אמרו עליה שהיא הקשה מכולם, אמרו עליה שהיא המורכבת ביותר, הררי נייר ומאות קולמוסים בוזבזו בגללה, אינספור שעות של תחקירים בעקבותיה, אולם הכל מתגמד כשנשאבים לתוכה. מלחמת יום הכיפורים ה'תשל"ד.
לא לחינם אנו חוזרים לאחור 48 שנים. הבוקר הותרו לפרסום מאות עמודים של פרוטוקולים, יומנים, דיוני ממשלה והתייעצויות ביטחוניות על אחד מהפצעים הכואבים ביותר של מדינת ישראל של 1973, בשנים שאחרי הניצחון המזהיר של מלחמת ששת הימים, ותחושת האופוריה האדירה ששררה בקרב קברניטי המדינה של "כוחי ועוצם ידי עשו לי את הניצחון הגדול".
ובורא העולם ישחק למו, וכאילו מעוניין ללמד את בניו חביביו פרק בהלכות צניעות. איננו באמת יודעים חשבונות שמים ואיננו מתיימרים לכך, אך לאחר שעות של קריאה רק הלכה והתחזקה לי התחושה הפנימית שאין ולו גרם אחד של הגיון מדוע ניצחנו באותה המלחמה לולי רצונו המוחלט של בורא העולם.
הכתובות היו על הקיר, מנורות ההזהרה דלקו, הבהבו ואפילו זעקו ללא קול כאומרות הביטו אל עבר העתיד. המחיר היה גבוה, גבוה מאוד.373,000 חיילים נשלחו אל עבר המשימה כאשר 2,656 חיילים מתוכם לא זכו לחזור לביתם ואל חיק משפחתם ונפלו באותו הקרב. 7,251 נפצעו, 294 נשבו ועוד אלפי פגועי נפש.
איננו באים לסקור שוב את שנכתב, לבקר את שבוקר, לכאוב שוב מחדש, לציין שוב את ערימות הכשלים המודיעיניים והצבאיים בהיערכות למלחמה, אלא לציין נקודות ודברים כהווייתם מתוך הפרוטוקולים והיומנים שהותרו הבוקר לפרסום – וננסה להתרכז דווקא ביום הראשון למלחמה, יום הכיפורים תשל"ד, עת בבתי הכנסיות התנגנו להם המילים "המלוכה והממשלה לחי העולמים", ולאחר מכן זעקו "ונתנה תוקף קדושת היום".
הכתובת כתובה על הקיר
היה זה בתאריך ה-01.12.1972 בעת התייעצות מדינית צבאית בתל אביב. בפגישה נכחו רה"מ גולדה מאיר, השרים גלילי, ודיין, וכן הרמטכ"ל דוד אלעזר ועוד גורמים ביטחוניים. עם פתיחת הישיבה אומר שר הביטחון משה דיין: "… הדבר הראשון הוא, שאני מניח, שאנחנו צריכים להניח שמצרים תחדש את האש, אש מקומית בתעלה, בתחילת שנת 1973. חידוש האש ולא ניסיון להתקפה כוללת. יש קשר בין סוריה למצרים. כרגע הם מתכננים את הדבר, ואם יתברר עד אז שאלה דיבורים ואין מאחוריהם מעשים – נדע בבוא הזמן".
גם האלוף זעירא שהשתתף באותה הישיבה אמר כי הם אינם מזהים תהליכים כלשהם כהכנה לקרב בסקטור האזרחי, ואילו בסקטור הצבאי ההכנות אינן שונות משנה קודם, "אבל ישנן הכנות. כל היחידות קיבלו פקודה לגמור הכנו הביצורים עד סוף נובמבר. יש הרבה תרגילי הליקופטרים, יש טיסות בלילה בגובה נמוך, כנראה להכנה לפשיטה".
הרמטכ"ל דוד אלעזר, שהיה שותף להערכה אמר כי הוא מתבסס ומקבל את הערכת אמ"ן. "אני מקבל זאת מבחינה זו שאני סבור שבעצם, ההערכה שאנו עושים היום – אינה פונקציה, לא אצלנו ולא אצלם – של האירועים האחרונים אלא היא בבחינת ההערכות לקראת שנת 1973".
לאחר מכן הוסיף, כי "יחד עם זאת איננו יכולים להיות משוחררים מלעשות את ההכנות, כי סאדאת יכול לעשות דברים בלתי הגיוניים וטפשיים… על כן לא אומר שפתיחה באש אין לה סיכוי ואפשר לישון בשקט. היא מאוד לא-סבירה ולא הגיונית במצרים".
