שיתוף
תגובות
חדשות » חדשות בארץ » למה המדינה האשימה את הגיבורים בבגידה?
מבצע צרצר
חיילים קרביים ישראליים יצאו לפעולה נועזת מעבר לקווי האויב, תוך הקרבה ופטריוטיות, ולאחר שחזרו מן השבי הופתעו לגלות לתדהמתם כי הם מואשמים בבגידה
פעילות כוחות צה"ל למעצר המעורבים בתשתית הטרור | צילום: דובר צה"ל

זה סיפור שיש בו הכל. מלחמות, שבויים, חטיפות, החלפת שבויים, משפט לא הוגן ויחס עוד יותר שאינו הוגן כלפי אלו שעשו את המוטל עליהם אולם ברגע האמת המדינה הצעירה אינה ידעה כיצד לבלוע את הצפרדע…

את הקדמה הטכנולוגית שישנה כיום כמדומני שאין צורך להציג ואין צורך להסביר. בין אם בצד האזרחי, ובין אם בצד הצבאי. אינה דומה מערכה צבאית או ריגול נגדי כיום בשנת 2021 ללפני 20 שנה לדוגמא, ובוודאי לימים של קום המדינה.

אם כיום עיקר הריגול והאיום מתרכז בלוחמה הטכנולוגית והסייבר, אזי בימים של קום המדינה על כל מתקן ציטוט שהוצמד לעמוד תקשורת אצל האויב נדרש מבצע מיוחד כדי להתקין, ואפילו בכדי לעשות את הפעולה הכי פשוטה כגון החלפת סוללה במכשיר הציטוט נדרשו חיילינו להסתכן ואפילו ליפול בשל כך בשבי, עד כדי האשמה של בגידה במדינה.

אולם לא בשל אופי הפעולה המבצע התפרסם אלא בשל תוצאותיו, חמישה חיילים בשבי הסורי, כשרק ארבעה חזרו, ואילו החמישי רב טוראי אורי אלון התאבד בתאו וכשהובא ארצה, בין אצבעות רגליו נמצא פתק קטן מקופל עם המילים 'לא בגדתי', כאשר שבו האחרים למרבה האבסורד, שניים מהלוחמים נשפטו בסתר על כניעה ובגידה במולדת. מבצע צרצר כבר אמרנו?

יציאה כושלת

היה זה הלילה שבין השמיני לתשיעי לדצמבר 1954, יג' כסלו, תשט"ו. עם קום המדינה ומלחמת העצמאות, הוצרך צה"ל לשמור על עליונותו גם בגזרה המודיעינית, ובדיוק לשם כך מעת לעת הוצרכו כוחות שונים לחדור לתוך שטח האויב הסורי בין אם זה במסגרת התקנת אמצעי האזנה חדשים על קווי טלפון סורים ובין אם זה במסגרת פעילות שגרתית של החלפת סוללה למתקן האזנה כזה או אחר, אולם הפעם נדרשו בחורינו להחליף סוללה לאחד מאותם מתקני האזנה שאותו שתל מאיר הר ציון בתוך שטח סוריה לא הרחק מקיבוץ דן, סמוך לתל פאחר.

חברי החוליה מנו חמישה לוחמים שגובשו מסיירת גולני וצנחנים, חברי החוליה מסיירת גולני היו סגן מאיר מוזס (מפקד סיירת גולני) ורב-טוראי אורי אילן, חברי חוליית הצנחנים סמל מאיר יעקבי (בוגר מחלקת הסיור בגדוד 890),שהיה מפקד הכח בפעולה, רב-טוראי יעקב (ג'קי) לינד וטוראי-ראשון גד קסטלניץ.

החמישה יצאו לאחר שהחליפו את בגדיהם לאזרחי ללא כל תג זיהוי עליהם, ואף נשקם האישי הוחלף. מי שמונה לעמוד בראש הכוח היה סמל מאיר יעקבי, וזאת בשל העובדה כי הוא ביצע פעולות דומות וכן משום שכבר הכיר את תוואי הדרך.

חשוב להדגיש, מי שעשה עד לאותם ימים את כל הפעולות החשאיות מעבר לקווי האוייב הייתה יחידה 101 האגדית, שבאותה שנה התאחדה עם גדוד 890 של צנחנים. אך הפעם הוחלט, שהגיע הזמן שגם בגולני יתחילו לפעול ולעשות פעולות מעבר לקווים.

בעקבות כך, חובר מוזס אל מאיר יעקובי, בוגר 101, שהכיר את השטח והיה אמור להכשירו לפיקוד על הצוות שיוקם.

