינת ישראל ובעיותיה, לעומת 44% בלבד מהציבור הערבי. גם השנה, בדומה לשנים קודמות רוב הציבור הישראלי (58%) מעריכים כי הנהגת המדינה היא מושחתת,. בקרב הציבור היהודי, תפיסה זו שכיחה בהרבה בשמאל (87.5%) ובמרכז (74%), מאשר בימין (43%).

על רקע משבר הקורונה, בחנו את השפעת הדברים על מערכות היחסים בין חרדים ללא חרדים, בין יהודים לערבים, בין הציבור לממשלה ובין הציבור למשטרה. בכל אחת ממערכות יחסים אלה יש החמרה בהכרת הנזק בין שתי המדידות.

היחלשות בהערכת הסולידריות החברתית: שיעור המעריכים כי בישראל מתקיימת סולידריות חברתית רבה עמדה באוקטובר על 17% בלבד, המדידה הנמוכה ביותר בעשור האחרון. מדובר בירידה בחצי מערכי השיא של כל השנים שנמדדו ביוני האחרון (33%).

צניחה בתיאור מצבה של ישראל: בשעה שאשתקד מחצית מהישראלים חשבו כי מצבה של המדינה טוב או טוב מאוד, ביוני האחרון חלה ירידה ל-37%, ובאוקטובר ירידה נוספת ל-32%. לצד זאת, עדיין כשני שלישים מהישראלים (64%) סברו בחודש אוקטובר כי ישראל היא מקום טוב לחיות בו (לעומת 76% ביוני האחרון).

מרבית הישראלים (61%) הגדירו ביוני את מצבם האישי טוב או טוב מאוד, אך גם כאן חלה ירידה משמעותית לעומת השיעור המקביל לפני שנתיים, שעמד על 80%.

57% מהציבור סברו בחודש אוקטובר כי השלטון הדמוקרטי בישראל נמצא בסכנה חמורה – עלייה ביחס ליוני האחרון (53%) וביחס לשנים עברו. כמו כן, גם השנה (אוקטובר) רוב המרואיינים היהודים (60%) העריכו שהמשטר בישראל הוא דמוקרטי גם לאזרחים הערבים, ואילו רוב בקרב המרואיינים הערבים (58%) חשבו ההפך – שהוא לא דמוקרטי מנקודת ראותם.

האם המשטר בישראל דמוקרטי גם לערבים? בנושא זה הפער בין יהודים לערבים הוא רחב מאוד: בדומה לשנים קודמות, גם השנה (אוקטובר) רוב המרואיינים היהודים (60%) העריכו שהמשטר בישראל הוא דמוקרטי גם לאזרחים הערבים, ואילו רוב בקרב המרואיינים הערבים (58%) חשבו ההיפך – שהוא לא דמוקרטי מנקודת ראותם.

52% מהחרדים מעדיפים רופא יהודי

השפעת משבר הקורונה על יחסי יהודים-ערבים: ביוני היה נראה שמשבר הקורונה יכול לגשר בין יהודים לערבים – 49% מהיהודים ו-55% מהערבים שהעידו כי המשבר שיפר את מערכת היחסים בין שני הציבורים. ואולם באוקטובר הצטיירה כבר תמונה פחות אופטימית: רק 28% מהיהודים ו-25% מהערבים סברו כי המשבר שיפר את מערכת היחסים בין שתי הקבוצות, שיעור הלא יודעים גדול משמעותית אצל היהודים מאשר הערבים.

החלטות גורליות? ברוב יהודי בלבד: בדומה לשנים קודמות ובלי קשר לטענת השיפור ביחסים בעקבות משבר הקורונה, 75% מהיהודים בישראל סבורים שהחלטות גורליות למדינה בנושאי שלום וביטחון, צריכות להתקבל ברוב יהודי. פילוח מדגם היהודים לפי שיוך פוליטי מעלה הבדלים גדולים בין המחנות: רוב בימין (87%) ובמרכז (71%) תומכים בכך, לעומת מיעוט בשמאל (39%).

