שיתוף
תגובות
חדשות » פוליטי » בנט ענה לסמוטריץ וקיבל פוסט בתגובה
לרקוד על הדם
ביום שישי האחרון, ח"כ בצלאל סמוטריץ, העלה ציוץ בטוויטר עם שמה של שקד בהקשר לפיגועים. רה"מ בנט ענה בטוויטר ותקף את בצלאל שלא נשאר חייב וכתב פוסט
נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ | צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

ביום שישי האחרון, ח"כ בצלאל סמוטריץ, העלה ציוץ בטוויטר עם תמונה של נרצחי הפיגועים מהחודש האחרון וכתב: "גם בסוף שבוע הדמים הקשה הזה צריך לזכור ולהודות לאיילת שקד וליתר חבריה בימינה שלפחות מנעו בחירות חמישיות כשהקימו ממשלת שמאל עם תומכי טרור… נ.ב. שקר כמובן".

הציוץ גרר מאות תגובות, ביניהם של ח"כים בממשלה. השר כהנא הגיב לו וכתב: "ציוץ מתועב. הטרור נגד יהודים לא התחיל לפני 9 חודשים. הטענות האלה הן שפל ערכי וניצול ציני של האבל הכבד. נלחמנו בטרור בעבר, ונמשיך להלחם בו בעתיד".

ראש הממשלה נפתלי בנט הגיב אמש לציוצו של סמוטריץ בטוויטר וכתב: "מי שפרסם את הדבר הזה, מי שמרקד כך על הדם, אינו מייצג לא ציונות ולא דתית. במהלך סוף השבוע האחרון לא הגעתי להתייחס לפרסום המזעזע הזה. עסקתי בענייני ביטחון. בעשרות הפעולות שאנו נוקטים כדי לעצור את גל הטרור, סיכול הפיגוע של חוליית המחבלים בג׳נין וסוגיות בוערות נוספות".

"הרוב הדומם יודע היטב: ערכיה של הציונות הדתית עליה גדלתי הם ממלכתיות ואהבת המדינה, נשיאה משותפת בעול, שירות צבאי משמעותי ותרומה למדינה, איש כפי יכולתו, אחדות העם בכל מחיר, עמידה עיקשת מול טרור ולא הבערת אש שנאה בזמן מערכה".

"מי שבילה שנים במארבים ליליים עם אנשים מ*כל* חלקי העם, מי שראה חברים נפגעים בקרב, מי שזוכר את פעימות הלב בדרך לפעולה, את ריח הטנק או הסולר בניקיון נשק, לא יכול, פשוט לא יכול היה לפרסם פוסט כזה. עם ישראל ינצח את אויביו – יחד".

סמוטריץ לא נשאר חייב ובפוסט ארוך בפייסבוק, הוא מסביר את המושג "לרקוד על הדם": "והחי יתן אל ליבו". כמה מילים על קלישאת הריקוד על הדם. בכל פעם שפוליטיקאי מבקש להסיק מסקנות פוליטיות מאירועים קשים, ובוודאי מטרור, יש מי שמנסים להשתיק אותו בטענה שהוא "רוקד על הדם".

"ההשתקה הזו נשענת על תפיסה הרואה בפוליטיקה משחק ציני ולא ענייני של כח, אינטריגות ואינטרסים. מגרש מנותק עם חיים וכללים משל עצמו, שכאילו לא קשור למציאות ולעולם האמיתי. ואם הפוליטיקה היא בסך הכל משחק ציני של תככים ומזימות אז אסור "ללכלך" בה את המציאות האמיתית, ובוודאי לערב בה סיטואציות ואנשים קדושים כמו נפגעי טרור".

