"לוחם מג"ב אמר לי 'תנשום', הוציא אותי מההריסות, תפס לי את הראש ובדק שאני לא נרדם", כך משחזר מאיר, שנפצע קל באסון במירון ופונה לבית החולים לגליל בנהריה. באסון נהרגו 45 בני אדם, ונפצעו יותר מ-100. "הוא שמר שלא ידרכו עליי עד שפינו אותנו", שחזר מאיר. "זה הרגיש כמו נצח, המתים היו ממש לידנו".
"ביציאה מאחת הרחבות, במעבר צר, היה עומס של אנשים, היינו לחוצים והרגשנו שאנחנו חייבים לצאת אבל המשטרה חסמה את הדרך ולא היה לאן", סיפר אדם שנכח באירוע, "מי שרצה לצאת, לא היה יכול לצאת. נפלנו אחד על השני והיינו עשר דקות ככה. לידי מתו אנשים". אדם שהזדהה בשם דוד, שנכח אף הוא במקום, תהה: "לא ברור למה המשטרה הייתה צריכה לחסום את המעבר הצר כל כמה דקות, באופן שיצר את הצפיפות והעומס הנורא הזה".
מנדי, בן 22 ממרכז הארץ, מספר: "עליתי במדרגות בערך עשר דקות לפני האירוע עצמו, היה צפוף בצורה לא הגיונית. זה מקום שאמורים לרדת ולעלות בו, אבל כבר כשאני עליתי להדלקה היה כבר עומס לא נורמלי. התחלתי לרדת עם עוד כמה חברים, ראינו לחץ, ואקום, אין מצב לזוז. אני לא יודע מה קרה, אין לי מושג אם היה מחסום למטה. אנשים צעקו שם: 'שמע ישראל, אני לא נושם, אני לא נושם', עלו על כתפיים של אחרים רק כדי לנשום. זרקו בקבוקי מים מלמעלה, ואפילו שאני בעל כושר גופני גבוה, רץ ומתאמן, לא היה לי כוח מרוב הדוחק אפילו לפתוח בקבוק".
אלי, עד ראייה אחר, תיאר דברים דומים: "הייתי מתחת לטריבונה, ובאתי לעלות לכיוון כל הבלאגן שם. התחלתי לעלות ושמעתי חבטות על הגג, בום בום. שמעתי צרחות של אנשים: 'לברוח, אנשים מתים'. אנשים נפלו מגובה ומחצו אחד את השני, רמסו אחד את השני. אתה רואה פשוט אנשים נופלים. אני לא אשכח את הבומים האלה. אנשים עפו לכל כיוון".
אחד הפצועים, אברהם לייבה מירושלים, סיפר: "זה התחיל מעומס מאוד גדול. היו עליי הרבה אנשים, שכבתי על מישהו והוא לא נשם. היו צרחות ואנדרלמוסיה, ראיתי ילדים מתחתיי. הדבר היחיד שרץ לי בראש זה שאני לא רוצה שהילד שלי יהיה יתום".
מתנדב זק״א חיים שפילברג שטיפל בזירה: "מדובר באחד מהאסונות הקשים ביותר בהם טיפלתי במסגרת התנדבותי בארגון זק״א. קיבלתי קריאה ממוקד זק״א על אירוע רב נפגעים ליד ציון הרשב״י, כשהגעתי למקום ראיתי עשרות אנשים שוכבים על הרצפה לאחר שנדחקו במעבר צר סמוך לציון הרשב״י, מכל פינה צעקו לעזרה, חובשים ופראמדיקים של מד״א ביצעו פעולות החייאה על חלק מהאנשים, היה באוויר ריח של מוות ושכול כשעוד ועוד אלונקות ועליהן אנשים הובאו למוקד ריכוז החללים כשהם ללא רוח חיים".
והוסיף: "תוך כדי הטיפול הזדעזענו אני וחברי המתנדבים מהטלפונים של הנפטרים שלא חדלו מלצלצל. דמעות זלגו מעיני כשראיתי על צגי הטלפונים 'אבא', 'אימא', או בני משפחה אחרים שדואגים, כוחות ההצלה והביטחון לא הפסיקו להוציא מתוך ההמולה עוד ועוד חללים. יחד עם עשרות מתנדבי זק״א ששהו במירון כחלק מאבטחת הילולת הרשב״י וחוקרי וקציני המז״פ טיפלנו בכבוד המת בזירה הקשה".
חיים וינגרטן ראש אג״מ זק״א: "זהו אירוע כואב ומצמרר, מוקד איתור הנעדרים של זק״א במירון הפך מייד למרכז מידע ואיתור משפחות, עם תחילת האירוע הגיעו עשרות משפחות למוקד זק״א במעלה ההר במירון והתחננו לקבל בשורות טובות על גורל יקיריהם שלא ענו לטלפונים. כואב וקשה היה לראות את ההורים ובני המשפחות במצב המחריד הזה. עשרות גופות הנפטרים הועברו באמצעות רכבי זק״א, אמבולנסים ומשאיות מיוחדות להמשך זיהויים והבאתם לקבורה".