רוב גדול (81%) מהציבור הערבי ורוב קטן (57%) בציבור היהודי חושבים שרוב הערבים אזרחי ישראל רוצים להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק ממנה. פילוח פוליטי של מדגם היהודים מעלה כי כמעט מחצית (47%) ממי שמיקמו עצמם בימין מסכימים עם הערכה זו לעומת רוב גדול המסכים עם טענה זו בשמאל (82.5%) ובמרכז (65%).

חיים משותפים? רוב (77%) מהציבור הערבי ומעט מעל מחצית (54%) מהציבור היהודי שוללים את הצורך בחיים בנפרד כדי לשמור על הזהות הלאומית היהודית או הערבית. ואולם, ההבדלים בנושא בציבור היהודי על בסיס רמת דתיות הם גדולים: 82% מהחרדים תומכים בחיים בנפרד, וכך גם 62% מהדתיים, 48% מהמסורתיים הדתיים, 42% מהמסורתיים הלא דתיים ו-25% בלבד מהחילונים התומכים בחיים בנפרד.

ועוד בהקשר זה, רק מיעוט של היהודים מוכנים לעבוד ביישוב ערבי (41%), לעומת רוב מוחלט (93%) בקרב הערבים המוכנים לעבוד ביישוב יהודי. בהמשך לכך, שני שלישים מהיהודים (67%) הביעו נכונות לעבוד תחת מנהל ישיר מהציבור השני, לעומת רוב גדול של ערבים (92%).

רק מיעוט מהמרואיינים היהודים (36%) חושבים שצירוף מפלגות ערביות לקואליציה יתרום לשמירת הזכויות והאינטרסים של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, זאת לעומת רוב (70%) מהמרואיינים הערבים.
רוב (59%) מהיהודים ומעל שני שלישים (67%) מהערבים סבורים כי מינוי שר ערבי שיהיה אחראי על
שמירת הזכויות והאינטרסים של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל יתרום למטרה זו.

באותו הקשר, רק מעט מעל לשליש מהמרואיינים היהודים (38%) סברו כי חקיקה שתחייב ייצוג של ערבים בתפקידים בכל דרג ובכל מוסד מדינתי לפי חלקם באוכלוסיית המדינה תתרום לתרום לשמירת הזכויות והאינטרסים של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, לעומת רוב המרואיינים הערבים (83%) שסברו כי חקיקה מחייבת תתרום לכך.

לדעת כמחצית המרואיינים הערבים (52%), הסיבה העיקרית לייצוג הנמוך של עובדים ערבים בשירות הציבורי היא הרצון של קבוצת הרוב היהודית להרחיק ערבים מעמדות כוח. רק מיעוט מהמרואיינים היהודים (31%) הסכימו עם טענה זו.

ירידה בהערכה החיובית בתפקוד מערכת הבריאות

ירידה מסוימת בציון שמעניק הציבור למערכת הבריאות בין שתי המדידות: כמחצית מכלל המדגם (50%) נתנו למערכת הבריאות ציון טוב או מצוין על תפקודה ביוני לעומת 42% בלבד שנתנו לה ציון טוב או מצוין בחודש אוקטובר. בעוד שבציבור היהודי ההערכה בין יוני לאוקטובר כמעט שלא השתנתה (48% שהעניקו לה ציון חיובי ביוני ו-46% באוקטובר) בציבור הערבי חלה צניחה חדה בהערכה זו: מ-59% ביוני ל-24% באוקטובר.

שביעות רצון מקופות החולים מול בתי החולים הציבוריים: לא פחות מ-83% מרוצים מאיכות הטיפול הרפואי בקופות החולים אליהן הם משתייכים, בעוד 57% מהישראלים מביעים שביעות רצון מאיכות הטיפול הרפואי בבתי החולים. תמונה דומה עולה במידת שביעות הרצון מהיחס למטופלים (83% מרוצים מהיחס למטופלים בקופות אליהן הם משתייכים, לעומת 52.5% מהציבור שבעי רצון מהיחס הניתן בבתי החולים).

