המשטרה החליטה שלא לערער לעליון על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר למעצר בית את אריה שיף שירה למוות במוחמד אלאטרש בעת שניסה לגנוב את רכבו.
אתמול הורה בית המשפט על שחרורו, אלא שהמשטרה הגישה ערער על ההחלטה בטענה כי "שיף ירה בכוונה תחילה בפלג גופו העליון של הפורץ". השחרור עוכב בשל כך ביממה ואחר הצהריים החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע על שחרורו של שיף למעצר בית.
בדיון הציג נציג המשטרה רפ"ק יוסי שרפי, את החשדות כלפי שיף, עבירה של כוונה לרצח באדישות, הכוללת גם סעיף של מסוכנות. "החשוד נראה מכוון את הנשק לעבר חלון הרכב, רואה את הנהג ויורה ללא היסוס לעבר פלג גופו העליון, כעת קיים חשש ששיף יימלט מאימת הדין".
נציג הפרקליטות עו"ד יניב צרי הצהיר כי כתב אישום יוגש בענין בתוך ימים.
מנגד, סנגורו של שיף עו"ד עידן שני טען להגנתו, כי מרשו היה זה שהזמין את המשטרה ומד"א מיד לאחר האירוע, ואף הפנה את המשטרה למצלמות האבטחה. הוא פעל בעיניים של איש חוק, וניהל את האירוע. עבריין היה מוחק את הראיות. כמו כן, שיף מסר גרסה, ולא שמר על זכות השתיקה".
את החלטתו נימק השופט עודד כהן בין השאר בכך ש"הטענה כי המשיב ינסה להימלט, היא טענה בעלמא".
יצוין, כי ביממה האחרונה כמו גם אמש, הפגינו עשרות מתושבי ערד בעד שיף כשהם טוענים כי הם נתונים תחת גל של גניבות שמקורה בבני מיעוטים מהמגזר הבדואי. לדברי אחד המפגינים, "אריה שיף סבל מגניבות רכב עד כדי שחברות ביטוח לא הסכימו לבטח אותו".
השר לביטחון פנים אמיר אוחנה פרסם הודעה בה קרא לפרקליטות ולמשטרה שלא לערער על ההחלטה לשחרור ממעצר, "אריה הגיע לגיל שבעים כאזרח שומר חוק. יותר מזה – הוא מתנדב ביחידות חילוץ ואפילו מתנדב למשטרת ישראל. אריה נושא אקדח ברישיון".
"גנב מהפזורה הבדואית, שזוהי לו איננה עבירה ראשונה (ישב במאסר בעבר) ניסה לגנוב את רכבו. מה רשויות החוק מצפות מאזרח למופת שכזה שיעשה? שיאפשר לגנב לגנוב את רכושו? שיצעק? שיחסום את הרכב בגופו? והלא ברור שכל עימות עם הגנב עלול לסכן את חייו. מי כמו המשטרה יודעת זאת".
בדבריו העלה השר אוחנה זיכרון מהעבר, בה שילם אזרח בחייו בשעה שניסה להגן על רכושו, "עוד בינואר 2007 הגיעה חוליית שוטרים לבצע מעצר 'על חם' של גנב רכב. הגנב, ראתב אבו עצא, שהיה אמור להיות במעצר בית באותה העת – התעמת עם השוטרים ודקר את השוטר שלומי אסולין בצווארו בחפץ דמוי מברג".
"ארבע שנים שכב שלומי ז"ל בין חיים למוות, עד שמסר את נשמתו לבורא. אם היה יורה והורג את העבריין, ייתכן שהיה היום בחיים. ולא – הוא לא צריך היה להיות מועמד לדין. לכן שמחתי כשר משפטים להעניק חנינה לשוטר אחר – שבנסיבות דומות – ירה והרג את גנב הרכב (לא לפני ששילם על כך מחיר כבד ועמד לדין וריצה עונש מאסר)".
עוד כותב אוחנה, כי "במאבק בפשיעה יש טובים ורעים. יש אזרחים שומרי חוק שפועלים כדי להגן על עצמם ועל רכושם – ויש עבריינים אלימים ומסוכנים שמתפרנסים על גבם של שומרי החוק. חובת המדינה היא לספק לאזרחיה הגנה וביטחון מפני טרור ופשיעה. ברור שהיא לא תוכל לעשות זאת ב-100% מהמקרים. אי אפשר להציב שוטר בכל פינת רחוב 24/7".
"אבל משמעות הדבר, שבאותם מקרים שהאזרחים פעלו כדי להגן על עצמם, על המדינה לתת להם גב".
"כידוע, שר הבט"פ איננו מנהל חקירות – הוא איננו יכול להורות את מי לעצור ואת מי לשחרר. אך אני יכול – כפי שתמיד עשיתי כחבר כנסת ועוד לפני – להביע את דעתי, וכך אני עושה כאן. יש פעמים בחיים שהבחירה באמת פשוטה: כשהרעים נגד הטובים, אני עם הטובים".
