חורף. יש שיאמרו מילת קסם כזו הגורמת לכיף, לחמימות ביתית, בפרט כאשר נמצאים תחת הפוך החם עם כוס תה חם והגשם הדופק לו על החלון. יש שיגידו כמה הוא מעצבן, לא ניתן לצאת, מזג האוויר קודר סגרירי ואפרורי, אך מכנה אחד משותף לכולם יש, ודווקא השבוע שבו אנו מתחילים לשאול על הגשמים בתפילת שמונה עשרה, וזהו הצורך והידיעה כי נזקקים אנו להם. ואם יהיו גשמי ברכה שירוו את השדות וימלאו את החסר במאגרים, בנחלים ובאגמים, הרי זה משובח כפליים.
טובה היא מכל הארצות
"ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה" אומר הפסוק. ובאמת, בשונה מכמה אזורים בעולם כל עונת המשקעים באזורנו נמשכת במחצית השנה בלבד, מאוקטובר עד לחודש אפריל, כאשר שיאה של העונה הוא בשלושת חודשי החורף דצמבר ינואר ופברואר בהם יורדים 75% מכלל כמות המשקעים השנתית.
הגשם בישראל מושפע משלושה פרמטרים עיקריים: גובה טופוגרפי – הקובע כי ככל שעולים בגובה כך גדלה כמות הגשם. קרבה לים – שככל שקרבים לים התיכון כך גדלים אחוזי הלחות באוויר המאפשרים התפתחות עננים ממטירים. וקו הרוחב – ככל שעולים צפונה מתרבים המשקעים.
דפוס הגשמים בישראל מאופיין בפרקי גשמים חזקים היורדים בזמן קצר של יומיים–שלושה ולאחריהם הפוגה של מספר ימים עד לבואה של מערכת גשם נוספת, כך שלמעשה כמות המשקעים השנתית הממוצעת בצפון ובמרכז הארץ, על פי רוב, דומה היא לכמות המשקעים בערים באירופה כגון לונדון, מרסיי או פראג. אך מספר ימי הגשם בשנה בישראל, הוא פחות ממחצית ממספר ימי הגשם באירופה וכך גם כמות הגשם הממוצעת ביום גשם.
גם את האקלים הישראלי נהוג לחלק לארבעה אזורי אקלים שונים וזאת למרות היותה של ארץ ישראל קטנה יחסית.
אקלים ים-תיכוני – וזאת משום שרוב חלקה המרכזי והצפוני של ארץ ישראל נמצאים באזור של האקלים הים תיכוני. האקלים הים תיכוני מאופיין בקיץ חם ודל במשקעים, עונות מעבר הפכפכות וחורף גשום (כאשר בהרים הגבוהים לעיתים אף מושלג) וקר.
אקלים ערבתי, צחיח למחצה – מעין אקלים מעבר בין האקלים הים תיכוני לבין האקלים המדברי. אי אפשר להגדיר במדויק היכן עובר הגבול בין סוגי האקלים, מפני שהשוני בין שנה לשנה בכמות המשקעים באזורי האקלים הערבתי הוא גדול מאוד. באר שבע לדוגמה, נמצאת באזור של אקלים ערבתי.
אקלים מדברי – רוב דרום הארץ נמצא באזור של אקלים מדברי ומהווה חלק מרצועת המדבריות הסובטרופיים העולמית. זהו אזור צחיח ודל במשקעים במשך כל השנה.
אקלים ממוזג (יבשתי) – אקלים זה משתרע על שטח קטן בצפון רמת הגולן וברכס החרמון שם מגיע הוא אף לתנאי שלג.
אמרנו שלג? ובכן, צר לנו לאכזב, אך בישראל לא יורד הרבה שלג, ועד שיורד עד מהרה הופך הוא ליום של חג, ובצדק. המקומות היחידים שבהם יורד שלג מדי שנה הם בהר החרמון ובצפון רמת הגולן, שהם גבוהים יחסית, בין 1,000 עד 2,000 מטר מעל פני הים. ועם קצת יותר מאמץ לעיתים אף ירד שלג גם באזורים נמוכים יותר, בגבהים של 700–900 מטר מעל פני הים, כמו צפת, גוש עציון, ירושלים, והרים ביהודה, שומרון והנגב. שלג באזור מישור החוף של ישראל נדיר ביותר. מקרים של שלג בהרי הצפון והמרכז אחרי מחצית מרץ נדירים, אולם מתועדים: ב-2 באפריל 1990 ואף ב-12 באפריל 1949 ירדו שלגים בפסגות הרי הצפון והמרכז כולל ירושלים.