ניכרת שביעות רצון גבוהה הרבה יותר בציבור הערבי מאשר בציבור היהודי מבתי החולים, הן באיכות הטיפול הרפואי (74% מרוצים לעומת 54% בהתאמה), והן ביחס למטופלים (76% שבעי רצון לעומת 48% בהתאמה). בכלל הציבור (יהודים וערבים יחד) קופות החולים זוכות לאמון הגבוה ביותר מבין 11 המוסדות שנמדדו השנה במדד הדמוקרטיה. 78% מהציבור נותנים אמון בקופת החולים אליה הם שייכים (יהודים – 77%, ערבים- 83.5%).

יחס לאנשי הצוות הרפואי? סביב הנושא שעלה שוב ושוב לכותרות, התפרצות על אנשי הסגל הרפואי, רוב גדול מהמרואיינים (76%) לא גילו הבנה כלפי אנשים הנוקטים באופן זה, עם זאת יש לציין לא פחות מ-21% גילו הבנה להתנהגות כזו.

תקציב הבריאות – כמה ולאן? קיימת הסכמה ציבורית רחבה (86%) באשר לצורך להגדיל את תקציב הבריאות, גם אם זו תבוא על חשבון התקציב של משרדי ממשלה אחרים. בתרשים מטה השימושים המועדפים בתקציב בריאות מוגדל:

אולם, בניגוד להסכמה הרחבה כי יש להעלות את תקציב הבריאות, רוב גדול מהישראלים (68%) מתנגד להעלאת מס הבריאות, גם בתנאי שהכספים יופנו לשיפור מערכת הבריאות הציבורית, בעוד רק 29% תומכים בכך.

ומה בנוגע להגדלת שכר הרופאים הבכירים ושר"פ? כמעט מחצית (49%) מהציבור סבורים כי צריך להגדיל את שכר הרופאים הבכירים, לצד איסור עליהם לקבל חולים באופן פרטי.

יחס שווה: כשני שלישים מהערבים (67%) ומעל למחצית מהיהודים (55.5%) חושבים שמערכת הבריאות הציבורית הישראלית נותנת טיפול שווה לכל המטופלים מכל רקע ומכל מגזר. בקרב הציבור היהודי, ההסכמה לכך רבה יותר בימין (62%) מההסכמה במרכז ובשמאל (48%).

לרוב גדול מהציבור – 96% מהערבים ו-71% מהיהודים – אין זה משמעותי אם יטפל בהם רופא יהודי או ערבי. עם זאת, ליהודים העדפה ברורה כי רופא בן הלאום שלהם יטפל בהם (27%) – כאשר מרבית החרדים (52%) מעדיפים שרופא יהודי יטפל בהם לעומת 16% מהחילונים.

70% מהחרדים חושבים שיש אכיפה בררנית

הידרדרות חדה בהערכת טיב היחסים בין הציבור למשטרה: קפיצה מדאיגה בשיעור הישראלים הסבורים כי משבר הקורונה הזיק למערכת היחסים שבין הציבור למשטרה בין שתי המדידות. שיעור המעריכים כי משבר הקורונה הזיק ליחסים בין המשטרה לציבור באוקטובר (84%) היה כפול כמעט מהשיעור ביוני (47%).

ההערכה הרווחת בציבור את תפקודה הכללי של משטרת ישראל היא בינונית-נמוכה. בשני המועדים ראינו תמונה לא מחמיאה: 36% נתנו לה ציון בינוני (ירידה ב-9% מיוני), והיתר נחלקים בין ציון לא טוב או גרוע (31% באוקטובר, עלייה בכ-5% מיוני) וציון טוב או מצוין (29% באוקטובר, עלייה קלה בכ-3% מיוני).