"יש מי שיש להם עניין להציג ככה את הפוליטיקה. גם כדי להחליש אותה, לעשות לה דמוניזציה ולהוריד את אמון הציבור בה, אבל בעיקר כדי להכשיר התנהגויות ציניות ואינטרסנטיות של פוליטיקאים. אם הפוליטיקה היא ממילא משחק ציני אז לא צריך לבוא בטענות לפוליטיקאים שמפרים הבטחות וזורקים את הערכים לפח. זו הרי המהות של הפוליטיקה"…

"גדודים של פרשנים יושבים באולפנים כבר שנים ומתווכים לכם את הפוליטיקה ואת הפוליטיקאים במשקפיים של תככים, אינטרסים וכמעט כל דבר אחר חוץ ממהות וערכים. אף פעם כמעט הם לא ייחסו לפוליטיקאי עמדה מהותית וערכית אמיתית. תמיד יחפשו את המניע באינטרס פוליטי אישי או מפלגתי".

"ואם להודות על האמת, זה מצליח להשפיע. האסטרטגיה הפרשנית הזו מגשימה את עצמה לא פעם ויש לא מעט פוליטיקאים שמיישרים קו ומקדמים פוליטיקה של כבוד, כח, ואינטרסים. ואז הפרשנים חוגגים והציבור נבוך ומאבד אמון, וחוזר חלילה".

"אבל זהו, שזו ממש לא הפוליטיקה. זה וודאי לא מה שהפוליטיקה אמורה להיות. היא חייבת להיות הפוכה לחלוטין. הפוליטיקה היא החיים שלנו, הדבר הכי מציאותי והכי קשור לחיים. זו אחת הזירות הכי משפיעות על החיים שלנו כעם וכמדינה. במערכת הפוליטית מתקבלות החלטות לחיים ולמוות, הכרעות ערכיות שמעצבות זהות וערכים של חברה ומדינה, לטב ולמוטב. לכן אין דבר נכון ומתבקש יותר מלהפיק לקחים ולהסיק מסקנות פוליטיות מאירועים שמתרחשים במדינה".

"כל אחד מאיתנו אמור להפיק לקחים מאירועים שקורים לו ולפעול אחרת כתוצאה מכך במישורים השונים שבהם הוא פועל. ללמוד, לתקן, לשפר, להתנהג האחרת. האפשרות השניה היא אדישות, עצימת עיניים והתכחשות למציאות. וזה כמובן הרסני ומסוכן".

"כמי שפועל ומשפיע היום בעיקר במגרש הפוליטי זה המקום העיקרי שבו אני מפיק ומשתדל ליישם לקחים מכל דבר שקורה במדינת ישראל. להתבונן במציאות, להבין מה היא אומרת לי ולגבש תובנות לעתיד".

"אפשר כמובן להתווכח על ניתוח המציאות, על הגורמים והסיבות לה ועל המסקנות המעשיות המתבקשות ממנה, אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות ולהימנע מלהשליך ממנה על העולם הפוליטי שמנהל את חיינו כעם וכמדינה. זה לא "ריקוד על הדם", זה מה שצריך לעשות כדי למנוע שפך דם".

"אז אם יש לנו ממשלה לא יהודית שנשענת על תומכי טרור אנטי ציוניים שמפיחה תקווה במפרשי הטרור, ואם יש לנו ממשלה שמורכבת מגורמי שמאל קיצוניים, עייפים ומבולבלים תודעתית ומעשית, שלא מסוגלים להוציא מפיהם את המילים "טרור ערבי", מתעקשים לייצר סימטריה בין "קיצוניים משני הצדדים" ולהמשיך להסית את תשומת הלב לשקר "אלימות המתנחלים", אם יש לנו ממשלה שלא מסוגלת להילחם בטרור, לא בגלל כשל טקטי אלא בגלל פער מהותי בתפישת המציאות וממילא ביכולת לטפל בה – אז צריך לזעוק את זה ולקרוא ולחתור לשנות את זה".

