שיתוף
תגובות
דעות » כל הימין מחכה לפריימריז בבית היהודי
גט ללא חתימה
הרבה גבות הורמו: מדוע נתניהו לחוץ? מה כל כך דחוף לו לדאוג לנעשה במפלגה זוטרה? מה מקור הבהלה להעמיד מועמדת רצינית מול ניר אורבך?
קמפיין הבית היהודי, ארכיון | צילום: gali estrange, שאטרסטוק

פולמוס רחב מתנהל בימים אלה בתוך ציבור הציונות הדתית. בשעה שאלה סבורים כי על שלל הסיעות המרכיבות את 'ימינה' מוטלת החובה לרוץ בפתק אחד, בפלג החרד״לי נשמעים קולות הקוראים להשתחרר מנפתלי בנט ולהתמודד בנפרד. הללו חוששים, לאור ההיסטוריה, מהמדרון החלקלק של אחוז החסימה והללו מסבירים בלהט צרוף את הצורך בשמירה על זהות הציונית הדתית. אך בעוד אור הזרקורים מכוון לדמויות המרכזיות בויכוח הרעיוני-פוליטי – הלא הם נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ׳ – חומקת לה מתחת לרדאר זירה מעניינת ומכריעה לא פחות. זירה שלתוצאותיה עשויות להיות השלכות על המפה כולה.

ביום שלישי הבא, ב-19.1 למניינם, יתקיימו הפריימריז לראשות מפלגת 'הבית היהודי'. על פניו, אירוע שולי שאמור לדאוג לסידורי עבודה פנימיים בתוך המנגנון הוותיק והמשומן; בשנים האחרונות, ודאי מאז הקמת 'הימין החדש', השתנו פני המפלגה. ממותג מוביל בציונות הדתית הפכה הסיעה לפדרציה נטולת אטרקטיביות. עדות לחוסר האטרקטיביות ניתן היה למצוא במיעוט המועמדים שחשקו במשרה עם פרישתו של היו"ר הנוכחי רפי פרץ. זו גם הסיבה בין היתר שעד לפני כמה ימים נדמה היה שניר אורבך, מנכ"ל המפלגה ובשר מבשרה, ייקח את הפריימריז בקלות יחסית.

אלא שמאחורי הקלעים, כך מסתבר, התחוללה דרמה של ממש. ביום שישי האחרון פרסמה הכתבת אנה ברסקי מעל דפי 'מעריב' דיווח מעניין. עפ"י ברסקי, בתחילת השבוע שעבר התקשר ראש הממשלה בנימין נתניהו לחגית משה, סגנית ראש עיריית ירושלים, והפציר בה להכריז על התמודדותה לראשות 'הבית היהודי'. הוא הסביר לה ש"גורל הציונות הדתית על כתפיה" והבטיח לסייע ככל הנדרש בהתמודדות מול אורבך. לא לפני שחתם את השיחה עם הבטחה לתפקיד מיניסטריאלי בכיר. משה מצד עצמה לא ממש תכננה לרוץ, אבל היענותה לנתניהו הפכה את הפריימריז מאירוע עבש ומשעמם למאבק קשוח ורווי אמוציות.

הרבה גבות הורמו: מדוע נתניהו לחוץ? מה כל כך דחוף לו לדאוג לנעשה במפלגה זוטרה? מה מקור הבהלה להעמיד מועמדת רצינית מול ניר אורבך?

הסבר מקובל גורס שנתניהו מעוניין לחזק את סמוטריץ׳ לקראת ריצה בנפרד. אורבך הוא ידיד ותיק של נפתלי בנט ומונה על ידו למנכ"ל המפלגה (כשבנט היה יו"ר הבית היהודי). סביר להניח שברגע שינצח יוביל לאיחוד מהיר עם 'ימינה' בתנאים נוחים מאוד לעומד בראשה. לעומת זאת, אם ידה של חגית משה תהיה על העליונה, תתבצע חבירה מיידית לסמוטריץ׳, ובצירוף 'עוצמה יהודית' – תשחוזר הצלחתה של רשימת 'איחוד מפלגות הימין' מבחירות מועד א'.