יום אחד נקרא מוזס למח"ט "יש משהו מאוד סודי, לא מדברים על זה עם אף אחד, גם לא ביחידה, קח עוד חייל, סעו לאג"ם הפיקודי בנצרת שם תקבלו הוראות".

לימים סיפר מוזס בראיון כי בהגיעו למקום, הוסבר לו לקראת מה הם הולכים, וכי בתוך השטח הסורי בין עין פית לזהורה ישנו מכשיר האזנה המחובר לקו טלפון שעובר לקוניטרה, ומשם לדמשק. כל שיחה שעברה בקו פתחה מכשיר שהוטמן באדמה, שהעביר את השיחה לבונקר שהיה בקיבוץ דן, שם ישבו כאלו שידעו ערבית על מנת לתרגם את השיחות ולדלות חומר מודיעיני.
כאמור, מפעם לפעם נדרש טיפול כזה או אחר במכשיר, גם מוזס עצמו עשה את הדרך פעם אחת עם יעקובי לבדו בכדי לטפל במכשיר לפני הפעולה שבה נפלו בשבי, יעקובי שהכיר כל זיז בשטח קיפץ ורץ בזריזות כאילו היה זה בחצר ביתו, זיהה ישירות את העמוד, עשו את שנדרש, ויצאו חזרה לשטח ישראל.

כששבו אמר יעקובי למוזס "מוזס, מעכשיו הג'וב שלך. ברוך שפטרנו", אולם דווקא מוזס היה זה שהביע חשש וביקש להאט את הקצב, כדי ללמוד ולזכור את הדרך ותוואי השטח לפעמים הבאות, אך מאידך קוצר הזמן והחשיבות לחזור לשטח ישראל עד אור הבוקר הייתה בעוכרם, ולכן הוחלט כי השניים יעשו זאת שוב בכדי שיוכל ללמוד.

הנפילה בשבי

ליל הפעולה הגיע, בדיעבד מספר מוזס כי אותו לילה היה ירח מלא, עם ראות טובה, כשהאבסורד הכי גדול הוא שלפניהם יצאה למשימה יחידה אחרת, שכמעט עלתה על מארב אולם בחסדי שמיים הרגישו בה ושבו כלעומת שבאו, ולכן שלחו אותם, ואת זה הם לא ידעו.

כשהגיעו לאיזור תל פאחר צצה מאחוריהם דמות שצרחה בערבית "מן הדא?", על פי התרגולת מיד ירדו החיילים על הקרקע, ואחד מהחיילים השיב "אנא עסכר – אני חייל", בתגובה לכך התבקשו החיילים לבוא על מנת שיזהו אותם, בשלב הזה אחד מהחיילים טעה בביטוי, ואמר ביטוי שקיים רק אצל הירדנים ולא אצל הסורים, מה שרק הגביר מיד את החשש ועד מהרה נפתחה עליהם אש כשעשרות חיילים סורים החלו להקיף אותם תוך כדי ירי.

בהערכת מצב מהירה החליט המפקד מאיר יעקבי, אחד מהלוחמים האמיצים בצה"ל, דווקא על כניעה, ולא על השבת אש מתוך מחשבה שפעולה של השבת אש עלולה לחסל את הלוחמים מיידית. הלוחמים שהרימו את ידיהם עד מהרה הוקפו בחיילים, שהחלו לתת מכות ואף לנסות לדקור את החיילים, אולם דווקא המפקד הסורי הרחיק את החיילים שלא יפגעו בשבויים משום שקיבל הוראה להעבירם בחיים לדמשק, מה שגרם ללוחמים להבין שנפלו על מארב תוכנן מראש.

השהייה בשבי לא הייתה קלה, למרות שניסו לתאם גרסאות לפיהם כל החיילים טוראים למעט יעקבי שהיה רק טוראי, עד מהרה הופרדו החיילים, והוחזקו בתאים שונים, והחלו להיחקר על תוך שימוש בעינויים על המבצע שלשם כך באו, אורי אילן שפחד שלא יעמוד בלחץ ויסגיר סודות מדינה התאבד בתאו בתאריך ה-13 לינואר, ושלושה שבועות לאחר מכן, נשברו גם מאיר יעקבי ומאיר מוזס בחקירתם.

לימים סיפר מוזס כי יום אחד, עת יצא לחקירה, והחוקרים שיחקו את החוקר הרע והחוקר הטוב, יצא החוקר הרע מהחדר, והטוב מיהר למזוג כוס תה חם באומרו תשתה מהר לפני שהמשוגע יחזור. לפתע לחדר נכנס בחור בלונדיני, עם צלקת על יד הפה, שמוזס הכירו היטב, דווקא מישראל מהבריכה בניר גלים שם עבד הבחור, הלה הכיר היטב את מוזס וכן את דרגתו הצבאית, פנה למוזס בעברית באומרו כי הגיע העת לסיים את הסיפור הזה.

