בהשראת פרשת לך לך שקראנו, הרבה מאוד אנשים הולכים. אך הרעיון הוא ללכת ולצמוח. הרבה אנשים הולכים אך במקום להביא אמת פנימית אישית, הם מביאים פחדים, חוסר ביטחון, אגו.
בבריאת העולם כתוב "ויהי אדם לנפש חיה… וייפח באפיו נשמת חיים".
לכולנו יש נפש של חיה ונשמה של חיים. בכולנו יש חיה. עכשיו דמיינו חיה וחיה מתחתנים ונהיה גן חיות. האם אנחנו משתמשים בנפש החיה שלנו או בנשמת החיים? זו השאלה. תמיד תבדקי את עצמך: את נאבקת, שורדת, אומללה? או חיה חיים?
כאשר אנחנו משתמשות בנפש החיה שלנו, הכוונה: מונעות מאגו, מחרדות, ממאבקים, יש לנו עוד להיכן לצמוח. זה אומר שלא התפתחנו מספיק על מנת להיות בדרגה גבוהה של נשמה, של חיים.
באנרגיה של נפש חיה – תמיד יש אי ודאות. העולם הוא לא דבר בטוח, הקב"ה לא עשה אתנו עסקה על ספה בים. הוא רוצה שנהיה ערניים ומודעים להווה. שלא נילחם בחיים, שנבין שהם לא ודאיים ולא נפחד מהם.
אנחנו כל הזמן מחפשים כלא מעוצב יפה כדי שנוכל לחיות בו בלי מודעות, כי מודעות זה קשה. אלוקים שלח אותנו לעולם חסר ודאות כי מול סכנה וחוסר ביטחון, הדרך היחידה להגיב היא בערנות ובביטחון בה'. כי אם ה' היה מסדר לנו הכל – איזה קשר היה לנו אתו?
איש מוצלח שאין דבר שעומד בדרכו, האם אדם כזה יפגוש ביום יום את הקב"ה? סביר להניח שלא. אם אין לנו סכנה – לא נפתח מודעות לבורא עולם. ככל שנפתח יותר מודעות, נהיה במקום טוב יותר.
גם אם יש לנו חוסר ודאות, גם אם יש משהו שלא הולך, גם אם לא יודעים במה לבחור, אין זה אומר שצריכים להיתקע או לעצור. תמיד לכוון את המחשבה לכך שאני חופשיה וזורמת, שאני רואה את הטוב גם כשאין לי תשובות או וודאות. החופש האמיתי הוא להיות בחופש גם בחוסר וודאות.
ברגע שנאמין שהקב"ה דואג לנו להכל ונותן לנו הכל וכל דבר קורה לטובתנו – נהיה בצמיחה.
בהצלחה!
