האופן בו אנו חווים או מתמודדים עם המציאות, תלוי הרבה מאוד באופן בו אנו בוחרים להסתכל עליה. בעגה הטיפולית אנו מבחינים בין "שטח" המציאות האובייקטיבית לבין "מפה" המציאות הסובייקטיבית שלי ממנה אני פועל כלפי חוץ. המפה היא מארג מחשבתי המורכב מאוסף זיכרונות וחוויות אישיות המתבססים בין היתר על אירועים קודמים. במפה נוכל לזהות גם את האמונות שלנו כלפי עצמנו ואת כלל הפרשנויות לגבי המציאות החיצונית.
ישנן פעמים בהן אנו פועלות מתוך המפה כלפי חוץ ובעזרתה חוות את המתרחש שגורם לתחושות שליליות ויוצר בנו מחסום תקשורתי. לכן חשוב להכניס למאגר של המפה שלנו תכנים חיוביים אישיים, משום שהיא מהווה את נקודת המוצא הראשונית ממנה אני פועלות.
כאשר אדם נושא בדימוי שלילי כלפי עצמו ואינו מסוגל להכיל את חולשותיו, הרי כל הערה של הסביבה כלפיו, מביאה עמה תחושת אשמה, ביקורת והשפלה איומה. אם נזין את המפה בתכנים כמו: "אני לא שווה", "אני לא מספיק טובה", הם ישפיעו מהר מאוד על האופן בו אני תופסת את עצמי ואתחיל לחוש תחושות של חלשה, רפויה, חסרת עוצמה, בעוד שאת הסביבה אראה כחזקה, עוצמתית ופועלת בהצלחה להשגת מטרותיה.
במקום הזה כבר קיימת נפרדות ביני לבינה. והולכת ומתעצמת תבנית מחשבתית הגורסת כי אני החלשה והם החזקים. כל הערה או חוסר פרגון מצדם של מי שהצבתי סביבי, יעוררו בי את דימוי החלשה שלי ויחזקו את הדימוי החזק של הסביבה בעיני.
כאשר איני מקבלת לגיטימציה למעשה כלשהו או לדעה אישית, אני עלולה לפרש זאת כאילו איני מספיק טובה בעיני הסביבה, כאילו מתנגדים לי, כאילו אנחנו בשני צדדים שונים. תחושות אלו מביאות איתן תחושות של פחד, חרדה מפני אנשים חזקים, רצון לברוח. במקרים קיצוניים, יש אנשים שאפילו מתעלפים, זו תגובה של הגוף להתגונן מפני איום. יש אנשים שיהפכו לתוקפנים, בעלי דיבור חד ופוגעני ויש גם בריחה פיזית ממש כמו העדפה להיות לבד ולא בחברת אנשים.
האמת מאחורי תחושת הרדיפה
כאשר איני מקבלת את החולשות שבי ומרגישה שמישהו אחר זיהה אותן, אני מתחילה לחוש נרדפת. בהתנהגותו השלילית של האדם כלפי, הוא מעלה אותן בתוכי שוב ושוב. ומכיוון שאני מתנגדת להן בתוכי, איני מסוגלת להתמודד עם ההצפה הזו ועם הסערה הרגשית שהוא מעלה בי. תת ההכרה מזהה זאת כאיום ואני מקבלת את הרצון לברוח, כאשר למעשה מדובר בבריחה מהחולשות שלי, שמסתתרות תחת פני השטח. כיצד זה מתבטא במציאות? אני מנתקת מגע עם אנשים מסוימים, לא רוצה להתמודד עם סיטואציות שונות, עושה הכל במטרה לברוח מפני מה שיכול להעיר בי את תחושת הנרדפת.
כל הערה כלפיי מהסביבה, תזכה לפרשנות שלילית ותעורר בי את נקודות החולשה, מהן אני מנסה, גם אם באופן בלתי מודע, לברוח. בהבנתי באופן שטחי את המציאות, אני רואה במי שעורר תחושות אלו אצלי כחזק יותר ממני ואני פוחדת ממנו, מרגישה איך בכל התנהגות שלו הוא עסוק רק בלהראות לי כמה אני לא שווה וככל שאני מנסה לברוח יותר, הוא רודף אחרי יותר. אדם שפועל בתחושה של נפרדות מהחלקים החלשים שבו ומתנגד לקיומם, ירגיש כי הוא נרדף ע"י הסביבה. האמת היא שהסיבה להתעוררות המקומות החלשים, מגיעה כשליחות על מנת שאבין שעלי לקבל את החולשות שלי, שאכיר בקיומן, רק לאחר מכן תצליח הדרך לתקן מה שדרוש לו תיקון. דווקא הרצון הפנימי המתעורר בי שלא להתייחס אל החולשות, מהווה את התייחסותי גרידא. כי אם אני בוחרת שלא להתייחס למשהו – משמע שאני מכירה בקיומו .
כך מפסיקים את תחושת הרדיפה
ראשית צריכים ללמוד לזהות את החולשות האישיות שלנו ולהכיר בהן. אין בכך שום דבר רע, להפך. זה שלנו ואלו החלקים שיש בנו לתיקון ובניית האישיות שלנו. העבודה עם החלקים החלשים שבי, תיעשה תוך כדי הקבלה שלי אותם ולא דרך ההתנגדות שלי אליהם או הבריחה מהם.
עלי להבין שהחולשות הן חלק ממרכיבי האישיות שלי ולקבל את העובדה שיש בי ובכל אדם אחר, צדדים חזקים וגם כאלה פחות. הסביבה רק דאגה להעלות לי את קיומם של החלקים החלשים לתודעה ולא יצרה אותם מלכתחילה. אם אני מביעה את הסכמתי לקבלם, אני יכולה גם לחתור לתיקונם. כיצד? על ידי שימוש נכון בחוזקות שלי, אמצא עצמי מוגנת כנגד כל הערה סביבתית או חוסר הסכמה לתובנותיי או מעשיי, מה שיאפשר לי לנהל עם הסביבה תקשורת בריאה ולהרגיש חזקה בתוכה.
היחסים צפויים לעבור מיחסי רודף ונרדף או חזק מול חלש, ליחסים של שווה בין שווים.
כי הנפרד הוא הנרדף.
ענבל אלחייאני, M.A., היא מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.
