בתום שבוע רצוף דרמות פוליטיות, ובמרכן אישור הצעות החוק לפיזור הכנסת בקריאה טרומית, כינס 'בחזית' את בכירי הפרשנים הפוליטיים לפאנל פוליטי מיוחד, על מנת לנתח את תמונת המצב הפוליטית ולחזות את העתיד הסמוי מן העין.
החל משאלת מועד הבחירות וענייני הרוטציה, דרך התכניות של בנט וגנץ ועד ל'מיזם' החדש של כלי התקשורת הגדולים במדינה.
על מנת לספק לקוראי 'בחזית' את תמונת המצב המלאה, בחרנו לארח השבוע בפאנל פרשנים מכל הצדדים במפה הפוליטית: הפרשן הפוליטי של 'ישראל היום' מתי טוכפלד, הכתבת המדינית של 'גלובס' טל שניידר, כתב הכנסת של 'יתד נאמן' יוסי טיקוצ'ינסקי ורוני רימון – יועץ אסטרטגי שותף במשרד רימון כהן.
התחלנו?
האם מערכת בחירות רביעית היא עובדה מוגמרת, או שגנץ ימצא את הדרך לצאת מהמבוך אליו הכניס אותו נתניהו?
מתי טוכפלד: ברור שזו לא עובדה מוגמרת. יש עוד הרבה זמן, זה עבר רק בקריאה טרומית, יש עוד שלוש קריאות בכנסת ובוועדות.
אני חושב שהדד-ליין האמיתי הוא בכלל לא קשור לחוק. החוק לא רלוונטי. מה שרלוונטי זה ה-23 בדצמבר. זאת אומרת, יש עוד שלושה שבועות עד שהדבר הזה יהיה סופי, ולכן יכול להיות מאוד שימציאו את הדרך כן להמשיך את הממשלה הזאת איך שהיא קיימת.
צריך לזכור ששני האנשים נראה שהם לא מעוניינים בבחירות הם די נגררו לסיטואציה, ולמרות שהפערים הפעם נראים ממש בלתי ניתנים לגישור, לפחות לפי העמדות הרשמיות כרגע, זה לא אומר שזה מה שיקרה בעוד שבוע שבועיים או שלושה.
טל שניידר: עושה רושם שזה עובדה מוגמרת. אבל בפוליטיקה הדברים תמיד פתוחים.
יוסי טיקוצ'ינסקי: מערכת בחירות היא עובדה מוגמרת, שגם אם היא לא תיפתח עד ה-23.12 היא תתקיים בכל מקרה לפני מועד הרוטציה. מעולם לא היתה תמימות דעים כזו שהממשלה לא תמלא את ימיה.
רוני רימון: בישראל, שום דבר לא מוגמר עד שהוא מוגמר. יש זמן לשינוי החלטה. לשתי המפלגות – הליכוד וכחול לבן – לא אמור להיות עניין בבחירות.
גנץ ינסה להציג את עצמו כמנהיג אחראי ולשכנע בוחרי מרכז שהוא הראוי מכל מנהיגי המרכז. יהיה לו קשה.
טל שניידר
האם רה"מ באמת מעוניין בבחירות או שהוא נקלע לסיטואציה והוא חייב לזרום?
מתי טוכפלד: ראש הממשלה מעדיף שיהיו בחירות קצת יותר מאוחר, בעוד כמה חודשים. אבל אם זה יקרה עכשיו זה לא כזה נורא, כלומר יש כאלה שאומרים לו אסור לך בשום אופן לעשות את זה עכשיו. עכשיו המצב הוא קשה, עדיין אין חיסונים, המצב הכלכלי, זה מסוכן – ויש כאלה שאומרים לו אל תנסה להנדס את הזמן אתה לא יודע מה יהיה בעוד כמה חודשים, בזמן שאתה חושב שיהיה נוח בסוף יסתבר אולי אפילו יהיה יותר גרוע, לכן אם עכשיו המצב הוא לא רע תלך על זה. לכן אני חושב שנתניהו היה מעדיף עוד כמה חודשים אבל אם לא, אז הוא לא יילחם בשיניים כדי להציל את הממשלה ולמנוע בחירות.
