ימי הפסח הם תחילת תקופת האביב והפריחה. ימים קסומים. לאחר החורף הקפוא בו כולנו הסתגרנו איש בביתו, צמודים לרדיאטור/יונקרס/תנור/מזגן (מחק את המיותר), מגיעה תקופה שמשחררת אותנו מכבלי הבית. במיוחד השנה, כשהיציאה מהסגר הקורונה מתרחשת לאיטה בימים אלו של האביב. גם יציאת מצרים נבחרה לחודש האביב ('כי בחודש האביב יצאת ממצרים'). בחסידות מקובל לראות ביציאת מצרים לא רק אירוע היסטורי אלא אירוע של יציאת מצרים פנימית, יציאה מהמיצרים האישיים של האדם. על האדם למצוא את העוז והכוחות לפעול נגד ברירת המחדל שלו ולצאת מהמיצרים שלו.
בתקופה זו האדם היוצא החוצה, רואה את הפריחה מסביב מודה לאלוקיו שלא חיסר בעולמו דבר ולוקח איתו גם משהו מהצמיחה . צמיחה יכולה להיות בדרך של התבוננות עצמית לא רק במובנים רוחניים גבוהים אלא גם במובנים נפשיים. לראות מה חסר בחייו, היכן היה רוצה לפרוח יותר, היכן יש כבלים הקושרים אותו מלצמוח ומה הוא יכול לעשות כנגדם. בתקופה זו ישנה יותר מוטיבציה ורצון להתקדם.
והנה דווקא עכשיו , בזמן שלכאורה מיועד לדברים גדולים ולמהפכים נפשיים, מגיע הפסח עם נקיונותיו ולחציו, מנהגיו והחומרות הרבות שבו. חג הפסח עשוי להפוך לחג מלחיץ ומתוח. מתוך הלחץ עלולה להתפספס ההזדמנות לפריחה פנימית. אבל אם נתבונן קצת יותר לעומק נוכל לראות כי הרצון להתקדם עשוי לבוא לידי ביטוי בשלמות דווקא במקומות המלחיצים. כלל גדול בבריאות הנפשית הוא יכולת הגמישות הנפשית שלנו. אנו נדרשים לא פעם לוותר על הצורך בשליטה מוחלטת. בחיים ולשחרר מעט מהאחיזה הנוקשה. ניקח כדוגמא את ליל הסדר. יכול להיות שבעיני רוחנו ראינו איך אנחנו רוצים שיראה ליל הסדר שלנו. איזו אווירת קדושה ורוממות תהיה שם. והנה באים הילדים הקטנים שלנו, שלא ישנו מספיק ולא מבינים מספיק על מה ההתרגשות הגדולה ולא משתפים פעולה עם החזון שלנו. הם משתוללים בשולחן הסדר, עושים בלאגן בשולחן המפואר ומוציאים אותנו משלוותנו. אם נעשה את יציאת מצרים הפנימית שלנו בדיוק בנקודה זו, להתגמש מהתמונה הקשיחה שדמיינו ולאפשר לעצמנו לראות שאפשר לחוג את ליל הסדר גם אם זה אחרת ממה שתכננו, כל עוד הרעיון המרכזי של הסדר יתקיים, לעורר את התינוקות. אם נצליח לעצור ולהתגמש נוכל גם אנו לזכות לצאת מהמצרים שלנו.
יציאת מצרים הפנימית יכולה להתקיים אצל כל אחד באיזורי חוסר הנוחות שלו. לעיתים זה בתכונות נפשיות ולעיתים במובן של ליזום/לחדש/לתקן קשרים משפחתיים תקועים, לא מתפקדים או לא מתגמלים מספיק.
אם בחורף המוטיבציה עצורה וכלואה יותר, בואו ננצל את תקופת האביב להפריח את עצמינו ואת חיינו, צעד אחד לפחות קדימה.
—
הכותב הוא ד"ר אריאל שפירא, פסיכולוג קליני בפנימיית 'קרית הילד' ירושלים