נתניהו מפעיל לחצים רבים. החל מטלפונים למובילי דעה בציונות הדתית וכלה בבקשות תמיכה מרבנים בכירים. הוא תופס את העניין כקריטי ממש

נשים רגע בצד את הסיכויים שתרחיש כזה ייצא לפועל. מבחינת נתניהו, מדובר בתרחיש עם סיכון לא מבוטל. קודם כל כי בפעם הקודמת שרשימה כזו רצה, היא זכתה ל-159 אלף קולות. בשעתו אחוז החסימה עמד על 140 אלף קול, כך שהמרחק היה יחסית בטוח. אבל מה אם אחוז החסימה הפעם יעלה (ויש מספיק סיבות לחשוב שהוא יעלה)? ומה אם לא יגיעו כל המצביעים שהגיעו בסבב א׳? אבל אם עוד על זה אפשר לענות שמדובר בבסיס מצביעים מוצק והחשש יכול להתמתן, יש את העניין השני, והוא חשוב הרבה יותר.

בבסיס הרצון של נתניהו מרצדת שתיית הקולות המפורסמת. ההיגיון הבריא, אירועי העבר והדחף לייבא מצביעים גם ממפלגות סקטוריאליות, מובילים למסקנה שהוא אישית דווקא מעדיף מפלגה אחת מימין לליכוד. כזו שמצד אחד יש לה בייס יציב, אך מצד שני גם כזו שניתן לגרד ממנה עד השלד הפריך האחרון בלי להסתכן בנפילתה אל מתחת אחוז החסימה. במידה וסמוטריץ׳ ובנט רצים בנפרד – ההעדפה הזו מתמסמסת. מרחב השתייה ההמוני שלו יצטרך להיצמד לפרופורציה.

ביקום בו הרכב המפלגות היה זהה לזה שרץ בשתי המערכות האחרונות, סביר היה להניח שהרף התחתון של בנט שוכן בחוף מבטחים מאחוז החסימה. בכל זאת, האיש בנה דימוי של טיפול רציני במשבר הקורונה, סימן כתובת למתן פתרונות, הציג תכנית מפורטת לעסקים שנסגרו. הגיוני ששולי כחול לבן בואכה מאוכזבי ליכוד יהיו איתו ביום פקודה. אבל בהרכב הנוכחי, כשגדעון סער מצטרף ככוח עולה עם 17 מנדטים בסקרים – המיזם העצמאי נכנס לסיכון מסוים. קולות שעד לפני חודש היו בכיס של בנט עברו לסער וחוזר חלילה. חלק ניכר ממאגר המנדטים של השניים זהה.

נתניהו מבין זאת היטב. גם הוא עצמו מתחבט בשאלה האם יש מקום לשלוש מפלגות מימין בנוסף לליכוד. ייתכן מאוד שהשאלה תוכרע סביב ההתארגנות במרכז שמאל. אבל במידה ובסופו של דבר תרוץ רשימה אחת, ליו"ר הליכוד חשוב מאוד שבנט יחושק באנשים שאפשר לסמוך עליהם.

זו גם הסיבה בעיניי שהבחישה של נתניהו איננה רק תוצר של רצון להביא את סמוטריץ׳ לחלץ ארבעה מקומות בשמינייה הראשונה. הבחישה שלו נועדה לטרפד את בחירתו של אורבך, כי על אורבך עצמו הוא לא סומך ביום שאחרי. מבחינתו, כל מי שמזוהה עם בנט, גם אם אינו מאותה סיעה באופן פורמלי, חשוד בהצטרפות לממשלה אפשרית שבראשה עומד אדם ששמו איננו בנימין נתניהו. כלומר, גם אם סמוטריץ׳ יצליח איכשהו לחלץ ארבעה מקומות לאנשיו שלו (גם בתסריט שאורבך נבחר) – זה עדיין לא מספיק. מבחינת ראש ממשלת ישראל יש צורך שגם אנשי 'הבית היהודי' יהיו נאמנים לו מלא-מלא כדי לצמצם עד למינימום את המוטיבציה של בנט ללכת עם סער-לפיד-ליברמן.

