לידה מוקדמת מוגדרת כלידה המתרחשת לפני השבוע 37 להריון, ומהווה את הסיבה המובילה לתמותה ותחלואה בקרב ילודים, והסיבה השכיחה ביותר לאשפוזים טרום-לידתיים. כמובן, ככל ששבוע הלידה נמוך יותר כך רבים הסיכונים וסיבוכי הפגות, אולם קיימת חשיבות עזה לזהות אוכלוסייה הנמצאת בסיכון ויכולה להרוויח מהתערבות מניעתית.
כעת, זיהו לראשונה חוקרים ישראלים קבוצות סיכון עיקריות הנמצאות בסיכון ללידה מוקדמת. המחקר כלל כ- 334,000 לידות, מהן 1,155 (0.4%) הסתבכו עם לידה מוקדמת קיצונית, כזו המוגדרת מתחת לשבוע 28.
קבוצת המחקר זיהתה שתי קבוצות סיכון עיקריות: נשים עם הריונות מרובי עוברים (תאומים ושלישיות) וכן נשים שילדו בעבר בלידה מוקדמת. צוות החוקרים ניסה למצוא גורמי סיכון נוספים ללידה מוקדמת בקרב תתי קבוצות של נשים אלו.
הממצאים העלו גורמי סיכון משמעותיים נוספים ללידה מוקדמת שכללו היעדר מעקב הריוני, הפלות חוזרות, ובעיות שילייתיות (שיליית פתח והיפרדות שילייה).
"לידה מוקדמת הינה גורם סיכון משמעותי לתחלואה ואף תמותת ילודים", אומר פרופ' אייל שיינר. "מעבר לזיהוי קבוצות ברורות הנמצאות בסיכון וידועות מראש כמו הריונות מרובי עוברים ונשים עם היסטוריה של לידה מוקדמת, המחקר הבהיר שהפלות חוזרות, היעדר מעקב ובעיות שילייתיות הן גורמי סיכון מובהקים ללידה מוקדמת קיצונית. יש לעודד מעקב הריוני ולתת תשומת לב מיוחדת לנשים עם היסטוריה של הפלות חוזרות".
צוות החוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב והמרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה כלל את: ד"ר תמר ויינשטוק, מהמחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון בנגב, פרופ' אייל שיינר, מנהל מחלקת נשים ויולדות ב' וד"ר גלי פריאנטה ודבורה קלוגנט מהחטיבה למיילדות וגינקולוגיה, בביה"ח סורוקה.
