"אחרי ה' אלוקיכם תלכו…" מצווה התורה בפרשתנו, "ואת מצוותיו תשמורו… ובו תדבקון".
שתי המילים האחרונות בפסוק מכילות קושיה נסתרת – היאך אפשר להידבק בבורא שאין לו גוף ולא צורה וחומר וכולו מהות רוחנית מופשטת מהשגתנו?
מבאר רש"י: "ובו תדבקון – הידבק בדרכיו, גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקב"ה".
על חשיבותה של מצות 'גמילות חסדים' נוכל ללמוד מן המעשה הבא: בשנת תרפ"ג נערכה בעיר וינה, אוסטריה, אספה של גדולי ישראל לדון בענייני השעה והתקופה. אספה זו כונתה "הכנסייה הגדולה הראשונה" של 'אגודת ישראל'.
באספה זו השתתף הגאון רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, ה'חפץ חיים', והתאכסן בביתו של אחד מנכבדי הקהילה היהודית במקום. הלחץ על דלתות האכסניה של אחד מגדולי וצדיקי הדור היה עצום. רבבות יהודים רצו לזכות לקבל את ברכתו של הצדיק. מן הנמנע היה להכניס כל מבקש לחדרו.
עסקן אמריקאי שעשה רבות עבור פעולותיה של 'אגודת ישראל' ולמען שמירת הדת באמריקה ובאירופה, הגיע במיוחד לכינוס. כאשר הגיע עסקן זה לבעל האכסניה של ה'חפץ חיים' והבהיר שהוא מוכרח להיכנס לגדול הדור עבור שאלה מהותית הנוגעת לעתידו ושלום הבית שלו, הכיר לו בעל האכסניה טובה על פעולותיו והכניסו לחדר האורחים בביתו, ואמר לו שכאשר יסיים ה'חפץ חיים' את ארוחתו, יציגו בפניו והוא יוכל לשאול את שאלתו.
טרם שפנה ה'חפץ חיים' לברך ברכת המזון, החל לומר "מזמור לדוד השם רועי לא אחסר". כאשר סיים את אמירת המזמור, פנה ה'חפץ חיים' ליהודי האמריקאי אותו כלל לא הכיר ומעודו לא ראהו, ואף לא ידע שהכניסוהו כדי לשאול שאלה, ואמר לו:
דוד המלך מבקש: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". ממתי טוב וחסד נהפכים ל'רודפים'? רודף הוא בדרך כלל כינוי למי שיורד לחייו של רעהו, מציק לו וגורם לו הפסדי ממון ונפש, אבל הטוב והחסד הם רצויים אצל כל אחד, היה לדוד המלך לבקש שהטוב והחסד "ישיגוהו" כל ימי חייו?!
מבלי להמתין למענה הסביר ה'חפץ חיים': לעיתים, עוסק אדם בגמילות חסדים עבור הכלל, והדבר מפריע לעסקיו הפרטיים. בני המשפחה מרגישים שגמילות החסדים שלו נעשית על חשבונם ומפצירים בו לעזוב את טובת הציבור והחסד כדי שלא יפסיד.
מייעץ לנו דוד המלך: גם אם הטוב והחסד נראים לך כ'רודפים', אל תוותר עליהם כל ימי חייך. כי לכל אדם נקצבה כמות של סבל וייסורים בעולם הזה, מוטב שיקבל האדם ייסורים אלו בשל כך שבחר לעסוק בחסד עם הבריות, ולא שיוותר על החסד ויצטרך לסבול ייסורים ומכאובים אחרים. כסיימו את דבריו החל ה'חפץ חיים' לברך ברכת המזון.
האורח הנרגש שמע את דבריו וקם ממקומו. להפתעתו של בעל הבית ששאל מדוע האורח הולך בטרם הציג את שאלתו, ענה לו האורח שה'חפץ חיים' ענה לו ברוח הקודש…
"מחזיק אני גמ"ח גדול במקום מגוריי. והדבר מגיע על חשבון עסקיי הפרטיים ואשתי הודיעה לי שעלי לעזוב את הגמ"ח ולדאוג לעתיד הכלכלי שלנו. סיכמנו בינינו שאבוא לכאן במיוחד כדי לשמוע כיצד יפסוק עבורי ה'חפץ חיים', אך הוא כבר הבהיר את דעתו היטב"…
