אבי האסירים, הגאון הצדיק רבי אריה לוין, עבר מחוץ לבית החולים לתשושי נפש בירושלים ושמע צעקות נוראות. הוא ניגש אל השומר וביקש לדעת מה קרה.
"הבריטים", סיפר השומר על אדוני הארץ שעשו בה כבשלהם, "חוקקו חוק חדש: אין לתת תרופות הרגעה אלא לחוסים שיש להם קרובי משפחה. זה שצועק", הסביר השומר, "הוא מאושפז ללא קרובי משפחה ולא מקבל תרופות הרגעה".
"מה שמו?" התעניין רבי אריה.
"שלמה קרקובסקי", ענה השומר.
"באמת?!" זינק רבי אריה בהתלהבות. "הוא חי? אנחנו קרובי משפחה!"
רבי אריה רץ לחנות הסמוכה, קנה כמה ממתקים, חזר לבית החולים לתשושי הנפש וביקש לבקר את 'קרובו' – קרקובסקי. וכמובן דאג שיקבל תרופות הרגעה.
החולה המאושפז קיבל בתודה את תרופות ההרגעה. מאז, מדי חודש הגיע רבי אריה לבקר אותו ולדאוג שיקבל את התרופות שהיטיבו עם מצבו.
לאחר שנים רבות נפטר רבי אריה לבית עולמו. ל'שבעה' הגיע יהודי בשם אביגדור לנחם. הוא הזדהה בפני בניו של הצדיק הירושלמי כאח רפואי בבית החולים לתשושי-נפש. אביגדור סיפר על רבי אריה שהציג עצמו כקרובו של אותו חולה, וסיים: "לפני מספר חודשים נפטר קרקובסקי. לפני פטירתו, הוא שאל אותי: 'אביגדור, מי הרב שמגיע מדי חודש לבקר אותי? אני לא מכיר אותו. אנחנו לא קרובי משפחה'…
"'בזכותו', סיפר קרקובסקי לאביגדור, 'שרדתי בחיים. הוא נתן לי תקווה!'…"
הסיפור המרגש הזה, מסביר לנו פסוק בפרשת השבוע, בו ציווה פרעה על הנוגשים "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר".
אם יהרהרו היהודים בתקווה לגאולה – שום שעבוד לא יפריע להם. כי כשיש לאדם תקווה – הוא יכול להתמודד עם הכל!
אז אתם כבר יודעים מה צריכים לעשות כדי להתמודד עם הקשיים בדרך לתיקון הנפש…
הרב יעקב גולדברג הוא מטפל רגשי ומייסד שיטת 'שכל הנפש'
