כפי שקראנו בכתבות הקודמות, אין דעה חד משמעית לגבי מקום מגורים עבור משפחות החוזרים בתשובה. אצל כל אחד נתפס מקום המגורים באופן אחר. הוא משתנה מאדם לאדם בהתאם לנסיבותיו. יש כאלו שאכן מצאו את עצמם בתוך החברה ההומוגנית והצליחו להשתלב כאחד מכולם, יש כאלו לעומתם שדווקא ההטרוגניות בסופו של דבר עשתה להם את זה.
הגדרה יפה מהרב משה שפירא שליט"א, שביאר עניין זה ואמר, שמקום המגורים הטוב ביותר הוא בקצה השכונה. מצד אחד אתם קרובים למקווה, קרובים למכולת, קרובים למוסדות החינוך. מצד שני לא מופעל עליכם מכבש של לחצים (בדרך כלל סמויים) ליישר קו עם העמדות המקובלות, וכך אתם זוכים לשמור על אישיותכם ועל ייחודיותכם. (מקום שבעלי תשובה עומדים חלק ב', הרב דן טיומקין).
בשנים האחרונות, לאור הדעות השונות והאתגרים שהביאה עמה הדרך, נוספו אופציות שונות לבעלי התשובה, ואלו קהילות המורכבות נטו ממשפחות של חוזרים בתשובה במבנה ובמאפיינים המתאימים להם. ישנן מספר קהילות בסגנון זה בארץ, של רשת "נטיעות". הקהילות פרושות ברחבי הארץ. אחת מהן היא קהילת "שדה צופים" שבעיר מעלות.
הקהילה הוקמה בשנת תש"ע, על ידי הרב עודד ניצני, שראה את הצורך להקים קהילה תומכת לבעלי התשובה. הקהילה מונה כיום כ-100 משפחות, כאשר חלקן כבר מחתנות ב"ה את ילדיהן.
הקהילה החלה את דרכה בעיר ביתר עילית, בתור ישיבה לבעלי תשובה במקום. כאשר הבוגרים נישאו ונשארו לגור סביב הישיבה, נוצר כמו יש מאין, מבלי להתכוון, מעין בסיס לקהילה. עם הזמן והצורך שנוצר, עם הרחבת המשפחות והילדים שגדלו, החלו להיפתח מוסדות בזה אחר זה. עם הזמן החליטה הקהילה לעבור לעיר מעלות שבגליל המערבי ומאז הצטרפו אליה עוד ועוד משפחות.
לקהילה מוסדות משל עצמה. עבור הבנים, תלמוד תורה "שדה צופים" ואף לאחרונה הוקם תיכון לבנות. הקהילה שומרת על הייחודיות שלה בתור בעלי תשובה. מצד אחד הם אינם מתפשרים על חינוך איכותי ותורני ברמה הגבוהה ביותר, מאידך יש להם את הפתיחות שהגיעו אתה 'מהבית', ואותה לא ניתן למצוא היום במקומות חרדים סטנדרטיים. צורת חיים זו יוצרת מרקם חיים מושלם וייעודי לבעלי תשובה, מאפשרת להם להרגיש חלק מקהילה, לשמור על מה שהם מאמינים בו ויחד עם זאת, לא להיות נתונים תחת לחץ שעשוי להיות עליהם כאשר הם מנסים להיטמע בקהילה 'רגילה'.
3 תגובות
מנסיוני, כל אחד צריך להישאר במקום שבא ממנו ולהמשיך להשפיע על סביבתו, כשליחות. זה הדבר הטוב ביותר. ילדים יכולים לנסוע למוסדות בהסעות וכו'.
אין מה לעבור לקהילה חרדית וזה הרבה פעמים לא מצליח. תחושת שייכות היא צורך מאד עמוק עבור כל אדם. אז תישאר במקום בו התחלת ושם תהפוך לשליח ומשפיע על הסביבה (כפי שעושים בחב"ד). שם מכירים אותך, יש לך בסיס אנושי של תמיכה ואמון, מה שלא יהיה לך כשתגיע כזר לקהילה חרדית.
בהצלחה לכולם
המבחן האמיתי הוא אחוז הנשירה
אחר כך המשפחות האלו הולכים עם פלאפונים טרפים, ופאות ארוכות, בלי גרביים, או כל מיני מרעין בישין, אכן יש מעלה לא להיות תחת השפעת לחץ מהשכנים אך כן יש להדריך את המעשה אשר יעשון. יש סיכוי טוב שהדור השני של אלו בקהילות החוזרים בתשובה לא ילמדו את הניואנסים ובסוף יהפכו למעין מזרוחניקים, או גם יעשו צבא וכדומה.
אכן גם לגור בתוך העיר החרדית יש לה השלכות לא טובות על משפחות אלו. צריך לדעת את האיזון הנכון וכמה לעשות הנחה למשפחות אלו וכמה כן לשלבם במסגרת קלאסית.
בכל און אם בסוף הדבר הילדים לא ילמדו בישיבות קדושות אז זה אומר שהתוכנית לא הצליחה וימים יגידו.