מקרה קשה של שלג בדצמבר היה בשנת 79־1878, אשר בו ירדו בהרי ירושלים 43 ס"מ שלג בבת אחת. במקרה של שלג ינואר 1884 ירדו 38 ס"מ בבת אחת, ובינואר 1902 20 ס"מ. המקרים הקשים ביותר היו תמיד בחודש פברואר, מהם המפורסם ביותר והיחידי במינו עד עתה הוא השלג שירד בעשרה ובאחר עשר בפברואר 1920 תר"פ. זהו אותו המקרה הקשור במאורעות תל-חי. בירושלים ירדו בימים אלה 65-97.5 ס"מ שלג שערכו במים היה במושבה האמריקנית כדי 116 מ"מ מים. גם בחודש מארס היו מקרי שלג רבים. הקשה שבהם היה במארס 1910 ונמשך שלושה ימים רצופים
עיתון דבר, 1 בדצמבר 1938
עם עובדות לא מתווכחים…
אחד המקורות העתיקים עם אזכורי השלג הארציישראליים הוא עיתון דבר מתאריך ה-1 לדצמבר 1938, עת עוד לא הייתה קיימת ההתחממות הגלובאלית, וכך נכתב בו:
"השלג מופיע בהרי ארצנו כמעט מדי שנה בעיקר בחדשי ינואר או פברואר. במשך 70 שנות המדידה האחרונות ירד שלג בירושלים 28 פעם בינואר, 17 בפברואר, 7 פעמים בדצמבר, 6 פעמים במארס ופעם אחת אפילו באפריל (בשנת 1870).
"היו שנים שבהן ירד השלג כמה פעמים באותו חורף ובחדשי החורף השונים. ב־20 השנה האחרונות ירד השלג רק בחודש – פברואר ואילו לפני 1915 היה רוב השלג יורד בחודש ינואר. מקרה קשה של שלג בדצמבר היה בשנת 79־1878, אשר בו ירדו בהרי ירושלים 43 ס"מ שלג בבת אחת. במקרה של שלג ינואר 1884 ירדו 38 ס"מ בבת אחת, ובינואר 1902 20 ס"מ. המקרים הקשים ביותר היו תמיד בחודש פברואר, מהם המפורסם ביותר והיחידי במינו עד עתה הוא השלג שירד בעשרה ובאחר עשר בפברואר 1920 תר"פ. זהו אותו המקרה הקשור במאורעות תל-חי. בירושלים ירדו בימים אלה 65-97.5 ס"מ שלג שערכו במים היה במושבה האמריקנית כדי 116 מ"מ מים. גם בחודש מארס היו מקרי שלג רבים. הקשה שבהם היה במארס 1910 ונמשך שלושה ימים רצופים. ואולם אין כל ספק, כי השלג של אפריל 1870 הוא המקרה הזר ביותר. יש לזכור כי אותו חורף (חורף מלחמת צרפת־גרמניה) היה גם באירופה קר במדה יוצאת מן הכלל".
בשנת 1950 אירע אירוע השלג הנרחב ביותר בארץ ישראל מאז החלו בה המדידות המטאורולוגיות ב-1870, כאשר אירוע שלג בסדר גודל כזה לא חזר מאז. במהלך האירוע ירד שלג ברוב חלקי הארץ, כולל מישור החוף והנגב. תנאי מזג האוויר הקשים ונזקיהם הכבידו במיוחד על רבבות עולים חדשים שהגיעו באותה עת עם קום המדינה במסגרת העלייה ההמונית ושוכנו במעברות ומחנות אוהלים.
המבוגרים מביננו בוודאי זוכרים לטוב את חורף 1991–1992 שהיה עתיר בשלגים, ובמרבית תחנות המדידה היה זה החורף הגשום ביותר שנרשם מאז תחילת המדידות. השלג הצטבר באותו חורף בכל אזורי ההרים עד לגובה של 50 ס"מ. המאגרים התמלאו, סכר דגניה נפתח, וגובה מי המפלס הלאומי בטבריה הגיע עד לאמצע הטיילת.
לשם המחשה, הצעירים שביננו יזכרו באותו החורף שהיה בשנת 2013 עת הגיעה לישראל מערכת קרה וקיצונית מאזור רוסיה. המערכת התאפיינה בקור עז למשך מספר ימים רצופים, משקעים רבים וכמות שלג ששברה שיאים. לשיאה הגיעה כזכור הסערה ביום שישי.
הסערה והשלגים התפשטו לכל הרי ישראל וירדו בהם שלגים כבדים לאורך כל היום, שנערמו עד לגובה של מטר אחד בצפת. שלג נדיר ירד גם בנוף הגליל, כמו כן היו דיווחים על שלג קל במודיעין. מקרה נדיר נוסף הוא שלג בהרי אדום והרי אילת. בשל הקור העז, ביום זה ירדו משקעי קרח רבים בכל מישור החוף. בשעות הצהריים, מעטה עבה של ברד כיסה את ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, לוד והסביבה. ברד רך ירד הוסיף לרדת בכל ערי החוף, בכלל זה תל אביב. בעקבות כמות המשקעים הרבה באזור המרכז ומישור החוף המרכזי, סגרה משטרת ישראל את נתיבי איילון למשך שעתיים, בשל עליית המפלס בו לרמה מסוכנת, כמו כן, ביום זה סגרה המשטרה גם את כביש 6 בעקבות סכנת החלקה בגלל קרח שהצטבר. הסופה המשיכה גם בשבת, ונחלשה החל משעות הצהריים בו.
כמות השלג הרבה שהצטברה בהרי ירושלים ובהרי הצפון גרמה לקריסת עצים שקרעו כבלי מתח וניתקו עשרות אלפי בתי אב ברחבי המדינה, עיקר הניתוקים היו באזור ירושלים ובצפת. תקלות אלו היו ממושכות בחלקן ונמשכו אף יותר מיממה וחצי.
