שמואל הנביא, היה הנביא הראשון בשלשלת הקבלה נולד בב' אלפים תת"ל ונפטר כ"ח אייר תתפ"ב, וכידוע כי הטעם שחנה קראה לבנה בשם שמואל 'כי מד' שאילתיהו' כבר עמדו הראשונים א"כ היה לה לקרא את בנה בשם שאול, וביאר הרד"ק שהורכבה המלה בזה הטעם מן כי מד' שאלתיהו כי יש באותיות שמואל שאול ויש באותיותיו ג"כ מאל כאילו אמרה שאול מא-ל .
במדרש שמואל פרשה ג הובא 'אך יקם ד' את דברו' רבי ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אמר בכל יום ויום הייתה בת קול יוצאה ומתפוצצת בכל העולם כולו ואומרת עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, וכל אשה שהייתה יולדת בן הייתה מוציאה שמו שמואל, וכיון שהיו רואין את מעשיו היו אומרים זה שמואל אין זה אותו שמואל, וכיון שנולד זה ראו את מעשיו אמרו דומה שזהו וזהו שאומר אך יקם ד' את דברו"
בזוה"ק תרומה (קמח א) הובא ששמואל הנביא שימש בכהונה, ורבנו בחיי דברים (לג ט) שכתב שמואל הנביא הלוי.
ברמה שהיא קרובה
המקור הקדום המזכיר עלייה לקבר שמואל הרמתי ביום פטירתו הוא ר' יצחק ן' אלפרא מעיר מלקא, השולח מכתב בשנת ה' ר"א אורות מראותיו בארץ ישראל מסביבות ירושלים באים מסוריה וממצרים ומנוח אמון ומארץ בבל עם קהל ירושלים להשתחוות על קבר שמואל הנביא ע"ה ברמה שהיא קרובה מירושלם שני תחומי שבת ועת השתחואה בכ"ח לאייר בלילה זמן פטירתו.
מיקום הציון
בעל כפתור ופרח ציין את מיקומו של ציון שמואל הנביא, וכתב שיש שם מסגד לישמעאלים וסמוך לו מעיין. "למערב ירושלים כמו שעה נוטה לצפון היא הרמתה ושם שמואל ע"ה, כי שם ביתו"
וכתב בספר מסעות רבי יעקב שליח רבינו יחיאל מפאריס, סימן ד', שנכתב בשנת ד' תתק"צ בערך וז"ל מירושלם לרמה כשתי פרסאות, והנה בדרך יש מערה אתת שהיא מערה בתוך מערה, והיא בנין נאה מאד, ושם קבורת חכמים הרבה ויש עוד שלש מערות מבני הנביאים. וברמה קבר שמואל הרמתי וקבר חנה אמו בבית אחד נאה עד מאד, ולפני הבית בית מסגד לישמעאלים, וקרוב לשם יש מעין ואומרים שהוא מקוה של חנה ממצבת קבורת רחל, רואין את הרמה הרתוקה כשלש פרסאות
לפני חמש מאות שנה ביקר שם הנוסע ר' יצחק ב"ר מאיר לטיף והוא מספר: "פעם אחת החדילו הערביים את היהודים מלהכנס בטרקלין של שמואל הנביא להתפלל, קם עליו הצדיק הזה וחנק בגרונו למחדול היהודים מלבוא בתפלתו ואמר לו תחזיר המפתח ליהודים וישקדו על פתחיי כי הם בני לא אתם מיד החזיר.
כתב במסעות רבי משולם מוואלטרה, שנכתב בשנת ה' רמ"א סימן י' וז"ל: "עליתי על הר גבוה רחוק מירושלם כמו ששה מילין או מעט יותר, והיא הרמה מקום אדונינו שמואל הנביא ע"ה, ושם קבורת אדונינו שמואל הנביא, ולשם מתקבצים היהודים בכל שנה ובאים גם מבחוץ לארץ, הם יותר מאלף איש שבאים שם בכל שנה בכ"ח ימים לחודש אייר, גם ראיתי מקוה מים תחת מערה קטנה סמוך לרמה כשמינית מיל אשר שם הייתה טבילת הצדקת חנה אם שמואל, וקבלה בידינו מפה אל פה מזמנים קדמונים אשר אין לספק באמיתותם.
ב"מסעות ארץ ישראל" סימן ד' שנכתב בשנת ה' רפ"ב מובא: "רמה הרחוקה מירושלים ששה מילין ושם ארמון גדול בנוי בכיפות על קבר שמואל הנביא ע"ה, בקצה הבית יש דירה ליהודים שמתפללים שם ומדליקין נרות לכבוד הנביא, כי יש להם קבלה שמאחורי הכותל שמתפללים כנגדה שם המערה וקבר הנביא, וזה הבנין בראש ההר וכשמו רמה כן הוא רם מאד, וכנגדו רחוק מיל יש ראש הר אחד רם כמוהו זהו 'שמואל מן הרמתים צופים', קרוב לכפר שמואל יש מערה עם מקווה מים ואומרים כי שם טבלה חנה אם שמואל ע"ה.
בספר יחוס הצדיקים שנדפס בשנת שכ"א, כתב: "הרמה שם קבורת שמואל הנביא ואלקנה אביו ותנה אמו, והם תחת המערה והציונים שסמוך למערה דוגמא בעלמא הם".
