"שופטים ושוטרים תתן לך" (טז, יח)
"שופטים – דיינים הפוסקים את הדין" (רש"י). ויש להבין מה בא להשמיענו.
בכתב ידו של רבי שלום שבדרון הופיע המעשה הבא: בתקופה מסוימת התמנה רב ראשי בארץ הקודש על ידי אנשים שאינם הגונים, שחפצו בו משום שנודע בכוח ה"היתר" שלו. להגנתם טענו אותם אנשים שרב זה בקיא הוא בארבעת חלקי השולחן ערוך.
הגיעו הדברים לאוזני שר התורה הגאון רבי דוב בעריש ויידנפלד, הרב מטשעבין, שנענה באוזני מקורביו: אמת הדבר. ב"יורה דעה" בקיא הוא בעניין "בטל בשישים"; ב"חושן משפט" יודע הוא מצוין "הפקר בית דין הפקר"; ב"אבן העזר" הוא מסתמך על "אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה"; וב"אורח חיים" הוא פוסק "ועל הכל, אם אמר שהכל נהיה בדברו – יצא"…
אחד מגדולי ישראל בדורות עברו ביאר את דברי רש"י ברוח מעשה זה: יגיעו זמנים שיחפצו ברב שיהיה נואם מוכשר, עסקן מוצלח, וכזה שיודע למצוא חן בעיני הבריות בהנהגתו. על כך מבאר רש"י שדיין יכול להכיל בו את כל המעלות הללו, אולם לפני הכל מוכרח הוא לדעת כיצד פוסקים דין לפי ה'שולחן ערוך'…
"והאיש אשר יעשה בזדון… ומת האיש ההוא וביערת הרע מישראל" (יז, יג)
הפסוק מדבר ב'זקן ממרא', דהיינו: חכם מחכמי ישראל שחלק על זקני בית הדין הגדול ועשה מעשה כנגד פסיקתם באופנים מסוימים, דינו הוא מיתה.
ויש להבין מפני מה החמירה התורה כל כך בעונשו, עד כדי ביטוי "וביערת הרע מישראל".
מבאר הגאון רבי יוסף שאול נתנזון, בעל ה'שואל ומשיב': כאשר חטאו תושבי סדום ונגזר דינם שייהפכו חמש ערי סדום, היה זה משום שבני סדום לא רק היו רשעים, אלא חוקקו חוקי רשע שעל פיהם ייאלצו כל בני העיר להתנהג.
אדם שחוטא ומכיר בטעותו ויודע שנכשל – מסביר ה'שואל ומשיב' – הרי שיש לו סיכוי לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו. אולם אדם שמנמק לעצמו שהעבירות שעשה היו לפי הדין ויש לו 'פסק הלכה' ברור ומנומק, הרי שכמעט אין סיכוי שישוב מדרכו הרעה. אם כן, אין סיבה להמתין שמא יעשה תשובה ויש להורגו…
"והיה כשבתו על כיסא ממלכתו" (יז, יח)
דרכו של מלך, שביום שהוא עולה לראשונה על כס המלוכה הוא חונן ונותן בפנים מסבירות.
יש מפרשים את הפסוק כך: "והיה", אם הוויית המלך והתנהגותו כל ימי חייו, תהיה כאותו יום "שבתו על כיסא ממלכתו", שיאיר פנים לנתיניו, יחון אותם וינהג עמם במידת החסד והרחמים ובצדקה, או אז תיכון המלכות בידו.
לפירוש זה מוסיפים את דברי רש"י: "אם עשה כן – כדאי הוא שתתקיים מלכותו".
"פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו" (כ, ה)
"ודבר של עוגמת נפש הוא זה" (רש"י).
לכאורה, עוגמת נפש גדולה הרבה יותר תהיה אם ימות יהודי זה במלחמה. את מי מעניין שלא הספיק לחנוך את הבית?!
מבאר ה'אמרי אמת' מגור: עוגמת נפש גדולה היא אם עומד יהודי ברגעי חייו האחרונים, ובמקום להרהר בתשובה וכך להיפטר מן העולם – עסוק הוא בדאגות על הבית שלא הספיק לחנוך…
"מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" (כ, ה)
לכאורה, יצא חוטא נשכר. הוא הרי ירא מעבירות שבידו, ובמקום ללכת להילחם – הוא חוזר לבית כשאחרים נלחמים בשבילו.
מבאר הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, ה'משך חכמה' (יום פטירתו ד' באלול): התורה לא כתבה שהאיש הירא ורך הלבב ישוב לביתו. אלא "ילך" משדה המלחמה.
לאן ילך? לתקן את הדרכים, ולספק ללוחמים מים ומזון.
רק לאחר מכן, בתום המלחמה, "וישוב לביתו"…
