"למען הקים אותך לו היום לו לעם" (כט, יב)
פתגם שגור בפי העולם: עם חברים עושים עסקים ועם משפחה אוכלים טשולנט. כי אם תעשה עסקים עם המשפחה – תצטרך לאכול טשולנט עם החברים… דהיינו, אם תסתכסך עם קרוביך על עסקי ממון, לא תוכל להסב במחיצתם בנחת.
משל מעין זה הביא הגאון רבי צבי הלר: לבעל עסק גדול שקיבל לעבודה את אחד מקרוביו שהיה מחוסר פרנסה, אך בטרם החל לעבוד אצלו, קראו בעל הבית למשרדו והתרה בו 'אם תתרשל בעבודתך, אינני מעניק לך הזדמנות שנייה לפני שאפטר אותך'…
קרוביו של בעל הבית תמהו. הסביר להם בעל הבית: את הקשר עם קרובי אינני רוצה לאבד, אך אם יעבוד ברישול ואני אצטרך להרחיקו מן העסק, תעלה בליבו תרעומת כלפיי. לכן אני מתרה בו מראש שלא יתמרמר אם אפטר אותו לאחר שלא ינהג כשורה.
כך נוהג הקב"ה עם בניו אהוביו: "לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו", מדוע הקב"ה מתרה בנו בקללות ובאלות אם לא נקיים את דברי התורה? "למען הקים אותך היום לו לעם", הוא חפץ בנו כקרובי משפחה ואינו רוצה לאבד את הקשר עימנו באם לא נקיים את התורה כיאות.
"ושב ה' אלוקיך את שבותך" (ל, ג)
שר גוי שונא ישראל מובהק ראה פעם את הגה"ק רבי יונתן אייבשיץ. "יאמר לי כבודו", פנה הגוי אל רבי יונתן בניסיון להקניטו, "והלא אתם מאמינים שהמשיח שלכם יבוא כשהוא רוכב על חמור. ואף אבותיכם – כמו שאתם מספרים על אברהם אביכם – רכבו על חמורים.
"אם כן, מפני מה אפוא בדור הנוכחי הרימו היהודים את אפם יותר מאבותיהם ויותר ממשיחם והחלו לרכוב על סוסים ולא על חמורים?"
"הצדק עמך", השיב לו רבי יונתן. "אכן ראוי היה לנו יותר לרכוב על חמורים. אולם מה נעשה וכל החמורים בדורנו עלו לגדולה ונעשו שרים, ואין לנו ברירה אחרת"…
"ונתן ה' אלוקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך" (ל, ז)
הפסוק מדבר במצב שיעשו ישראל תשובה וישובו אל ה', ואז במקום שיתקיימו בהם הקללות שנאמרו על מי שעובר על מצוות התורה, יינתנו הקללות על האויבים והשונאים.
אלא שהתורה היא מוסר אלוקי, ויש להבין היכן שורת הדין והצדק: אם היהודים חטאו ונתחייבו עונש, ולאחר מכן חזרו בתשובה – מפני מה יינתנו הקללות על ראש האויבים? כלום הם אלו שעברו על קיום המצוות?!
מבאר בספר 'כפליים לתושייה' באופן נפלא: הפסוק מדגיש "על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך". אמור מעתה, מפני מה לא קיימו ישראל את מצוות התורה? מפני הגויים שרדפו אותם ללא הרף וטרדו אותם מקיום מצוות הבורא, ובדין יקבלו את עונשם כשיעשו ישראל תשובה…
"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" (לא, יח)
לכאורה, יש להבין: בפסוק הקודם נאמר "ואמר ביום ההוא על כי אין אלוקיי בקרבי מצאוני הרעות האלה". אם כן, הרי שהכיר בחטא ועשה תשובה. למה אם כן נאמר אחר כך "ואנכי הסתר אסתיר פני"?
מבאר הגאון רבי יעקב צבי מקלנבורג, בספרו 'הכתב והקבלה', באופן מחזק מאוד: אנשים רגילים לפרש את צמד המילים "הסתר אסתיר" כהסתרת פני ה' מאיתנו. אולם בפשט הכתוב ניתן לפרש כך: הגם שיהודי זה עשה תשובה רק בשעה שמצאוהו צרות רבות ורעות ("ואמר ביום ההוא על כי אין אלוקיי בקרבי") ולכאורה הייתי חושב שתשובה כזו לא תועיל.
אומר הכתוב "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה", אסתיר את פני מן העבירות ולא אראה אותן, כי גם תשובה כזו תועיל לו!…
"ממרים הייתם עם ה'" (לא, כז)
בני עירו של המלבי"ם הגיעו לבקש את הסכמתו לאירוע גדול שרצו לעשות. לדבריהם, מכירת הכרטיסים לאירוע תכניס הון רב מאוד שילך לצדקה.
בירר המלבי"ם על אופי המאורע ושמע שיעמוד בניגוד לכללי הצניעות.
כמובן שהמלבי"ם התנגד לקיומו של האירוע, ואף ענה להם בדברי המשנה במסכת אבות "והווי בורח מן העבירה, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה". קרא המלבי"ם את המשנה כך "והווי בורח מן העבירה, שמצווה גוררת"… דהיינו, אפילו עבירה שתוצאותיה מצווה – ברח הימנה.
לימים העיר המלבי"ם שעוברי עבירה כאלה – שעושים עבירות כביכול כדי להשיג מצוות – הם גרועים מעוברי עבירות רגילים. שכן הם "ממרים" אבל חשים עצמם כאילו הם "עִם השם"…
