הגאון רבי מאיר צבי ברגמן, מזקני חברי מועצת גדולי התורה, נשא דברי כיבושין והתעוררות בעקבות האסון הנורא שפקד את כלל ישראל ביומא דהילולא דרשב"י, במותם של ארבעים וחמישה מבני היהדות, ת"ח חסידים ואנשי מעשה, זקנים עם נערים וטף.
באורח נדיר כינס הגרמ"צ את תלמידיו לכינוס התעוררות שלא מן המנין. את דבריו פתח הגרמ"צ: "בל"ג בעומר שנה זו אירע לעם ישראל אסון נורא, קשה להשגה, שהתרחש במקום הקדוש, בציון הקברים הקדושים של רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו. דווקא במקום שהוא מקור לשפע ישועות לעם ישראל, וכפי שאמר רבי שמעון בן יוחאי לרבי אלעזר בנו – 'בני, די לעולם אני ואתה', דהיינו שבכוח שניהם לכפר על כל הדור, דווקא במקום זה נפלו צאן קדושים, זקנים עם נערים, וקיפחו את חייהם".
בדבריו עמד הגרמ"צ על יסודי האמונה של כל יהודי בכל עת. כשאף אמירת 'איני מבין דרכי ד", גם בזה יש מן החטא כלפי שמיא, שכביכול אתה אומר שהנהגת הקב"ה היא ברת השגה והבנה אצלך. עוד הוסיף הגרמ"צ: "התפקיד המוטל עלינו בשעה שבה מתרחש אסון נורא שכזה, הוא לדעת מה הקב"ה רוצה מאתנו. הקב"ה רוצה שנחזור בתשובה. "כי את אשר יאהב ה' יוכיח". כל ההרוגים והפצועים הינם קרבנות צבור שאנו הקרבנו, וכדי שהקרבן יכפר צריך בעליו לעשות תשובה. אסור שח"ו נהייה במצב של 'לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו'".
הגרמ"צ קרא להתחזק בלימוד התורה ובבין אדם לחבירו: "התחזקות זו תועיל גם לעילוי לנשמת הנפטרים, ולרפואת הפצועים. הם כולם הרי קורבנות צבור שלנו ועלינו מוטל לעשות זאת עבורם. עלינו להתעורר גם מהאופן שבו אירע האסון, וכפי ששמעתי מבני הגאון רבי בן ציון שליט"א. ההרוגים לא מתו על ידי גורם חיצוני שפגע בהם. מיתתם הגיעה אליהם מעצמם, כשהנפגעים עצמם רמסו זה את זה (כמובן שאין כל תביעה על כך, והיה זה באונס גמור). קרבן צבור זה הגיע במידה כנגד מדה על חטאי הצבור בבין אדם לחבירו, כשאנו עצמנו הורגים אחד את השני בהבל פינו".
"ירחם עלינו הקב"ה, ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, ונזכה בקרוב לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן". סיים הגרמ"צ.