טל שניידר: נתניהו מעוניין בבחירות במובן הזה שאינו מוכן להשלים את העסקה שעליה הוא חתם עם גנץ, כלומר לא מוכן שתהיה רוטציה. ספק אם היתה לו כוונה כזו מראש, כאשר חתם על ההסכם, והצביע בעד שינוי חוקי היסוד של המדינה.
יוסי טיקוצ'ינסקי: גם נתניהו וגם גנץ עושים ניהול סיכונים. נתניהו מנסה לחמוק מהרוטציה ולכן אין לו ברירה אלא ליזום בחירות בשנה הקרובה, מנקודה זו הוא מנסה להתנהל תוך כדי תנועה ולמצוא את המתווה שהכי פחות יפגע בו. גם גנץ מצדו מתנהל בצורה דומה, את הרוטציה הוא מבין שלא יקבל ומנסה לגרום לתבוסה להיות כמה שפחות כואבת. כעת נשאר לחכות ולראות היכן השניים הללו ייפגשו היכנשהו באמצע.
רוני רימון: נתניהו אינו מעוניין בבחירות. יש לו ממשלה. הוא דוחף לבחירות רק בגלל שהאלטרנטיבה האחרת היא לתת לגנץ רוטציה.
מה התקווה של גנץ בבחירות הבאות?
מתי טוכפלד: גנץ לא עובד נכון. בכלל, הוא כל הזמן משנה כיוונים, משנה תוכניות. כשהוא נכנס לפוליטיקה הוא לא חשב שהוא יהיה במצב שהוא נמצא בו היום, ובבחירות הבאות הכל תלוי מי יהיו השחקנים והאם הוא יוכל לעשות חיבור, כן או לא.
היום נראה מופרך שגנץ יאות להיחשב מספר 2 של מישהו אחר. כלומר, כנראה הוא יעדיף לפרוש מהחיים הפוליטיים, מאשר להיות מספר שתיים של גבי אשכנזי, אם הוא נשאר בכחול לבן, או להתחבר עם כחול לבן למפלגה אחרת ולתת לאייזנקוט, חולדאי או לפיד להוביל ושהוא יהיה מספר שתיים שלהם. זה לא נראה כרגע ריאלי אבל אי אפשר לדעת, כי ברגע שסוגרים את הרשימות יש עוד הרבה הרבה הרבה זמן, גם אם הבחירות יוצאות לדרך בעשרים ושלושה בדצמבר אז רק בינואר ופברואר סוגרים את הרשימות, זאת אומרת המון זמן וקשה להעריך מה יהיו השאיפות שלו אז, הכל תלוי גם בסקרים שיהיו.
הפוליטיקאים בישראל "אינם מדייקים" בלשון המעטה לגבי הנתונים שהם מוסרים. אני בעד שכלי התקשורת יבקרו את כל הפוליטיקאים המרכזיים במדינה בנושא העובדות.
רוני רימון
טל שניידר: גנץ ינסה להציג את עצמו כמנהיג אחראי ולשכנע בוחרי מרכז שהוא הראוי מכל מנהיגי המרכז. יהיה לו קשה.
יוסי טיקוצ'ינסקי: התקווה היחידה של גנץ היא שכמה שיותר מפלגות יפנימו שניצחון על נתניהו אפשרי רק באמצעות גוש חוסם, ושהוא יוביל את הגוש הזה ולא לפיד או כל מועמד אחר. בלי שזה יקרה, ספק גדול אם גנץ יראה את הכנסת הבאה מבפנים.
רוני רימון: גנץ לא ישרוד בחירות אם ירוץ לבד. כלומר, הוא עשוי לעבור את אחוז החסימה, אבל מספר המנדטים שלו לא יאפשר לו להיות גורם משמעותי בממשלה כלשהי. עדיף לו לחבור ליש עתיד בראשות יאיר לפיד.
בנאומו של נתניהו אתמול, התוודענו לראשונה לעובדה שכלי התקשורת בישראל החליטו לאמץ את צעדי ה-CNN נגד טראמפ והציגו כיתובים של אמת/שקר…
מתי טוכפלד: ב-2015 הייתה מתקפה אדירה על נתניהו ועל הליכוד מצד כל כלי התקשורת בארץ כמעט. החל מידיעות אחרונות ואגפיו, דרך ערוצי הטלוויזיה אחד, שתיים ושלוש, רשת ב' וגל"צ, זאת אומרת היתה ממש מתקפה, אם אתה זוכר כל הזמן המציאו פרשות וקשקושים, ממש מתקפה חריפה מאוד.