שתי הקבוצות בהן חלה ירידה חדה בציוני המשטרה בין יוני לאוקטובר הן החרדים (ביוני 41% ציינו כי תפקודה אינו טוב או גרוע ובאוקטובר -61%) והשמאל (ביוני 27% ציינו כי תפקודה אינו טוב או גרוע לעומת 39% באוקטובר).

ירידה באמון הציבור במשטרה: אמון הציבור היהודי במשטרה ירד מ-44% ביוני ל-41% באוקטובר. הצניחה תלולה במיוחד בשמאל (מ-55% אשר נתנו אמון במשטרה אשתקד, ל-48% ביוני ול-34% באוקטובר), ובקרב הערבים (מ-38% בשנה שעברה, ל-33% ביוני ו-26% באוקטובר).

בפירוק את הציון הכללי שמעניקים הישראלים לתפקוד המשטרה לתחומים שונים, ובכל תחומי העיסוק ההערכה הרווחת נמוכה. בקרב יהודים את הציון הנמוך ביותר קיבלה המשטרה על טיפולה באלימות במשפחה – מעל מחצית (51.5%) העריכו זאת כגרוע, ובקרב ערבים על הטיפול בפשע מאורגן – 60% העניקו למשטרה ציון גרוע.

טיפול בפשיעה: רוב גדול מאוד מכלל הציבור (69%) סבורים כי המשטרה מטפלת בפשיעה ברחוב היהודי ביסודיות רבה יותר מאשר ברחוב הערבי. חושבים כך 82% מהציבור הערבי ו-67% מהיהודים. התייחסות לביקורת: למרות הביקורת כלפי המשטרה, 70% מכלל הציבור הישראלי העריכו כי היא לא מתייחסת ברצינות הראויה לביקורות כלפיה, בכלל או במידה מועטה בלבד.

שיטור יתר: רוב הציבור (62%) סבור כי המשטרה מפעילה שיטור יתר כאשר מדובר ביוצאי אתיופיה. קרוב למחצית (48%) חושבים כך גם בנוגע לשוהים בלתי חוקיים פלסטינים ו-46% בנוגע לערבים אזרחי ישראל. רוב מוחלט (73%) בקרב הציבור הערבי סבורים כי קיים שיטור יתר כלפיהם, ובאופן דומה, 70% מהחרדים חושבים כי מופעל שיטור יתר כלפי קבוצה זו.

לעומת זאת, קיימת אי הסכמה בין יהודים לערבים בכל הנוגע לשאלת שיטור היתר כלפי ערבים אזרחי ישראל ושוהים לא חוקיים פלסטינים. בעוד רוב בציבור הערבי חשבו כי קיים שיטור יתר גם כלפי ערבים אזרחי ישראל (73%) ושוהים בלתי חוקיים פלסטינים (71.5%), בציבור היהודי רק מיעוט סברו שיש שיטור יתר כלפי ערבים אזרחי ישראל (43.5% כשמדובר בשוהים לא חוקיים פלסטינים ו-41.4% כשמדובר בערבים אזרחי ישראל).

ריבלין: "יש מי שבוחר להטיל רפש על מערכת המשפט"

ראובן (רובי) ריבלין, נשיא המדינה: "שנתיים האחרונות, שהיו כמו מערכת בחירות שאין לה סוף, שחקו עוד ועוד את האמון של האזרחים במוסדות השלטון והחוק. יש מי שבוחר לחבוט במשטרה, ויש מי שבוחר להטיל רפש על מערכת המשפט, יש מי שכועס עלי כנשיא המדינה אבל בתחתית הרשימה, במדגם שאתם מציגים כאן היום, מדגם שבוחן את אמון הציבור במוסדות המדינה, נמצאות דווקא הכנסת והמפלגות. זו הפעם הרביעית בתוך שנתיים שהממשלה נופלת, והכנסת מפזרת את עצמה, וקוראת לעם בישראל לפקוד את הקלפיות. דומה שבמלחמת ההתשה שמנהלים נבחרי הציבור עם הציבור, אין מנצחים. יש רק שחיקה וייאוש".

