על רקע משבר החוק למניעת איחוד המשפחות, שמזמן מבחן ראשון וקשה במיוחד לקואליציה החדשה, נחשפים נתונים דרמטיים המעידים על מידת הסיכון הביטחוני הגלום בתופעה.
תחקיר 'ישראל היום' מגלה כי לפי נתוני מערכת הביטחון לשנים 2016-2001, בני הדור השני לאיחוד משפחות מעורבים בטרור פי שלושה מחלקם היחסי באוכלוסייה. כאשר מדובר בצאצאי איחוד משפחות של תושבי ירושלים, המעורבות שלהם בטרור גדולה פי 12 מחלקם היחסי באוכלוסייה.
מאז מלחמת ששת הימים, כך נחשף בתחקיר, העניקה ישראל אזרחות לרבע מיליון פלשתינים תושבי יו"ש ועזה – בני זוג ובנות זוג שנישאו לערבים־ישראלים וילדיהם. פרופ' ארנון סופר מעריך כי מאות אלפי פלשתינים נוספים קבעו את מושבם בין ערביי ישראל, ללא אישור. לדבריו, "באצטלה של איחוד משפחות, הם מממשים למעשה, בדלת האחורית, את 'זכות השיבה'". הסוגיה נמצאת בימים אלה בעין סערה פוליטית, על רקע ההצבעה הצפויה בכנסת והוויכוח הפוליטי סביב התיקון לחוק האזרחות. חוק זה, המונע אזרחות או תושבות מפלשתינים תושבי יו"ש ועזה (וילדיהם) שנישאו לערבים־ישראלים, מוארך מאז שנת 2003 בכל שנה מחדש כהוראת שעה.
כעת, חושף התחקיר , שורת עובדות מפתיעות לגבי היקף איחוד המשפחות. ראשית, מאז חקיקת הוראת השעה ועד לשנה שעברה (2020) אישרה ישראל את בקשתם של 54 אחוזים מהפלשתינים שביקשו אזרחות או תושבות – כ־48 אלף איש בסך הכל. מדובר בשיעור אישורים גבוה יחסית, והוא מלמד שישראל מפעילה, כבר כעת, שיקולים הומניטריים בבואה לדון בבקשת איחוד משפחות. שיקולים אלה נגזרים, בין השאר, מהנחיות בג"ץ.
שנית, מספר האישורים מאז חוקקה לראשונה הוראת השעה, קטן משמעותית ממספר הפלשתינים שהתאזרחו במהלך העשור שקדם לתיקונה (מהסכמי אוסלו ב־1993 ועד שנת 2003). בתקופה זו, טרם תוקנה הוראת השעה, התאזרחו כ־135 אלף פלשתינים.
שלישית, בשורש הסירוב הישראלי לאפשר "איחוד משפחות במספרים גבוהים" עומד גם שיקול ביטחוני מובהק. על פי נתוני מערכת הביטחון לשנים 2016-2001, בני הדור השני לאיחוד משפחות מעורבים בטרור פי שלושה יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה; מדובר בכחמישה אחוזים מהמגזר הערבי, שהם כ־15 אחוזים מהמעורבים בטרור מקרב ערביי ישראל.
בקרב צאצאי איחוד משפחות תושבי ירושלים, כך מתברר, המעורבות בטרור גדולה פי 12 מחלקם היחסי באוכלוסייה. מגמה זו בולטת גם בקרב תושבי הנגב, שם בני הדור השני לאיחוד משפחות מהווים כ־12 אחוזים מכלל האוכלוסייה. בשנים 2017-2000, 44 מתושבי הנגב היו מעורבים בטרור לסוגיו (כלומר פיגועים, כוונות פיגוע, גיוס של מפגעים או סייענים, העברת כספים לפעולות טרור, רכישת נשק או סחר בו). יתרה מזאת, חוות דעת שהוכנה בשב"כ, והוגשה בעבר לבתי המשפט בישראל, קבעה כי "בני דור ב' לאיחוד משפחות נמצאים במתח מובנה בין שתי נאמנויות או שתי זהויות". לפי אותה חוות דעת, בעיני רבים מהם "מדינת ישראל עדיין נתפסת כמדינת אויב הנמצאת בסכסוך עימם".
