אם נגיד כיום למישהו שאי שם בשנות השמונים ישראל ארה"ב ואיראן סחרו יחד בנשק, בעסקאות סיבוביות, תוך בחישת גורמים עלומים כאלו או אחרים, יראה הדבר כאילו יצאנו מסיפור דמיוני שזה עתה סיימנו לבדותו מדמיוננו הפורה.
אולם כך זה היה, בזמנים שעוד היה מי שתהה לעצמו שכך יוכל לעודד גורמים מתונים יותר בממשלת איראן לשלוט בשיח הפנימי, ובעקיפין לקבל טובות הנאה. אולם בל נקדים את המאוחר.
על מנת שנוכל להבין את השתלשלות העניינים עלינו להסביר מעט את הרקע לשלוש אנקדוטות שליוו את ימי כהונתו של נשיא ארה"ב רייגן. הימים הם אמצע שנות ה-80 של המאה העשרים, שאהב מאוד לסייע לכוחות גרילה אנטי-קומוניסטים ברחבי העולם, דוקטורינת רייגן, כך היא נקראה. היא יושמה לדוגמא באפגניסטן וניקרגואה, ועל ידי כך הצליח רייגן לגרום לפגיעה בהישגים רוסיים במדינות עולם שלישי. באותם ימים, התרחשה במקביל מלחמת איראן עיראק, ואיראן הייתה זקוקה נואשות לנשק עבור המשך הלחימה. במקביל, התנהל משבר בני הערובה האמריקאים שהיו בידי חיזבאללה הלבנוני שנשלט בידי איראן.
ככלל, הקונגרס האמריקאי התנגד בכל תוקף הן למתן תמיכה במורדים בניקרגואה והן לתמיכה כלשהיא בשלטון האיראני. מי שנחלצה לסייע לאינטרס האמריקאי מאחורי הקלעים הייתה ישראל, שהעבירה לראשונה נשק, לבקשת ה-CIA, לשימוש מחתרת הקונטראס ב-1983 וב-1984, במבצע שכינויו היה 'קומקום עקום'. לא שלישראל היה נשק מיותר, אלא פשוט היה זה שלל שצה"ל לכד במלחמת לבנון הראשונה. בפעם הראשונה הנשק הועבר חינם אין כסף בהוראת שר הביטחון דאז ארנס, בפעם השניה כבר נדרש תמורתו תשלום.
סוחרי השטיחים
גרמניה, ינואר 1985. החורף השנה בעיר המבורג לא היה קשה במיוחד, ועיר הנמל הגרמנית המתה מפעילות כרגיל. ואם ביום המתה, הרי שבלילה זה הרבה יותר צבעוני ותוסס. באותו הזמן הגיע לעיר איש עסקים העונה לשם עדנאן ח'אשוקג'י, הוא הגיע לעיר לפגישת עסקים, אך עד מהרה לחשו לו סוכניו במהלך אחת הפגישות כי לא רחוק ממקום מושבם, באחד המחסנים בקרבת הנמל שוכן לו משלוח של שטיחים פרסיים יוקרתיים היישר מארמונו של השאה הפרסי מוחמד רזא שאה פהלווי.
ח'אשוקג'י שהינו קליינט ותיק של שטיחים פרסיים שכבר רכש לא פעם מהמחסן הענק, עד מהרה הגיע למקום, שם פגש לראשונה סוחר איראני עשיר, ועד מהרה בין השנים התפתחה שיחת עסקים. בעקבות אותה שיחה רכש ח'אשוקג'י שטיחים בסך של מליון וחצי דולר, ששוגרו לארמונות הפאר שלו בספרד וניו יורק. בן שיחו היה לא אחר מאשר מנוצ'ר גורבניפאר, סוחר נשק ושטיחים איראני, החי באירופה, בין השנים נוצר עד מהרה קשרים אישיים, והשיחה קלחה לה מעבר למחוזות השטיחים, עת הלה הציג עצמו בפני ח'אשוקג'י כראש המודיעין האיראני באירופה.
אותה פגישה תמימה במחסן שטיחים בהמבורג הולידה את מה שלימים יזכה לכותרת 'הפרשה האיראנית', שסיבכה את המימשל האמריקאי והישראלי יחד.
עד מהרה עברו השניים לשוחח באח מבתי המלון בעיר, ונושא שיחתם היה העיר מכה, העיר הקדושה לאסלאם. מאז ימי עלייתו של חומיני לשלטון חי לו השלטון הסעודי בצל הטרור השיעי הקנאי, כל שנה בימי העלייה לרגל למכה היה הדבר גורם להדרת שינה לא מעטה בקרב שרותי הביטחון הסעודים מחשש שרבים מהעולים לרגל היו בעצם קנאים מוסלמים שהיו עסוקים בפעילות חתרנית כנגד השלטון בריאד.