יום הדין תשל"ד
האווירה המתוחה ערב יום הדין ששררה ברחובות לא הייתה זו שרימזה על העתיד להתרחש, כולל לא המראה הלא שגרתי של נסיעתם בשעות אחר הצהרים המאוחרות של כלי רכב צבאיים, וטיסתם של מטוסי תובלה לכיוון צפון, אך איש לא שיער במה מדובר.
לאחר מעשה נודע כי הנסיעות והטיסות היו לשם החשת צוותי הטנקים של חטיבה 7, חטיבת השריון הסדירה, לתגבור הכוחות ברמת הגולן. אם היה ידוע בציבור כי הרמטכ"ל, רב-אלוף דוד אלעזר, החליט בבוקר אותו יום להכריז על מצב כוננות ג' בצבא הסדיר, שהיא הכוננות בדרגה הגבוהה ביותר שלפני מצב לחימה בפועל, בטוחני כי התפילות היו זועקות עד כיסא הכבוד לבטל את הגזירה. הם גם לא ידעו כי למחרת, בעצם יום הכיפורים, תתקיים ישיבת ממשלה שלא מן המניין, שבה ידווחו השרים על הכוננות ועל המתיחות בגבולות.
יום הכיפורים, רה"מ מגיעה ללשכה בתל אביב בשעה 07.35 ומזעיקה כעבור מחצית השעה את אנשי משרד החוץ. בשעה 08:05 החל דיון אצל רה"מ בהשתתפות שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אמ"נ, עוזר שר הביטחון ובמהלך הדיון הצטרפו השרים גלילי ואלון. הדיון הסתיים בשעה 09.20 עת סיכם שר הביטחון "תהיה על הרמטכ"ל לגייס את כל המערך כפי שהוצע, על ידי הרמטכ"ל".
בשעה 09.30 מזמנת ראש הממשלה גולדה מאיר את השגריר האמריקאי לשעה 10.15, אולם עד מהרה מתברר כי השאלות מתחילות להישאל, כאשר תת אלוף ישראל ליאור מזכירה הצבאי של ראש הממשלה מעלה את בעיית ההסברה בפני רה"מ, וכי כבר יש פניות של כתבים מקומיים וזרים, וכי נשאלת השאלה מה אומרים להם. בעיה נוספת שעולה היא סוגית הפעלת כלי התקשורת ביום הכיפורים מכיוון שלרגל החג אינם פועלים. רה"מ מנחה שבשלב זה אין להפעיל את שידורי ישראל וגלי צה"ל, ואילו סגן ראש הממשלה יגאל אלון מציע לא להתחיל בהסברה לפני שמחליטים מה עושים.
הזמן לא עוצר מלכת, ובשעה 10.20 מתקבלים אצל ראש הממשלה גולדה מאיר השגריר האמריקאי וציר השגרירות, כשבמהלכה נמסר לראש הממשלה כי לפי הנחיות שר הביטחון דובר צה"ל עונה לשאלות, כי בעקבות ריכוז הכוחות הסורים והמצרים צה"ל נקט באמצעי הגנה, כולל גיוס מסוים של מילואים.
הטסת פצוע צה"ל במסוק למרכז רפואי בישראל דיון בחדר המלחמה של פיקוד דרום באום חשיבה בסיני, בהשתתפות שר הביטחון משה דיין, אלוף פיקוד דרום שמואל גונן (גורודיש) והאלוף רחבעם זאבי (יושב משמאל) ומימין אורי בן ארי ושי תמרי מאחור
הכל גלוי אך לא הובן
את השורות הבאות אנו מביאים ככתבם מתוך יומן היום הראשון, והדברים מעידים בעד עצמם על היקף המידע שהצטבר, ועל היקף ההיערכות המוקדמת בקרב המצרים והסורים, וכך אומרת ראש הממשלה גולדה מאיר לשגריר קיטינג:
"ברשותינו מידע על ריכוזים בגבולות מצרים וסוריה. בימים האחרונים היו בינינו חילופי הערכות מודיעים. ניסינו לפרש הריכוזים בצורות שונות, כגון: הערכנו שהם חוששים מהתקפה שלנו ועל כן בנו מערך הגנה.
ב-24 שעות האחרונות קיבלנו ידיעות ממקורות טובים ש:
- הרוסים מפנים במלוא המהירות נשים וילדים וכבר פונו אלפים.
- הרוסים שלחו אתמול שתים עשרה עד חמש עשרה מטוסי הובלה גדולים.
