ערב פורים זה הזמן הכי טוב לדבר על משלוחי מנות.
כן, למרות שרוב נשות ישראל החרוצות כבר מאורגנות, הקונספט מתוכנן ככבר חצי שנה מראש, הסרטים, הצלופנים והקש נכחרו בקפידה והתאמה לצבעים, ואולי אפילו הקומפוזיציה של הסלסלות כבר מאורגנת, בעזרת קלקר, דבק חם והרבה אוויר ומצב רוח.
לא, זה לא טור שמוקדש לנשות הרגע האחרון. הן תלכנה היום לסופר לקנות מה שצריך ותכנסנה אחר כך למטבח לחגיגת אפיה או לסלון לחגיגת אריזה, וכמו שהן יודעות לעשות הכל ברגע, גם זה יקרה, בלי מילה ממני.
אני רוצה לדבר על הסיבה למנהג הזה. אפשר, נכון?
המטרה של כל החגיגה הזו, כך למדנו בבית ספר, היא להרבות שלום ואחווה בעם ישראל. לא לשמור על קשר טוב עם אנשי הצוות במוסדות הלימוד, לא להרשים את השכנים, לא להחניף לבוס, ואפילו לא לסמן וי על החובות המשפחתיות שכוללות את החמות, האחים ואולי גם את הגיסים. כל אלה חשובים, מאוד, באמת. אבל הם לא המטרה. המטרה היא לשמח, להרבות אהבה, לחמם את הלב.
איך עושים את זה? יש כל מיני רעיונות. לדוגמא, מכתב אישי ומפורט שמצורף למשלוח, הוא עושה את זה יותר מעוד קופסת נס קפה.
בשנים האחרונות עשיתי לי מין מנהג קטן ואישי: אני משתדלת כל שנה להפתיע מישהו, שלא ציפה, במשלוח ממני. כל שנה חושבת על מישהו אחר. חברה, קרוב משפחה, מישהו שנעזרתי בו או שיצא לי להיות איתו בקשר. הכללים של האתגר הזה – זה לא מישהו שאני חייבת לו, לא מתוך אינטרס להרוויח משהו, וגם, לא מישהו שילחיץ אותו העניין וירגיש חייב מעתה והלאה להחזיר לי כל שנה… התגובות שאני מקבלת – מחממות את הלב. זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בפורים (ואני אוהבת את פורים…)
מה אומרות על לנסות את זה גם? זה לא צריך להיות משלוח ענקי או מרשים. ואם את מהמתוכננות לפרטי פרטים, אלא עם הקונספט, שהקומפוזיציות מאורגנות להן כבר מראשון, זה לא אומר לרכוש או להכין הכל מהתחלה, זה לגמרי יכול להיות מהדברים שיש כבר בבית, או מאלה שאת הולכת לקבל.
הולכת על זה? אשמח שתשתפי אותי. את מי את הולכת להפתיע. עושים את זה, כמו תמיד, בלחיצה על הבאנר העליון, היכן שרשום 'מילה ממני'. ותודה על הפידבקים על הטור של שבוע שעבר. שמחתי לשמוע מכל מי שזה נתן לה כח.
פורים שמח,