"ואם יש לנו פוליטיקאים ששיקרו וטענו שאפשר "לשים הכל בצד" ומכרו את כל ערכיהם, בוחריהם, שותפיהם, והבטחותיהם כדי "למנוע בחירות חמישיות", ואז המציאות טופחת לכולנו בפנים ומתברר כשמש בצהרי היום שזה שקר כי אין דבר כזה לשים הכל בצד (פשוט כי האויבים שלנו לא שמים הכל בצד, ולהבדיל יתר האתגרים שלנו מבית לא שמים הכל בצד – בג"ץ לא מוציא את האקטיביזם השיפוטי לנבצרות זמנית, ארגוני השמאל לא לוקחים חופש, איראן לא משהה את פרויקט הגרעין, הקהילה הבינלאומית לא שוקטת על שמריה וכדור הארץ לא מפסיק להסתובב על צירו…) וכי המחיר של "מניעת בחירות חמישיות" כבד בכל קנה מידה, אז צריך לצעוק את זה וללמוד מזה לקח".

"ככה נראית פוליטיקה אחראית ועניינית שמבינה את הקשר בין הפוליטיקה לחיים ולעולם המעשה ומסרבת לשחות עם הזרם העכור של הפוליטיקה המנותקת והאינטרסנטית".

"וכן, המסקנה העיקרית שצריך להסיק מגל הטרור הנורא שפקד אותנו בשבוע החולף היא שהעם היהודי נלחם כבר למעלה ממאה שנה על זכותו הבסיסית לחזור הביתה אחרי אלפיים שנות גלות ונדידות ולהקים כאן מחדש מדינה יהודית, עצמאית וריבונית. שהמלחמה הזו מתנהלת בין קולקטיבים – בין העם היהודי שמבקש את זכותו הבסיסית לחיים עצמאיים בארץ ישראל לבין הלאומיות הערבית פלשתינית שהוקמה כדי לשלול אותה. ושרק מי ששותף לאתוס היהודי והציוני המכונן הזה יכול להיאבק בטרור ובעיקר בתקווה הלאומית הערבית שגורמת לו ומניעה את המוטיבציות שלו".

"לכן ממשלה שנשענת על אויבי ישראל פשוט לא יכולה לעשות את זה. זה כמובן לא תנאי מספיק וגם אחריו צריך לנקוט בעוד הרבה מאוד פעולות ומעשים, אבל זה תנאי הכרחי שבלעדיו זה פשוט לא יכול לעבוד".

"הלקח הראשון והחשוב שצריך להיות מופק מגל הטרור הזה הוא שמי שחברו לאויבי ישראל שחותרים תחת זכות הקיום שלנו כדי להכריע באמצעותם מחלוקות פוליטיות בין אחים עשו מעשה שלא יעשה והפנו עורף לבסיס הקיום המשותף שלנו שקיבל תזכורת כואבת בשבוע החולף".

"אף פוליטיקאי לא אשם חלילה באופן אישי בפיגוע ספציפי. האשמה והאחריות היא בראש ובראשונה על האויבים שלנו ועל המחבלים, והם וסביבתם צריכים לשלם את המחיר, אבל לחוות גל כזה, לקבל תזכורת כואבת למושכלות היסוד שעומדות בבסיס המאבק הקיומי שאנחנו מנהלים כאן כבר מאה שנה מול אויב מר, ולא להסיק מזה מסקנות על משמעות הפיכת מדינת ישראל לבת ערובה של נציגי האויב הזה בכנסת, גם אם חלקם עוטים כעת מסיכה של מתק שפתיים מסיבות טקטיות, זה להיות אדיש ולעצום עיניים".

"ואני לא מוכן להיות אדיש ולעצום עיניים. אני לא מוכן לתת לאירועים לעבור לי ליד האוזן, להתעלם ולהמשיך בחוסר אכפתיות הלאה. פשוט כי איכפת לי מהעם שלי ומהמדינה שלי ומהמפעל הציוני הנהדר שזכינו לו בחסדי שמים ובניסי ניסים".

הצטרפו ועקבו אחר

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
עדכון אחרון:
הישג ענק הוא להגיב באותה צורה גם כאשר מנצחים וגם כאשר מפסידים

התקינו את האפליקציה החדשה שלנו!
ותישארו מעודכנים