קבוצת אנשים מתנגדי חיסונים נכנסו לפוסק קהל "מחזיקי הדת", הגאון רבי שמאי קהת הכהן גרוס שליט"א כדי לפגוש אותו ולשטוח את טענותיהם בפניו כדי לפעול על הרב לפסוק נגד החיסונים. הפוסק הרב גרוס שמע את הטענות וחזר על ההלכה כי יש להתחסן לאלתר.
בעניין החובה והמצוה להתחסן בתקופה זו
"כאשר לצערנו יש מיעוט אנשים ונשים שעדיין לא קיבלו חיסון (Vaccine) נגד הנגיף שמכה בכל העולם, רח"ל, ולדאבון כל לב רוב רובם של החולים במצב קשה, ה"י, הם מאותה קבוצה, לפיכך הזמן גרמא לחזור בקצרה ובראשי פרקים (ובלי המראי מקומות של ספרי הפוסקים) את אשר כבר עוררנו אשתקד (בגליון א'רנו, פרשת כי תשא תשפ"א) והבאנו דעת תורה ברורה בזה שעל כל אחד ואחד חובה להתחסן, כפי הנדרש בכל מדינה ומדינה:
א. היות ומאורי הדור וגדולי הפוסקים שליט"א, שאחריות הנהגת הדור מונחת עליהם והמה דואגים תמיד בכל פרט ופרט לטובת כלל ישראל, הורו מפורשות ללכת ולהתחסן, הרי שזו חובה ומצוה גדולה על כל אחד ואחד להזדרז ולקיים בשמחה הציווי שבתוה"ק "ועשית ככל אשר יורוך" ובאופן זה לקיים מצות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
ב. אפילו אם אחד מתוך אלפים רבים היה ניזוק מהחיסון, רח"ל , מכל מקום מדין תורה אין מתחשבים בכך. ועל אחת כמה וכמה כאן אשר ברובא דרובא אין כל חשש בקבלת החיסון, ולכן חובה לקבלו, מלבד אכן אדם שהרופא שלו, שמכיר ויודע שהוא סובל ממשהו שזה יכול להזיק לו ומורה לו שלא יקבל חיסון.
דעת תורה ברורה שעל כל אחד ואחד חובה להתחסן, כפי הנדרש בכל מדינה ומדינה
הרב שמאי קהת הכהן גרוס
ג. הכלל בפיקוח נפש הוא, שמניעת סכנה מיידית עדיפא על חשש סכנה לעתיד, א"כ כ"ש בניד"ד שלדעת הרופאים המומחים אין שום חשש ספק סכנה לעתיד, על כן בוודאי שיש לחשוש לסכנה וודאית שהיא לפנינו ולקבל החיסון שמציל מהסכנה.
ד. עלינו לשבח לאדון הכל דיהיב חכמה לחכימין, והרופאים המומחים העלו ארוכה ומרפא לחולי זה, אחר שהרבינו על כך בתפלות ותחנונים, וחלילה לנו מלהיות כפויי טובה לרופא כל בשר ומפליא לעשות, ובזכות הציות לכל אשר יורו לנו צדיקי ומאורי הדור שליט"א וקיום מצות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" יסיר השי"ת את המחלה מקרבנו ונהיה כולנו בריאים ושלמים לעשות רצונו ית"ש ולעבדו בלבב שלם".
2 תגובות
ידוע כבר שעשרות פוסקים כותבים שבפיקוח נפש לא הולכים אחר רבים ולא אחר גדולים, אלא איש הישר בעיניו יעשה. את הדין ייתן לפני הקב"ה על פי אחרית ימיו ואור הנשמה אשר נטע בגופו (באם ימצא שטעה או שהגדולים יתרצו למה הטעו את העם). השם ישמור.
אתה טועה ומטעה.