לאחרונה מזהירים מומחים, פעילים פוליטיים ואמצעי תקשורת באיראן מפני התגברות ההגירה של אזרחים איראנים לחו"ל. אף כי אין מדובר בתופעה חדשה, הרי שהדיון המחודש בהגירה ובהשלכותיה מספק עדות נוספת לתחושת הייאוש הגוברת בקרב הציבור האיראני, ובמיוחד הדור הצעיר.
לתחושה זו תרמו בשנים האחרונות קריסת הסכם הגרעין, חידוש הסנקציות, החרפת המשבר הכלכלי והאכזבה מכישלון הנשיא רוחאני לממש את הבטחותיו לשיפור כלכלי ולהרחבת החירויות האזרחיות. משבר הקורונה והשתלטות השמרנים על המוסדות הפוליטיים, ובמיוחד בחירתו של הנשיא ראיסי, אך הגבירו את אובדן התקווה והחשש מהחרפת הדיכוי הפוליטי והאזרחי.
חושת התסכול עשויה לספק בעתיד כר פורה לחידוש המחאה העממית. עם זאת, אפשר שהעלייה ברצון להגר מעידה גם על חיפוש דרכי התמודדות עם הייאוש, שאינן מעודדות שינויים פוליטיים ואף עלולות לעכבם: אדישות פוליטית ותופעות חברתיות חמורות, כגון התאבדויות והתמכרויות.
לאחרונה נשמעות באיראן אזהרות מפני התגברות ההגירה של אזרחים איראניים לחו"ל. בראשית יולי 2021 הציג בהראם סלואתי, מנהל "מרכז ההגירה של איראן" (Iran Migration Observatory), נתונים המצביעים על עלייה במספר האזרחים שהביעו כוונה להגר לחו"ל.
מנהל מרכז המידע, שפועל במסגרת אוניברסיטת שריף לטכנולוגיה בטהראן, אמר בריאיון לעיתון "המשהרי", כי מאז התפרצות מגפת הקורונה ניכרת ירידה במספר המהגרים האיראנים לצרכי לימודים או עבודה בשל מגבלות הקורונה וסגירת הגבולות. עם זאת, חלה עלייה במספר מבקשי המקלט האיראנים, שעוזבים דרך טורקיה למדינות אירופה באופן בלתי-חוקי ובלתי-רשמי ומבקשים מעמד של פליטים. מנתוני המרכז עולה, כי מספר המהגרים האיראנים, שעזבו לטורקיה (רובם בדרך לאירופה), עלה מ-15,500 בשנת 2016 ל-42,000 בשנת 2019.
על-פי נתוני מרכז "נילנאם", המספק שירותים לאזרחים איראנים המבקשים להגר לחו"ל, נוספו בין השנים 2010 ל-2020 כ-500 אלף מהגרים איראנים חדשים. יתר על כן, מחקרים שנערכו לאחרונה על-ידי מרכז ההגירה מצביעים על מספר גדל והולך של אזרחים, שאינם מסתפקים בהבעת רצון כללי לעזוב את איראן אלא מדווחים על החלטתם לממש את רצונם. סלואתי הזהיר, כי מגמה זו עלולה לבוא לידי ביטוי בגל הגירה משמעותי לאחר שיוסרו מגבלות הקורונה.
באיראן מתנהל מזה שנים שיח ציבורי ער סביב תופעת ההגירה, ובמיוחד משבר "בריחת המוחות" הנתפס כאתגר משמעותי שהשלכותיו על המשק האיראני חמורות. הקשיים הכלכליים המחריפים, ובעיקר משבר האבטלה, בשילוב מגמות המודרניזציה, ההגבלות על חופש הפרט וחוסר היציבות הפוליטית והחברתית, מגבילים את האפשרויות לפיתוח עצמי ולשגשוג עבור צעירים רבים בעלי כישורים והשכלה גבוהים ונחשבים גורמים מרכזיים המעודדים הגירה. קצב הריבוי הגבוה בשנות השמונים והמיתון הכלכלי הובילו לפער גדל והולך ביכולתו של המשק האיראני לספק מענה למספר הצעירים המיועדים להיכנס לשוק העבודה מדי שנה.
על-פי נתוני המרכז האיראני לסטטיסטיקה הגיע שיעור האבטלה בשנת 2020-2019 ל-26 אחוזים בקרב צעירים בגילים 24-15 ול-17.9 אחוזים בקרב צעירים בגילים 35-18. אבטלת הצעירים משפיעה בעיקר על צעירים משכילים, משום שקצב צמיחתם של המוסדות להשכלה גבוהה אינו תואם את צרכי המשק ואת יכולתה של הממשלה לייצר מקומות עבודה חדשים. במאי 2020 עדכן שר העבודה והשירותים החברתיים, עלי רביעי, כי 40 אחוזים מבוגרי האוניברסיטאות באיראן מובטלים והזהיר כי שיעור זה צפוי לעלות אף יותר.
ב-2014 הצהיר שר המדע והטכנולוגיה, רזא פרג'י דאנא, כי כ-150 אלף מומחים איראנים מהגרים לחו"ל מדי שנה ואמר כי העובדה שרבים מהסטודנטים היוצאים לחו"ל לצרכי לימודים אינם חוזרים לארצם בהעדר תנאים מספקים מסבה למדינה הפסדים כלכליים ניכרים. גם אם קיימת הפרזה במספר המהגרים האיראנים שנקב השר, הרי שאין ספק בנוגע לחומרת התופעה ולהשלכותיה.
על פי נתונים שפרסמה בראשית 2021 "המועצה העליונה לענייני איראנים המתגוררים מחוץ לאיראן", יותר מארבעה מיליון איראנים מתגוררים מחוץ לארצם. 47 אחוזים מהם היגרו לאמריקה (רובם המכריע לארצות הברית ולקנדה), 29 אחוזים לאירופה (בעיקר לבריטניה, לגרמניה, לשבדיה ולצרפת), 14 אחוזים למדינות ערב ולאפריקה (רובם לאיחוד האמירויות ולעיראק) ו-10 אחוזים לאסיה ולאוקיאניה (בעיקר לטורקיה, לאוסטרליה ולמלזיה). הגם שאין מדובר בתופעה חדשה, נראה כי היא מתגברת ומתרחבת גם למגזרים חברתיים נוספים. מרכז "נילגאם" הצביע בספטמבר 2021 על כך שההגירה התרחבה בשנים האחרונות לכלל השכבות החברתיות ואינה מוגבלת עוד לבעלי אמצעים כלכליים או למומחים מקצועיים בלבד.
—
הכותב הוא ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי
