שעותיו האחרונות של משה רבנו מתקרבות. היציאה מהמדבר והכניסה לארץ ישראל אף הן ממש כאן מעבר לאופק. בדיוק ברגע המרגש הזה פונה משה רבנו בדברי נבואה לישראל על שיקרה איתם באחרית הימים.
בני ישראל ישמנו מרוב טובה, וחלילה וחס, יבעטו. או אז אומר עליהם הקדוש ברוך הוא: "אסתירה פני מהם, אראה מה אחריתם".
רש"י מפרש שהכוונה היא 'נראה איך הם יסתדרו כשהם לבד'. אבל בפשוטו של מקרא יש להבין: אם יסתיר הקב"ה את פניו ולא יראה אותנו, הכיצד הוא מדגיש באותה נשימה "אראה מה אחריתם"?
משל למה הדבר דומה? לאב שלא הרשה לבנו לעשות מעשים מסוימים מתוך שחשש לשלומו של הבן. אולם הבן מרד באביו והתגרה בו, תוך שהוא בודק את הגבול. כל עוד הבן לא הגזים, הבליג האב ושתק, למרות שידע שבנו גורם לעצמו נזק.
אולם ברגע שהבן רצה לרוץ לכביש סואן, תפס בו האב בחוזקה והעמיד אותו במקום.
לפי משל זה מבאר ה'שם משמואל' את הכתוב שלפנינו: אומר ריבונו של עולם הגם ש"אסתירה פני מהם" ולפעמים אעלים עין, עדיין "אראה מה אחריתם", כיון שאשגיח עליהם תמיד…
כולנו מאמינים בני מאמינים שהקב"ה לא עוזב אותנו לרגע, אף בזמנים שאיננו מתנהגים כשורה. אולם בכל זאת מתגנבת לה מחשבה קטנה ללב, בעיקר בזמני כישלון, כששוב איננו מצליחים להתמודד עם הקושי הנפשי הניצב לפתחנו: אנחנו לבד. אין מי שיציל אותנו מעצמנו.
כנגד זאת מהדהדות מילותיו של משה רבנו בשם הקדוש ברוך הוא: "אראה מה אחריתם". גם ברגעים הקשים העוברים עלינו, השם יתברך נמצא שם איתנו, לידנו. לפעמים הוא אפילו נושא אותנו על כפיו וזוג העקבות היחיד שאנחנו רואים בחול – שלו הוא…
אם נזכור ברגעי השפל שאיננו לבד, וגם אם נראה לנו שהכל לא בסדר, עדיין הקב"ה נמצא שם, גם אם איננו מסוגלים לחוש בנוכחותו – יש לנו תקווה לקום ולהתעודד מהר הרבה יותר.
אם חלילה ניתפס לייאוש ולהרגשת החידלון, יקשה עלינו הרבה יותר לקום ולתקן.
גמר חתימה טובה, שנה טובה ומבורכת.