הסיכום לא איחר להגיע, ובפגישה שהייתה בשוויץ במהלך חודש מרץ בין ארבעת הנוכחים סוכם כי ישראל תמכור נשק לאיראן, נשק ישראלי, שאין בו רכיבים אמריקאים. שווימר ונמרודי שבו ארצה, ומסרו דיווח מפורט לראש הממשלה שמעון פרס
עסקים אפלים
שנת העלייה לרגל ב-1984 למכה לא הייתה שונה מהרגיל. ובכדי לנסות למנוע את הישנות התופעה בשנה הבאה ביקש המלך פהד מידידו ח'אשוקג'י לנסות ולמצוא נתיב כל שהוא בקרב האיראנים על מנת להבטיח את החאג' שמח ושקט, המלך עד כדי כך היה מעוניין בשקט שמוכן היה אפילו לתגמל בעד העניין אפילו עסקת נשק קטנה לאיראן.
לאחר הפגישות עם גורבניפאר, החליט ח'אשוקג'י ללכת ולנקוט ביוזמה, הוא דיווח למלך פהד על הכרותו עם ידידו החדש והעלה את האפשרות ליצור קשר עם גורמים מתונים בממשל האיראני, אולם הממשל הסעודי דחה את היוזמה שהייתה כרוכה במכירת נשק לאיראן. ח'אשוקג'י לא אמר נואש, ופנה אל ידידו אל שווימר, מי שהיה יועצו של ראש הממשלה הישראלי דאז שמעון פרס לענייני טכנולוגיה, ובעבר הקים את התעשייה האווירית הישראלית.
בשלב זה, גם ח'אשוקג'י וגם גורבניפאר מודעים גם מודעים לאיסור האמריקאי הגורף על ייצוא נשק לאיראן, ועל הלחץ האדיר שהיא נוקטת כלפי בנות בריתה בדבר האיסור בכדי למנוע מכל אפשרות של חדירת נשק אמריקאי לאיראן מהדלת האחורית, אולם שניהם גם קיוו שיוכלו לעקוף את האיסור. ח'אשוקג'י גם טען כי יוכל לקשר בין גורבניפאר לבין הישראלים, ושני שמות העלה בפני ידידו האיראני, הראשון אל שווימר, והשני יעקב נמרודי.
הסיכום לא איחר להגיע, ובפגישה שהייתה בשוויץ במהלך חודש מרץ בין ארבעת הנוכחים סוכם כי ישראל תמכור נשק לאיראן, נשק ישראלי, שאין בו רכיבים אמריקאים. שווימר ונמרודי שבו ארצה, ומסרו דיווח מפורט לראש הממשלה שמעון פרס. נמרודי שכבר צבר כמה מליונים בעסקים עם איראן ידע שהוא לא עתיד להתקל באי אלו בעיות שעלולות לצוץ, מה גם שראש הממשלה שמעון פרס ראה בכך הזדמנות וחשיבות גדולה ליצור קשר עקיף עם הגורמים השיעים המפעילים את חיזבאללה בלבנון, הרבה יותר מהחשיבות למכור נשק לאיראן. פרס אישר את המגעים, אך לא לפני שהורה לבדוק את מהימנותו של הסוחר האיראני גורבניפאר.
לאחר שנבדק ונמצא מהימן הוזמן לישראל, הקשרים הלכו והתהדקו, ואף הועברה לישראל רשימה מפורטת של אמצעי לחימה מתוצרת ישראל שהאיראנים היו מעוניינים לרכוש. נמרודי חכר ספינת משא, שווימר הסדיר את ענייני האשראי באמצעות ידידו ח'אשוקג'י והעסקה כמעט הושלמה. למה אמרנו כמעט? האיראנים אינם משלמים מראש תמורת הנשק, לכן תמיד נדרש גורם שלישי למימון שלב הביניים של העסקה.
לאחר שכלי הנשק בסך של מאה מליון דולר הורדו לאילת, הועמסו על ספינת המשא, הודיע לפתע גורבניפאר כי האיראנים החליטו על שינוי קטן בעסקה. האיראנים מעוניינים שכלי הנשק יהיו תוצרת ארה"ב. אולם לדרישה הזאת הישראלים ענו בשלילה מוחלטת. נשק אמריקאני אסור במכירה, בשל האמברגו, ואישור שכזה לא בנמצא, בטח שלא בזמנים מתוחים כדוגמת משבר בני הערובה.
אולם לא איש כגורבניפאר יגיד נואש, ובהכירו את הלך הרוח ידע כי בשל מעמדה של ישראל בקרב גורמי הממשל בארה"ב, יהיה סיכוי לא מבוטל כי הנשיא רייגן יאשר מכירה של כלי נשק לאיראן, אפילו בחלקים בהיקפים מצומצמים יותר, בפרט באם הדבר יוכל לסייע לו בזמנים מאוחרים יותר להגיע לראשי השלטון לאחר מותו של חומייני.
אולם בינתיים נראה שחלה התפתחות נוספת. בראשית חודש מאי נחת בישראל השליח האמריקאי מייקל לדין, שנשלח להיוועד עם ראש הממשלה שמעון פרס על מנת לבדוק כיצד יכולה ישראל לסייע לארה"ב בשחרורו של וויליאם באקליי, ראש סניף הסי איי אי בבירות שנחטף על ידי ארגון פרו איראני. בשלב זה לא נידונה עדיין כלל עסקת נשק עם איראן והאמריקאים בחנו שלל אופציות צבאיות לפעולה על מנת לשחררו.
אז כיצד זה קרה שהאינטרסים הצטלבו לפתע? על כך ועוד בכתבה הבאה בסדרה.
