בתור אישה שעבדה ועדיין עובדת רבות על מידת השמחה, במשך שנים "אהבתי" את חודש אב. עליו הרי נכתב, משנכנס אב – ממעטין בשמחה. איזה יופי. חודש שלם שאין צורך להתאמץ להיות בשמחה, אפשר לשקוע בתסכולים הרגילים של החיים, להרגיש את עייפות החומר, להתלונן על כל דבר. הרי צריך למעט בשמחה. הלא כך?
ואז שמעתי פירוש מאוד יפה שמובא בספרי חסידות וכן בשם הרבי מליובאוויטש זצוק"ל. הוא אומר "משנכנס אב – ממעטין את המעשים ואת התחושות השליליות, על ידי שמחה". האמת? בדיוק ההפך ממה שידעתי. כל כך אהבתי את הפירוש והתחברתי אליו, שהלכתי להעמיק ולבדוק עוד ומפרשים שם, באותה גישה מקורית שבספרים, כי העיקר שלנו בעולם הוא להמחיש ולהדגיש את הימצאות בורא עולם בכל פרט בעולם שברא במאמר פיו. ומכיוון שעל הקדוש ברוך הוא נאמר "עוז וחדווה במקומו", הרי שחלק משמעותי מגילוי מציאות ה' בעולם, היא עצם העובדה שאנחנו בשמחה.
לכן הרבי מליובאוויטש פירש, שברור כי ההוראה להמעטת השמחה בחודש אב, היא רק באופן יחסי לשמחה הרגילה שלנו במשך כל השנה, אך כן יש לנו את החובה להשתדל ולהוסיף בשמחה של מצווה, ככל שמאפשרות כמובן ההגבלות ההלכתיות שיש לנו בדיני האבלות.
לכן בימים אלו עלינו להוסיף במעשים של טוב ובמעשים של חסד ובמיוחד בימי תשעת הימים, כדי שמעשים אלו שלנו, יוסיפו להקדוש ברוך הוא שמחה ככל האפשר. כמובן שבקרב הגברים יש עניין של סיום מסכת בתשעת הימים, כדי להגביר את שמחת התורה ולהמעיט את עצב האבלות ולנו הנשים, יש כוח בעידוד וסיוע בנושא הזה.
כמובן אי אפשר מבלי לאחל לעצמנו שהימים יהפכו מצום ומספד לימים של ששון ושמחה ולגאולה שלמה המובטחת לנו ושנזכה להרגיש עד אז את הגאולה הפרטית והאישית שלנו, על ידי קיום רצון הלב ועל ידי חיים בצורה שתוסיף לנו ולסובבים אותנו טוב. כי לחיות בשמחה ובאהבה אמיתית לעצמנו ולסביבה, זו בעצם מהות הגאולה. הלוואי שנזכה לתחושת שמחה וגאולה ללא כל מאמץ ולביאת גואל צדק במהרה בימנו. אמן.