מוזס אכן נשבר, וסיפר בחקירתו את הסיבה האמיתית לבואם, את מתקן הציטוט, ואף הסכים להראות את מיקומו המדוייק, אולם בכדי שזה ייצא לפועל דרש לפגוש את מאיר יעקבי, שלמרות שלאורך כל הדרך הסורים טענו שכולם מתים, הביאו את יעקבי, שם סיפר מוזס את שאירע, והשניים סיכמו שיקחו את הסורים למקום, אולם במקום לחשוף את המכשיר ולהסגירו לסורים, הם יתפוצצו איתו יחד, וזאת מכיוון שמנגנון המכשיר היה בנוי בצורה כזו שאם לא פותחים בצורה מסויימת אזי לבנת החבלה שישנה בפנים פשוט מתפוצצת.

עד מהרה נקשרו השניים, עיניהם כוסו, ויצאו למקום המסתור, עם הגיעם למקום הזהירו את קצין האו"ם שהיה בקרבתם שיתרחק בכדי שלא יפגע, אולם מחשבתם לא יצאה לפועל משום שמים חדרו למכשיר, הפתילה אכן הוצתה אולם לא גרמה לפיצוץ הצפוי, ועד מהרה הוחזרו השניים לדמשק כשהחלטתם להתאבד יחד עם החיילים הסורים לא צלחה.

שחרור עם קלון

במדינת ישראל לא אמרו נואש, ועד מהרה החלו בניסיונות שחרור השבויים, והיו מוכנים להרחיק לכת עד כדי ששר הביטחון לבון אישר לרמטכ"ל משה דיין חטיפת מטוס צבאי באם יתקרב לגבול או יחצה אותו לצרכי מיקוח, אולם דיין הורה לחיל האוויר בניגוד לדעת לבון לחטוף מטוס אזרחי, וב-12 לדצמבר אילצו מטוסי חיל האוויר מטוס אזרחי סורי שהיה בדרכו מסוריה למצרים לנחות בשדה התעופה לוד, בתואנת שווא כי חדר למרחב האווירי הישראלי, כאשר על סיפונו שהו עשרה נוסעים ואנשי צוות. אולם ראש הממשלה ושר החוץ משה שרת דחה את ההצעה לעשות בהם שימוש כקלפי מיקוח להחלפת השבויים.

ב-29 במרץ 1956, לאחר 15 חודשי שבי, הוחזרו לישראל ארבעת חברי החוליה שנותרו בחיים, בתמורה ל-41 שבויים סוריים, ש-35 מהם נשבו בפשיטות שונות (בעיקר מבצע כנרת) שנערכו על מנת לאסוף שבויים לשם ביצוע החילופים.

עם חזרתם ארצה ולאחר שקיבלו יומיים של חופשה על מנת לשהות עם בני משפחתם, שבו השבויים לחדר החקירות, הפעם הישראליות. יום אחד הודיעו למפקד הפעולה, סגן מאיר מוזס, וסמל מאיר יעקבי, כי הוחלט… להעמידם לדין, זאת בעקבות העובדה שלאחר שלושה שבועות של עינויים בכלא הסורי, מסרו את מקומו של מתקן ההאזנה.

עוד סיפר מוזס במהלך חקירתו על אודות הבחור הבלונדיני דובר העברית שהכיר מישראל שהסתובב בכלא הסורי, הוא בתגובה לסיפור התבקש לשמור על כך בסוד ולא לדבר עליו אף פעם.

לימים סיפר מוזס כי "הזהירו אותי שזה סודי ושאסור לי לדבר על זה עם אף אחד. מינו לי מהסנגוריה הצבאית עורך דין מילואימניק, שניסה כמיטב יכולתו, אבל הסבירו לי שעבירת מסירת סודות לאויב זו עבירה אבסולוטית. נתנו לי את הדוגמה של מכונית בלילה. או שהאור דולק או שלא דולק. זהו. חד־ממדי. הסנגור הסביר לי שאני חייב להודות באשמה וזה מה שעשיתי".

מוזס הורשע ודרגותיו נשללו ממנו, אולם למרות חוסר הצדק, חוסר ההערכה והפגיעה האישית של הפיקוד הצבאי המשיך מוזס לשרת במילואים בגבורה במשך 11 שנים כטוראי. גם יעקבי הורד בדרגה, אך הוא שב לשרת בצנחנים אולם במבצע קדש כחצי שנה לאחר שחרורו נהרג יעקבי, סגן מפקד סיירת צנחנים בעת המבצע, בקרב במעבר המיתלה.

