"אהה, תפסתי אותך על חם. הנה את עצבנית"…
"רואה? את לא שמחה. את נעלבת. איך זה יכול להיות"?
שני המשפטים הללו הם דוגמה לסדרה ארוכה של משפטים שאני יכולה לשתף אתכן בה ממש כעת, אך נראה לי שהבנתן את הכיוון. לא מעט אנשים שואלים אותי במשך החיים, כיצד ייתכן שאני, אדם שלומד שיעור שבועי בנושא חשיבה הכרתית, אדם שעושה עבודה על אגו, צמיחה אישית ותיקון תת המודע, עדיין מסוגלת לאבד עשתונות מדי פעם, לכעוס, להיעלב, להעליב בעצמי, להיות בוטה.
יש נטייה כזו לחשוב שברגע שאנחנו יודעים משהו, הוא קורה ברגע. "אבל למדת שאגו זה דבר מסוכן, אז למה את לא מפסיקה עם האגו"? אה, ברצינות? יש לכן מושג כמה זמן לוקח לנצח אחוז אחד בעבודת האגו? יש כאלו שמספיק להן חודש ויש שצריכות שנה. כל אחת בקצב שלה. אבל תמיד יש עבודה והיא בלתי נגמרת.
אך הסיבה המרכזית שאני מספרת לכן את כל זה, הוא כדי שתתכוננו. כשאדם עושה שינוי, או מחליט לעבוד על מידה מסוימת, הוא נתקל בהרבה ביקורת, לאו דווקא מכוונה רעה. אל תחשבו שאם יש לכן מידע בראש, הוא מיד קל הלכה ומעשה. לדעת בשכל זה דבר חשוב, עכשיו צריך להושיב את הדברים על הלב ולהתחיל לנצח. הרגל של מאה אחוז להוריד לתשעים ותשעה וכן על זו הדרך. כמו שכתוב שבע יפול צדיק וקם, קל וחומר אישה פשוטה כמוני. העובדה שאני יודעת שיש כלי נכון לחיים, לא מחייבת שתמיד אדע להשתמש בו, להשתמש בו נכון, או אצליח להשתמש בו.
אז מה כן? קודם כל אני מודעת. גם לצורך לחיות חיים מתוך כלים וגם לעובדה שלא תמיד אני מצליחה. מה עוד? תמיד קמים. אם פעם הייתי "שוברת דיאטה" ברגע שעשיתי טעות אחת, היום אין כזה דבר. טעות אחת? קרה. קדימה, מהתחלה.
ולא לתת לאף אדם להוריד לנו את הביטחון העצמי. אם את החלטת לעשות עבודת המידות על אגו, יבואו לך ניסיונות בדיוק שם כדי לבדוק. אז אם מישהו אומר לך מילה, גם אם התעצבנת, או ענית, תהיי במודעות, תדעי מה עשית, תתבונני על מה שהיה ואל תתביישי מעצמך. כל פעם שתתפסי רגעי התבוננות על המעשים שלך, המודעות תגדל והשינוי בהתנהגות בהתאם.
ולכל אלו שינסו להקניט, או להוריד, או להציק וישאלו אותך איך את מתעצבנת אם את הולכת לשיעורים קבועים למשל, את ממש לא חייבת לענות, רק לעצמך תגידי, מושלם זה הקב"ה. אני עובדת על להיות שלמה, אך תמיד יהיה חלק חסר. זוהי דרך העולם. אני עושה כל מה שאני יכולה במסגרת החלקים שאני בונה ואיש לא ייקח ממני את היכולות שלי.
בהצלחה רבה לנו.