התקשורת באותה מערכת בחירות היתה באופן חד צדדי וברור לטובת ציפי ליבני, המחנה הציוני ובוזי הרצוג, וזה מאוד עזר לנתניהו – הוא הציג את עצמו כרדוף, בסופו של דבר הימין תמך בו, אנשים עזבו מפלגות לווין כמו הבית היהודי ועברו לתמוך בנתניהו.
יכול להיות שזה גם יקרה עכשיו אם התקשורת באמת תגזים ותשתולל, כמו שהיא השתוללה השבוע, כשהוא נואם והם שמים לו כאלה שקופיות מה נכון ומה לא נכון וגם שקופיות באופן חד צדדי, כי אפשר לפרש דברים לכאן ולכאן, וגם שרק ערב קודם היה נאום של בני גנץ באותה שעה בשמונה בערב ואז לא היו את הדברים האלה, זאת אומרת שרואים פה חד צדדיות מופגנת, ואם זה ימשך אז בהחלט זה יכול לעזור לו.
טל שניידר: לא חושבת שזה יעזור לליכוד ולא יזיק. ככל הנראה זה יישאר שיח בקרב תקשורת ופוליטיקאים ולא ישפיע על הקהל הרחב.
יוסי טיקוצ'ינסקי: הניסוח הנכון הוא הפוך: טראמפ וה-CNN אימצו את שיטת נתניהו. נתניהו חתום על הרעיון להפוך את עצמו לנרדף של כלי התקשורת, למרות שהוא הדמות המסוקרת ביותר בישראל. ברור שזה עוזר לו בבחירות ובנקודה הזו התקשורת נפלה למלכודת, היא משחקת לידיו ומסייעת לו להעצים את תדמית הקרבן שלו.
רוני רימון: הפוליטיקאים בישראל "אינם מדייקים" בלשון המעטה לגבי הנתונים שהם מוסרים. אני בעד שכלי התקשורת יבקרו את כל הפוליטיקאים המרכזיים במדינה בנושא העובדות.
האם רה"מ מראש לא התכוון להעניק לגנץ את הרוטציה?
מתי טוכפלד: אני מניח שזה ישב לו איפה שהוא בראש, אבל להגיד שהוא תכנן מראש ממש, קשה לומר.
זאת אומרת, שני דברים: קודם כל הוא לא ידע איך גנץ יתנהג. אני חושב שזה היה לא צפוי המלחמות האלה שהתחילו מהיום הראשון, התמיכה הבלתי מסוייגת בגורמי אכיפת החוק כשנתניהו עומד למשפט ואומר את אשר על ליבו על הפרקליטות ואבי ניסנקורן ממהר לתקוע לו אצבע בעין ולגבות את כולם, זה לא דבר שאני חושב ניתן היה לחיזוי מראש.
אפילו יותר מזה, אבי ניסנקורן היה סוג של מועמד פשרה. כולם אמרו לנתניהו, שרצה את חילי טרופר: "טרופר זה טוב אבל גם אבי ניסנקורן. איזה בעיות היה לך כשהוא היה יושב ראש ההסתדרות? זה בן אדם שאפשר לשבת איתו או לדבר איתו, לסכם איתו דברים", ונתניהו השתכנע. כלומר, הוא לא העריך שהשותפות תהיה כל כך גרועה כמו שהיא היתה בפועל מהרגע הראשון.
ואם זה היה המצב, גם אם הוא היה מתכנן לא לתת את הרוטציה, איזו ברירה הייתה לו?
אם הכל היה עובד וכולם היו מיושרי קו, הוא לא היה יכול ליצור משבר ולא היו נותנים לו ליצור משבר. הסיעות החרדיות וכל מי שהיה בקואליציה, פשוט לא היה נותן לפרק, היו אומרים לו "על מה ולמה אתה מפרק, מה פתאום". לכן היה לו מאוד קשה לעשות דבר כזה.
הדבר השני שצריך לזכור, הוא שהסעיף שעליו הוא רוצה לפרק עכשיו, שזה התקציב, זה סעיף שהיה פרי יוזמתו של נתניהו ולא של בני גנץ.