נתניהו מפעיל לחצים רבים. החל מטלפונים למובילי דעה בציונות הדתית וכלה בבקשות תמיכה מרבנים בכירים. הוא תופס את העניין כקריטי ממש. הוא מבין שאם חגית משה תיבחר, הוא לא ירוויח רק אותה. הוא גם יקבל שליטה על השריונים שיופקדו בידה מתוקף סמכותה, שאמנם גם אם לא יהיו בעשירייה הראשונה, לכל הפחות יפתחו את העשירייה השנייה (ובתסריט של חיבור בו 'ימינה' מביאה מספר דו ספרתי של מנדטים יש לכך כמובן משמעות). במערכה שעשויה ליפול על שברי מנדטים, בידי כל אצבע וכל קול בודד לקבוע אם לשבט אם לחסד.

סמוטריץ׳, גם אם לא יודה בכך במפורש, ממתין בקוצר רוח לתוצאות הפריימריז בשבוע הבא. הוא מודע היטב להשלכותיהן על המשך השותפות עם בנט. אך כפוליטיקאי משופשף, הוא נותן מקום גם לאפשרות שהן אינן יהיו לרוחו. המהלך שלו בהקמת 'מפלגת הציוניות הדתית' נועד בעיקר בשביל תרחיש בו אורבך לוקח: ניסיון למצב את עצמו כדמות הפוליטית הבכירה בציונות הדתית תוך נטישת המותג 'האיחוד הלאומי' – שעדיין מצטלצל כמותג נישתי – ועל הדרך גם להפחית מהרלוונטיות של 'הבית היהודי'. לטעמו, השלת השמות הישנים ושיווק ישות חדשה יעמעמו את המחיצות בזיהוי הפנים מפלגתי בציונות הדתית ויאפשרו לו להתרחב גם לתוך הבייס של מפלגת האחות.

אפשר להעריך בנקל שסמוטריץ׳ לא היה נדרש למהלך המיתוג מחדש במידה והיה נהיר לו שראשי 'הבית היהודי' הולכים איתו בוודאות. בסיטואציה כזו היה ברור שלבנט אין שום בייס מהציונות הדתית ואז גם כושר המיקוח של הפלגים הותיקים היה משופר יותר. אבל, כאמור, העניין עודנו מוטל בספק. לפחות עד יום שלישי הבא. עד אז מומלץ לכולם, ובעיקר לנוגעים בדבר, לשמור על כל האופציות פתוחות.

הצטרפו ועקבו אחר

תגובה אחת

  1. נתניהו לא סומך על אורבך מסיבה אחרת. נתניהו היה האדריכל של חיבור העבר בין אורבך ופרץ לעוצמה יהודית של בן גביר. נתניהו נתן להם ערבויות כדי לוודא שרצים יחד וגורמים לסמוטריץ לנטוש את בנט או לפחות להציל את הקולות של עוצמה יהודית. בשעת האמת אורבך ופרץ ברחו, הפקירו את עוצמה יהודית ורצו אל בנט. עוצמה יהודית לא עברה, אבל האמון של נתניהו בהם נגמר.

כתיבת תגובה

מטבע
שער יציג
שינוי
דולר ארה"ב3.227-0.124
ליש"ט4.3743-0.805
ין יפני3.1105-0.177
אירו3.8963-0.66
דולר אוסטרלי2.4773-0.999
דולר קנדי2.5271-0.707
כתר דני0.5238-0.645
כתר נורבגי0.3749-1.368
רנד0.2106-1.22
כתר שוודי0.3838-0.955
פרנק3.6246-0.415
דינר ירדני4.5519-0.123
לירה לבנונית0.0213-0.467
לירה מצרית0.2058-0.242
עדכון אחרון: 2021-01-18
[whether_page sidebar="1"]
אם אתה נראה היום כפי שהיית נראה אתמול, בשביל מה לך המחר?