שמם הטוב ודרגתם של השניים הושבה להם רק בשנת 1969, בעקבות מסמכים שנתפסו לאחר מלחמת ששת הימים. כאשר מן המסמכים עלה שהשניים, בעת שחשפו את מכשיר ההאזנה, ניסו להשמיד אותו באמצעות מטען חבלה שהיה בתוכו, תוך הקרבת חייהם, ולמנוע את גילוי הטכנולוגיה בה פעל המכשיר, בדיוק כפי שסיפר מוזס בחקירותיו.

המלחמה על השם

אולם את המלחמה המלאה על חפותם החל מוזס להילחם רק כעבור כמעט חמישים שנה, עת שוחרר אלחנן טננבאום מלבנון יחד עם גופות שלושת חטופי הר דוב בעסקת שבויים עם חיזבאללה. טננבאום מי שהיה אזרח ישראלי ששירת כקצין מילואים בתותחנים בדרגת אלוף משנה, עת פותה להשתתף בעסקה מפוקפקת שם נחטף היישר ללבנון. מוזס יצא מכליו, ובצדק.
טננבאום שוחרר ללא כל משפט וללא שנענש כלום, ואילו הוא וחברו שנשלחו מטעם המדינה אל מעבר קווי האויב נשפטו כאחרוני הבוגדים, כשדרגותיהם הורדו.

אומנם לימים הם הוחזרו אך שמם הטוב לא נוקה. ואומנם לאחר דין ודברים ארוך, יחד עם בנו יצא למסע לטיהור שמו, כשבמהלכו הגיע עד התובע במשפטו הסודי שהיה מספיק אמיץ להודות בטעות שנעשתה עמו, ונרתם והצליח למצוא ולפתוח את אותם דלתות נעולות על מנת לסייע לו, ויחד עם עורך דינו הגישו לנשיא המדינה דאז משה קצב, בקשת חנינה, ובה גם ביקשו להעלות את דרגתו של מוזס לסא"ל, כל זאת מתוך כבוד לפועלו.

ב-3 בפברואר 2005, כחמישים שנה לאחר האירועים שבגינם נשפט, חנן הנשיא משה קצב את מאיר מוזס בהמלצת שר הביטחון שאול מופז, וטיהר את שמו. לאחר מתן החנינה העלה מוזס על נס את השוני שביחס החברה הישראלית לשבויים, בין התקופה שבה נפל בשבי ובין ימינו אנו. ב-10 במאי 2005 הוענקה למאיר מוזס, בטקס בראשות ראש אכ"א, דרגת סא"ל. בטקס זה השתתפו בניו דרור ורונן מאור, אהוד ברק, פרקליטיו של מוזס, ויובל לוי שהיה התובע במשפטו.

לסיום, ראוי לציין כי במהלך ריאיון לפני כמה שנים האשים מוזס את משה דיין בעוול הגדול שנעשה עימם. "הוא בנה את מיתוס הגבורה של אורי אילן והקריב אותנו. הנה חייל שעשה מעשה הרואי והתאבד לעומת ארבעה פחדנים, או משהו כזה. לא אסלח לו. אחרי שחזרנו מהשבי הוא קרא אליו את עורכי העיתונים ואמר להם: אל תעשו מהם גיבורים. הוא ידע שיעקבי ואני עמדנו להתפוצץ עם המכשיר כדי שהוא לא ייפול בידי הסורים, וזה לא מנע ממנו להעמיד אותנו לדין. אתה יודע איזו השפלה זו, אחרי כל מה שעברנו בשבי, לעמוד כשתולשים ממך את הדרגות? אני, שהייתי מפקד סיירת גולני, 11 שנים עשיתי מילואים בתור טוראי".

הצטרפו ועקבו אחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
דולר ארה"ב3.513-0.171
ליש"ט4.1859-1.089
ין יפני2.59420.24
אירו3.5816-1.194
דולר אוסטרלי2.3864-0.251
דולר קנדי2.6935-1.011
כתר דני0.4813-1.211
כתר נורבגי0.3477-1.669
רנד0.2097-2.147
כתר שוודי0.3331-0.952
פרנק3.6173-0.823
דינר ירדני4.9550-0.177
לירה לבנונית0.0232-0.429
לירה מצרית0.1861-0.214
עדכון אחרון: 2022-07-06
מי שלא מרוצה מהיחס שהוא מקבל, שיבדוק איזה יחס הוא נותן