נתניהו הוא שביקש לקדם תקציב דו-שנתי. כלומר, אם הוא היה חושב על תחנות יציאה כמו שמאשימים אותו, אז הוא לא היה מבקש תקציב דו-שנתי, אלא מסתפק בתקציב חד שנתי, על מנת לשריין לעצמו את תחנות היציאה שלו – וזה אומר שהוא לא חשב על זה בזמן אמת.
טל שניידר: כן.
יוסי טיקוצ'ינקי: חד משמעית לא התכוון. נתניהו לעולם לא ינקוט בצעד שיהפוך את שעון החול לסיום הקריירה שלו.
האפשרות היחידה להניח שנתניהו באמת התכוון לקיים את הרוטציה, היא רק אם היו לו תכניות מגירה לפרוש מרצונו מראשות המשלה, אחרי שהכין לעצמו תכנית המשך לנשיאות המדינה או משהו בדומה לזה. אולם כל זמן שנתניהו מתכוון להמשיך ולהיות ראש ממשלת ישראל, הוא לא יקיים שום מתווה שעלול לסכן זאת. וזו נקודה חשובה לתשומת לבם של פוליטיקאים שאולי חולמים על הסכם רוטציה עם נתניהו בממשלה הבאה.
רוני רימון: נתניהו לא יעניק לגנץ את הרוטציה בשום מצב.
אם התקשורת באמת תגזים ותשתולל, כמו שהיא השתוללה השבוע, כשהוא נואם והם שמים לו כאלה שקופיות מה נכון ומה לא נכון וגם שקופיות באופן חד צדדי, כי אפשר לפרש דברים לכאן ולכאן, וגם שרק ערב קודם היה נאום של בני גנץ באותה שעה בשמונה בערב ואז לא היו את הדברים האלה, זאת אומרת שרואים פה חד צדדיות מופגנת, ואם זה ימשך אז בהחלט זה יכול לעזור לו.
מתי טוכפלד
האם 'ימינה' באמת מעלה על דעתה שהיא תקבל יותר מ-15 מנדטים בבחירות, והאם בנט ונתניהו יישבו יחד בממשלה הבאה?
מתי טוכפלד: כן, מבחינת ימינה בהחלט יש אופציה שהם יקבלו הרבה מנדטים, הם בונים על זה והם הולכים עם קו מאוד ברור של משיכה מאוד חזקה למרכז-שמאל, קריצה לכולם.
בנט עושה סקרים, והוא רואה מה הציבור רוצה ובמה הציבור מתעניין ובמה הוא רוצה שיתעסקו הפוליטיקאים, ובדיוק לכיוונים האלה הוא הולך – כלכלה, קורונה ואחדות בעם. כל הדברים האלה זה המסר שלו, בדיוק בשביל המטרה הזאת כדי להביא הרבה מנדטים.
אם זה ריאלי או לא, אם זה ישאר או לא, אני חושב שזה תלוי בהרבה מאוד דברים שאי אפשר לדעת היום, כמו למשל מה יקרה בשמאל, האם תהיה מפלגה שתשאב קולות מהשמאל כמו כחול לבן, כמו קדימה בזמנו, כמו המחנה הציוני.
מפלגה כזאת שמתחילה לעלות ראש בראש מול הליכוד, במצב כזה אז אנשים עוזבים את המפלגות הקטנות ועוברים למפלגת הימין, לליכוד, והשמאל למפלגה השניה, וזה מבחינתו צרות צרורות אם זה יקרה.
לכן אני חושב שהדבר שמטריד אותו יותר מכל, זה הסיפור בשמאל מה קורה בשמאל, איזה התארגנויות יהיו בשמאל.
טל שניידר: בימינה מפוקחים לגבי משמעות הסקרים ומבינים שזה פלואידי.
יוסי טיקוצ'ינסקי: בנט הוכיח שהוא חזק בסקרים וחלש בקלפי והוא הוכיח זאת בעיקר לעצמו. תכנית העבודה בימינה היא שהיא שהכח הנוכחי יישמר וזה בא לידי ביטוי במתיחות סביב שיבוץ המועמדים ברשימה, ההבנה שם היא שהמקומות הריאליים יהיו רק בעשיריה הראשונה ומטה.
ככל שזה יהיה תלוי בחברי ימינה, הם יישבו בממשלה עם נתניהו. החודשים הספורים בשממון האופוזיציוני הספיקו להם די והותר.
