לפני כשבוע, כשהחלפתי עם חברה רשמים מהחום הכבד ששרר בארצנו, בעודנו מוסיפות תיאורים ומסקנות עד כמה הוא קשה וקיצוני אומרת לי החברה: "ובכלל אמור להיות סתיו עכשיו".
לרגע נאלמתי דום. סתיו? עכשיו? איך זה יתכן בשיא עונת הרחצה בים ובבריכה שעכשיו סתיו, ובכלל, סתיו בעיני מסמל עלי שלכת וחגים, סוכה וסוודר בערבים. ואז הצצה חטופה ללוח שנה לימדה אותי, שאכן כך המצב. אנחנו שבוע לפני ראש השנה.
כעבור שבוע, בעודי מוציאה את התינוק מהאמבטיה, הרגשתי משב רוח קריר מנשב לו על פני. הבטתי בבהלה מה במזגן, אך לא הוא לא פעל. הבטתי שוב בחלון, ואז הבנתי, הוא כאן, הסתיו.
ראש השנה עבר, ברוך השם עם מניינים ותקיעות שופר בבתי הכנסת, מתחילים כבר לדבר על ארבעת המינים, הזריזים מתחילים בהקמת השלד של הסוכה, ויש כאלה המעסיקים בימים אלו את הילדים בהכנת קישוטים.
והנה רגע לפני שמגיח לו סוכות מעבר לפינה, עברנו גם את היום הקדוש ביותר של השנה. יום שמסוגל לכפר על הכל (חוץ מעבירות שבין אדם לחברו) והיו לנו עשרה ימים להתכונן לקראתו, ימים שהחלו כבר בראש השנה ומסתיימים ביום כיפור עצמו. אנשים רבים מרגישים שהימים האלה קצת כבדים עליהם, שוב פעם תפילות, לחזור בתשובה, להיות טובים יותר. זה קשה. אין ספק.
מצד שני אלו ימים שיש בהם קרבת ד' גדולה, אנו מבקשים מהקב"ה שיעזור לנו, להיות טובים יותר, שייתן לנו את הכוחות לחזור בתשובה ולהשתנות, והקב"ה קשוב אלינו יותר מתמיד.
המשגיח מפונוביז' היה קורא לימים אלו "הימים הנחמדים" משום שהם ימים שמסוגלים יותר מבשאר ימות השנה. ימים שהם בבחינת מתנה ממש.
נכון, לפעמים נראה לנו שהם קצת מלחיצים, שלשבת עם כוס קפה ועוגה בסוכה זה הרבה יותר כיף ונחמד, אבל אל לנו לשכוח שהימים האלו הם ימים שגם מטעינים אותנו רוחנית למשך כל השנה כולה. כל חג יש לו את המהות המיוחדת שלו, כל חג בא ללמד אותנו ולהזכיר לנו יסודות חשובים ביהדות. והימים האלה באים להטעין אותנו, אנו מזדככים ומטהרים, עושים חשבונות נפש ומשתנים. הם מרימים אותנו מעלה מעלה, והעוצמה שלהם בעז"ה תשפיע על כל השנה כולה.
אני מקווה שזכיתן להתחבר גם ביום הכיפורים השונה הזה, כל אחת מהמקום בו התפללה וליצור את הקשר האישי עם הקב"ה, כהכנה לקראת החג הבא עלינו לטובה – סוכות.