חלקה בשמואל הנביא
בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תרס) הביא שהמנהג לגלח בנו בקבר שמואל הנביא, בירושלים נהגו מאז ומתמיד לעלות על קברו בכ"ח אייר ונהגו להיות שם ערים כל הלילה. בספר קרבן חגיגה פרפראות לחכמה עמוד נ א הביא חידוש של רבי משה גלאנטי שנתחדש לו שם על הקבר
רבי עובדיה מברטנורא כתב באגרותיו "על מקום זה אמנם לא ראיתי ולא שמעתי שנעשה אות ומופת במקום ההוא שיהיה בו שינוי ממנהגו של עולם, לבד מה שאומרים שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר ונדבה שהתנדבו במקום ההוא, או בתפלה שהתפללו שם ינעו וכל אלה דברים שאין להם הכרע"
נדרים ונדבות בקבר שמואל הנביא
המנהג להביא נדרים ונדבות לציון של שמואל הנביא נוכר לראשונה בשו"ת יכין ובועז לר' שמעון בר שלמה דוראן (חי בתקופת שנת ש') ונשאל בסימן ז' שיחידים שהתנדבו הקדש לכבוד של שמואל הנביא, ואחר כך נפלה בית הכנסת והציבור דחוק מאד אם מותר לשנות הקדשו של שמואל הרמתי לתקון בית הכנסת.
וכן בשו"ת הרלב"ח (סי' ג'), בשנת רפ"ה כי דרך בני המלכות, הזה ארץ ישראל ומלבות המערב צפון אפריקה לנדור ולהקדיש בזה האופן, שאומרים כך וכך לאדוננו שמואל ע"ה, ופירשו לשונם כפי הסכמתם הוא להקדש אדוננו שמואל, וכוונתם כפי מה שראינו היא שמביאים נדריהם ונדבותם לבית ציון הנביא עליו השלום, ושם מדליקין שמן ושעוה לכבודו, והנותר מן הכל נותנים אותו ביד הנאמן על ההקדש, הנזכר והוא מוציא אותו לכבוד ספר תורה ולכבוד בית הכנסת, ד' ירחיב גבולו של העיר הקודש ירושלים.
הדלקת נרות בקבר שמואל הנביא
ר' יצחק ב"ר מוסא מעולי צפון אפריקה תיאר באיגרתו, לאביו משנת ש"א את ההשתטחות על קבר שמואל הנביא בדברים אלה, והיו באים אנשים ושיירות הרבה מדמשק וממצרים לבקר, ונתקבץ הכל ביחד ונלך למצבת שמואל הנביא ע"ה, ונדליק עליו בכל לילה קרוב לשני קנטרין של שמן וכמו שני קנטרין של שעוה.
בספר מסעות א"י שהביא כמה מכתבים מימי הראשונים הרמב"ם ורבינו שמואל ב"ר שמשון ותלמידי הרמב"ן שמסביבות ירושלים ומסוריה, וממצרים באים עם גדול להשתטח על קבר שמואל הנביא, ונוהגים היהודים ההולכים שם לקנות שמן לתת אותו לבית הכנסת ההוא, וכן העיד רבינו עובדיה מברטנורא בשנת רמ"ח שעל קברו של אדוננו שמואל הנביא ביום מיתתו כ"ח אייר, באים מכל הסביבות להשתטח שם ומדליקין עליו אבוקות גדולות, מלבד מה שמדליקין עליו נר תמיד.
קפה ובסקויטים להילולה
ור' גדליה מסימיאטיץ כותב, והסדר הוא שם שבכל שנה, בכל כ"ח יום בחודש אייר, הולך הנשיא של הספרדים לכפר רמה הנ"ל על קבר שמואל הרמתי, ולנים שם עם שאר ת"ח, וכל איש אשר נדבה רוחו הולך ג"כ עם בניו ולנין שם כל הלילה. גם אני באתי פעם אחד עם הנשיא, וכשבא הנשיא היה קודם זמן מנחה, ואמר התפילה הנסדר לומר על קבר שמואל הרמתי, ואמר את התפילה זו בבכיה גדולה, עד שבכו כולם בבכיה גדולה. שאם היה לאדם לב אבן היה נמוח.
ואחר כך התפללו מנחה ומעריב, וישבו כולם ללמוד ספר שמואל וכן שאר דברים הנזכר בו ענין שמואל הנביא, ואחר כך למדו זוהר עד חצי הלילה, ובחצי הלילה כבו כל הנרות שבמערה וישבו בחשך ועשו תיקון חצות לילה בקול בכי, ואחר שגמרו את התיקון חצות למדו זוהר מעט, ואחר כך הביאו את המשקה שקוראים "קופי" חמה, ונתנו לכל אחד גם אכלו בשקאטין שרגילין הספרדים לאכול בכל בוקר, וגם אוכלין מיני מתיקה כמו פירות וכיוצא ואחר כך מזמרים ומירות ופזמונים השייך לזאת הלילה של מיתת שמואל, ומזמרים בקול נעים מאוד ושמחים עד הבוקר והבוקר אור מתפללין שחרית והולכים לביתם לשלום .
