"המחשבה על אחים יהודים, בשר מבשרנו, העלולים להעביר את חג הסוכות בדד, ברעב, מול איזו קופסת שימורים דלוחה, ועוד בימי חג הסוכות שכולנו נצטווינו לשמוח בהם – כשמעיניהם זולגות דמעות צער, שכידוע אין לך רח"ל קטרוג גדול מזה – התמונה הזו לא נותנת לנו מנוח לרגע".
את המילים הנמרצות האלו שומעים אנו בימים אלו מאחד מראשי 'בית התבשיל', כשברקע השיחה נשמעת היטב התכונה וההמולה השוררת ברחבי ארגון החסד הגדול בימים אלו, בעיצומו של מבצע 'אושפיזין תשפ"ב', שם הקוד בבית התבשיל לפרויקט ההיערכות לחג הסוכות הבעל"ט.
במבצע מעורר ההשראה הצפוי להימשך עד לדקות האחרונות של ערב החג – מתבשלות נאפות ונארזות אלפי סעודות חג מכובדות, חלות טריות וסלטים, בשר ודגים בנוסח השף, תוספות אנינות טעם וקינוחים, ערכות מושלמות של סעודת חג, שישוגרו בידי צוות פעילים נרחב ויציתו בעז"ה את אור ושמחת החג באלפי בתים ומשפחות.
הקורונה והשלכותיה, בידודיה ומאומתיה, מכניסה לצערנו מדי יום לחדרים סגורים לא מעט יהודים, מבוגרים, קשישים, הורים לילדים רכים. משפחות שלימות, במחי 'בדיקת קורונה' אחת שיצאה חיובית, מוצאות עצמן בבת אחת הופכות 'נזקקות' לקבל את סעודות החג, באין להן מי שיבשל בבית.
והכתובת הטבעית והישירה במקרים כאלו היא כידוע, ארגון החסד 'בית התבשיל', אליו מתנקזות מדי יום עוד ועוד בקשות לסעודות חג, בקשות קורעות לב שאי אפשר לסרב להן, והרשימה, נכון לכתיבת השורות, רחוקה מלהיסגר, מתעדכנת מדי כמה דקות.
במקביל, לאורך כל ימי החג וחול המועד עד לשמחת תורה, יוגשו סעודות חג בסוכת החסד הגדולה של 'בית התבשיל', משלוחי הארוחות החמות יימשכו יום יום לאורך החג ולאחריו, לא ישבותו, שכן זה ברור מאליו של'בית התבשיל' אין את הפריבילגיה לקחת לעצמו הפסקה – רגע של חסד. ליתר דיוק, 'אין רגע בלי חסד',
אם בכל ימות השנה דואג 'בית התבשיל' ש'לא יישאר אף יהודי רעב', כלשון הסיסמה החרוטה על שעריו, כשמגיעים ה'ימים טובים', החגים והמועדים, הוא הופך בעצם ל'מליץ היושר' של הציבור, עם ישראל כולו, שכן מי אינו מכיר את דברי הרמב"ם (הלכות יום טוב) המרעידים:
""וכשהוא אוכל ושותה (ביום טוב) חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש – אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כרסו", עכ"ל.
יהודים רבים ויקרים אכן משתדלים לארח בעצמם אורחים ונזקקים בסוכתם, אך לרבים וטובים אחרים הדבר לא מתאפשר, אם מפאת חוסר מקום וכדומה, מה שעדיין לא פוטר אותם מחובה קדושה זו, 'להאכיל ולהשקות לעניים ומרי נפש' כלשון הרמב"ם.
יתרה מזו, אומרים לנו בבית התבשיל, מובא בספרים הקדושים שהאושפיזא הראשון, אברהם אבינו, עמוד החסד, אינו מוכן להיכנס לסוכה בה לא מסב 'אורח', בשר ודם. ומה יעשה אפוא מי שלא מתאפשר לו לארח בפועל אנשים בסוכתו?
הפתרון המהודר ביותר הוא להיות שותף ב'מבצע אושפיזין תשפ"ב' – לתרום סעודה לבית התבשיל 'שיארח לזכותכם' בימי החג הבעל"ט יהודים נזקקים, 'אושפיזין' כפשוטם, בסוכת החסד של בית התבשיל, ובכך ייחשב לזכותכם כאילו הכנסתם בפועל אורחים לסוכתכם ותביאו ברכה וישועה אל ביתכם.