- הידיעה מסוריה, מתנהלת הפינוי, במקצת בבהלה, והרוסים משתמשים בכל כלי תובלה אפשריים. תחילה חשבנו שאירע קרע ביחסים בין הרוסים והסורים, אך כעת מסתבר לנו שלא כן הדבר, קבוצות מומחים סובייטים נשארים בשתי הארצות. כנראה שהרוסים רצו למנוע מלחמה, אך השפעתם לכך אינה מספקת. הם עוזבים כי אינם רואים טעם בהישארותם. המתקפה מתוכננת להיום מאוחר אחר הצהריים ואנו מתכוננים להדוף אותה".
"מטרת הפגישה והדברים", אומרת גולדה לשגריר, "היא למסור לכם מידע זה, ולומר שאנו לא נפתח במלחמה. עד אתמול הערכנו שהתמונה הצבאית היא הגנתית בלבד ולא התקפית. היום ברור לנו שזה לא כך. כל הצבא הסורי מתרכז בגבול עם מספר עצום של טנקים וארטילריה. חלי האוויר הסורי בכוננות גבוהה".
ה"צבא המצרי ערוך כמעט כולו על יד התעלה, עם תכניות לחצייה ולהפצצת מקומות בסיני. מגמת הסורים כמובן כיבוש הגולן. יש להניח שיתחילו בהפגזה וינסו לפגוע בשדות תעופה. אין לנו ספק שאנו ננצח. אך היינו רוצים להעביר למכרים באמצעות האמריקאים והסובייטים שאין אנו מתכננים מתקפה, אך ברור שאנו מוכנים להדוף התקפתם. אם הם סבורים שיוכלו להפתיענו, חשוב שידעו שלא יצליחו בכך". לשאלת השגריר האם ישראל תכה בהם עוד בטרם יתקפו ענתה ראש הממשלה: "חד משמעית שלא. אם כי הדבר היה מקל עלינו מאוד".
12:00 – ישיבת ממשלה בעיצומו של יום הכיפורים.
14.00 – אזעקה
14.03 – תת אלוף ליאור מדווח לרה"מ על הזנקת מטוסים בגבול עם סוריה.
14.05 – הסורים התחילו (גולדה: "אז הם בכל זאת הפתיעו אותנו").
– רה"מ מאשרת פרסום הודעה על ישיבת ממשלה.
– רה"מ: לגבי הדתיים שיודיעו להם, ושהם יחליטו אם לבוא או לא.
14.10 – מציעה כי בהיפתח שידורי ישראל תתפרסם הודעה לעם מטעם הממשלה בה יאמר כי אין מקום לבהלה וכי אנו שולטים במצב. אם זאת בדעתה למסור הודעה לעם בערב.
רה"מ: מרגיז אותי שהם הפתיעו אותנו.
14.30 – גנדי נשלח על ידי שר הביטחון לדווח לממשלה שנותרו בחדר הישיבות של הממשלה בעוד רה"מ פועלת מחדרה. עם בואו של גנדי חוזרת רה"מ לחדר. גנדי החל פורט את הדיווחים הראשוניים שהחלו להגיע מזירות הקרב בין ישראל סוריה ומצרים, כאשר סוריה ומצרים פתחו בקרב כל אחד בגזרתו שלו אל מול ישראל, בשילוב של מתקפה אווירית, ירי ארטילרי וטנקים. בין שאר דבריו אמר גנדי: "כידוע, הידיעות שבידינו התייחסו לשעה 18.00 בערב בשעת פתיחת המלחמה. ידיעה זו או שהייתה לא נכונה או שנודע להם שאבדנו את יתרון ההפתעה האסטרטגי… החליטו שלפני שהיהודים התכוננו למערכה, מוטב להקדימם בארבע שעות. לדעתי זה לטובתנו. כי זה נותן לנו אפשרות לנצל את כח האוויר שלנו שיכול לפעול לאור היום, לעומת בשעת הלילה שהוא מוגבל. בסך הכל אם נכפתה עלינו מלחמה והוקדמה לשעה שתיים, פרט לפגיעה ביום הכיפורים שנפגע בלאו הכי הרי מבחינת יכולת העשייה האווירית שלנו זה לטובתנו שהקדימו זאת".
האלוף זאבי עזב את הישיבה, וראש הממשלה גולדה מאיר הוסיפה כי "כאשר נפגשנו ידענו שצריכות להגיע ידיעות, אבל הן הגיעו לפנות ערב… ישראל בא עם הידיעה בשעה 5 בערך. לפנות בוקר בשעה 04.00 צלצל ישראל על ידיעות נוספות ובשעה 6 כבר התכוונתי לבוא הנה. אבל בתוך כל הידיעות האלה היה הבלבול הזה שהמלחמה צריכה להתחיל בשש בערב… בינתיים נתקבלה הוראה מהאמריקאים שלא נתחיל בזה… השר אבן צלצל ושאל אם להודיע לוולדהיים ואמרנו שיודיע. אמרנו לו שאין צורך לבקש כנוס מועצת הביטחון, כדאי לחכות קצת עד שנכה בהם.