"אין ספק בליבי שכל המועמדים לכנסת מונעים מתוך הרצון לשרת את הציבור בישראל. אבל כאשר פעם אחר פעם אלה מנסים לשכנע אותנו שהמנגנונים שלנו רקובים, שתומכי המחנה הנגדי נוכלים, או אפילו בוגדים חלילה, האשמה מתועבת שמוטב שתיעלם מהשיח הציבורי, הם שוחקים את האמון שלנו בעצמנו, את האמונה שלנו בכך שבכוחנו לעבוד זה עם זה, ולחיות יחד. הרטוריקה הזאת, השיח הזה, הם הרסניים ביותר בתקופה שבה אנו מצויים, תקופה שדורשת רמה גבוהה ביותר של סולידאריות חברתית, ואמון חסר פשרות בנבחרי הציבור ובמנגנוני השלטון".

"אני קורא מכאן למנהיגי הציבור – לחברי הכנסת, לראשי המפלגות, לראשי הערים ולמנהיגים הרוחניים. אם נוסיף לעסוק בפלגנות, בעימותים, בהנצחת השבר ביננו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מוסיפים לדשדש בבוץ הפוליטי שמונע מהחברה הישראלית להתקדם הלאה. שיקום אמון הציבור בכנסת ובמפלגות, ובכל מוסדות המדינה, יצטרך לעמוד בראש מעייניהם של נבחרי הציבור – לא רק לאחר הבחירות לכנסת, בחודש מרץ הקרוב, אלא החל ממחר בבוקר".

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "נתוני מדד הדמוקרטיה השנה נותנים ביטוי לעומק המשבר החברתי ולתחושות הקשות בציבור, ומהווים תמרור אזהרה בוהק למקבלי ההחלטות. המשבר חשף ואף תרם להעמקת השסעים בחברה הישראלית. אם בשעת משבר בטחוני, התרגלנו לתגובות שהתאפיינו בחיזוק הסולידריות והערבות ההדדית, הרי שמשבר הקורונה הצליח לפורר את הלכידות הלאומית שלנו. התמשכות המשבר והתחושה בציבור שהוא לא מנוהל כראוי, הובילו מתחושות של התגייסות ואמון מסוים במוסדות השלטון – לשחיקה וניכור. הצניחה באמון ברשויות השלטון צפויה להישאר עמנו גם עם שוך הקמפיינים. אל מול האתגרים הכבדים שלפנינו, על כלל השחקנים שבזירה הפוליטית והציבורית מוטלת האחריות לגלות מנהיגות, שתכליתה לאחד וללכד מחדש את החברה הישראלית על מרכיביה השונים. מה שעומד על הפרק הוא עצם היכולת להוביל בהצלחה את ישראל משפל לצמיחה כלכלית ומשיסוי והסתה להכלה ולחיים משותפים".

פרופ' תמר הרמן, מנהלת מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה: "אנו רואים כי תופעות שליליות מבחינת התפקוד הדמוקרטי הולכות ומעמיקות. שחיקת האמון במוסדות השלטון ובממלאי התפקידים, שהיא כה חיונית בעת ההתמודדות עם משבר כמו משבר הקורונה, מואצת, וכך גם תהליך השחיקה בהערכת איכות החיים בישראל. עם זאת, בעיצומו של משבר הבריאות החמור ביותר שידעה ישראלי, בולט לחיוב האמון הגבוה של הציבור במערכת הבריאות".

הצטרפו ועקבו אחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
עדכון אחרון:
האדם העשיר ביותר הוא לא זה שיש לו הכי הרבה, אלא זה שצריך הכי פחות

התקינו את האפליקציה החדשה שלנו!
ותישארו מעודכנים