"לפני שנתיים, יש אצלי איזה אחד שאינני זוכרת ברגע זה את שמו, ואמר לי: 'בעצם מאז קיים או"ם הוא מצליח רק להפסיק מלחמה, אבל לעולם אינו מצליח לתת לשום מלחמה להגמר. שלום אין הוא מסוגל לעשות. ואילו הגעתם עד קהיר הייתם מכתיבים להם את השלום".
כלים בידי המעצמות
ימיה הראשונים של המלחמה היו קשים מנשוא, עת עסק צהל רק בעצירת התקפה והיה נתון להלם הראשוני עד אשר נהפכו היוצרות ובחסדי שמים הפך ממתגונן למתקיף. אך ככל שהלכו ועברו הימים, כך החלו לדון במקביל בתנאי הפסקת האש ההולכת וקרבה, כאשר ברור לכל שהן ישראל והן מדינות ערב הינן בעצם כמו אותם כלי שחמט המוזזים על ידי השחקנים מתוך שיקולים אסטרטגים כאלו ואחרים.
מצרים וסוריה על ידי הסובייטים, ישראל בידי ארה"ב, כאשר בל נשכח שהימים הם ימי המלחמה הקרה וארה"ב במקביל עדיין נלחמת בויאטנם. הלחץ הישראלי גובר ככל שמתקבלות הידיעות על שיירות מטוסי התובלה הסובייטים עם ציוד הלחימה עבור סוריה ומצרים, ועד שהתקבלה ההחלטה להפציץ את מסלולי הנחיתה תוך הקפדה יתירה לבל יפגע חלילה שום מטוס רוסי פן נעיר את הדב מרבצו, עבר זמן יקר ערך, כשבמקביל ממשיכים האמריקאים לשלוח ציוד ותחמושת לצה"ל.
הסכם הפסקת האש שבסופו של דבר הוכתב לצדדים על ידי האמריקאים והסובייטים הצליח אומנם להביא לשוך הקרבות, אך בשאלה הנצחית מי ניצח חלוקות הדעות. בחזית הסורית הרי שהכל יסכימו שישראל ניצחה, מה שאין כן בחזית המצרית, שהדעות לגביה חלוקות לצדדים שונים.
המלחמה קשות פגעה במוראליות של הציבור הישראלי שעדיין היה באופוריה של מלחמת ששת הימים, והופתע מעוצמת הלחימה של צבאות ערב וכן מהכשלים של צה"ל, אמ"ן ומספר הנפגעים הרב. עד כדי כך שתוצאות המלחמה יחד עם ועדת הגרנ"ט שבאה בעקבותיה הן אלו שסללו בעצם את הדרך למהפך הפוליטי של 1977 ועליית בגין לשלטון שהוביל בהמשך להסכם השלום עם מצרים.
בזירה הפנים מצרית המצרים ראו בתקיפה ובהפתעת ישראל את החזרה של הכבוד הערבי, לאחר התבוסה הקשה במלחמת ששת הימים. הסכמי הביניים, שהביאו להרחקת צה"ל מתעלת סואץ, שליטה מלאה על התעלה ופתיחתה למעבר כלי שיט, פורשו כהמשך ההישג. גם שם, כמו בישראל, המלחמה הכשירה את דעת הקהל המקומית לפתיחת אופק מדיני להסכם שלום, והכל במטרה להחזיר את כל סיני לשליטה מצרית, לאחר שהתבהר כי הסיכוי להחזירו במלחמה אינו גבוה במיוחד.
ואילו הסורים ראו כהישג את העובדה שהצליחו להבקיע את קו המוצבים הישראלי ברמת הגולן ולהגיע למרחק של שבעה קילומטרים מהכנרת. עם זאת, מבחינה טקטית המלחמה הסתיימה בכישלון סורי מוחלט, שכן לאחר המתקפה הראשונית, נדחקו כוחותיו מרמת הגולן וצה"ל אף הגיע לטווח תותחים מדמשק.
אין ספק שכיהודים מאמינים בני מאמינים יודעים אנו שזו היא גזירתו יתברך, ואין לנו רשות להרהר אחריה, אולם כן צריכים אנו ללמוד את הלקחים ולעשות לפחות השתדלות שפצעים אלו לא יקרו יותר.
תגובה אחת
זה מדהים … אני פשוט אוהב הסטוריה