הדי מערכות ההגברה בקעו מקירות המבנה הסמוך, בחוץ ניתן היה לראות את ה'קרעמל' של חברי החתן נושמים בכבדות אוויר צח ולוקחים הפוגה מהשמחה, צלילי ההורה הזמינו כל עובר אורח להיכנס ולהעיף מבט על השמחה ללא כל הזמנה.
מעגל הריקודים נראה היה תוסס מתמיד. הצעירים לקחו פיקוד על ריקודי ה'הורה', המבוגרים שבחבורה נמנמו על הכיסאות שבירכתי האולם ובעלי המנגנים ניצלו את 'חלון ההזדמנויות' שנפתח כדי להתפנק על מנת טשולנט מהבילה מהבר המגרה שהוצב סמוך לבמה.
לאחר שסיים ללגום את כוס הסודה התוסס, נטל הזמר את המיקרופון ו… במקום להמשיך ולהרקיד את בעלי השמחה, הוא פתח בביצוע שהנמיך בפתאומיות את הלהבות עד לכדי הפוגה של ממש בריקודים.
הייתה זו אמנם ההפסקה הידועה לפני ריקוד ה'שורות', אבל למי שפחות בקי בנבכי הטרנדים הבאים והולכים נראה היה כי משהו כאן לא מסתדר. "השם אכן נמצא בכל מקום, גם בהסתרה, אך מדוע מבצע הזמר דווקא שיר איטי זה בעיצומם של הריקודים?", תהה האורח הסקרן שלא הוזמן.
סקרנותו גברה עוד יותר, כשחברי החתן הגיבו לשאלתו בזלזול יתר. "אתה רציני? זה הלהיט הכי גדול עכשיו. א-י-ן מ-צ-ב שאין באירוע הזה את 'ואפילו בהסתרה' של יואלי קליין ושייע גרוס".
הדיון שהתפתח במקום חשף למעשה את המקצוע הנוסף שבעלי המנגנים צריכים להתמקצע בו, מעבר לשירה… לדעת לבחור פלייליסט נכון ואהוב בקרב הצעירים שבחבורה, והכי חשוב, שיהיה עדכני. מי היה מאמין פעם שלהיט יהפוך תוך חודש לפאסה?
לא יחלפו שעות רבות עד שנהג המונית ישאל את מיודענו הזמר מה לו ולאוזניות בשעות הקטנות של הלילה. או אז, ישתף אותו בדיון המוזיקלי הרותח. "אתה צריך להבין, אני חייב להיות מעודכן", יאמר לו. "אני מנצל את הזמן בדרכים כדי ללמוד את הלהיטים החדשים", יוסיף.
בשני העשורים שחלפו הספיק שמעלצר להיות הכל חוץ מיציב. הוא כתב וביצע את הקלאסיקות הכי אותנטיות באידיש – חצה את הקווים לז'אנרים שהביאו להחרמתו במיינסטרים החרדי – ו"חזר בתשובה" בשנה האחרונה.
במבט להווה, נראה כי התופעה כמעט ולא קיימת. אך דווקא בשנה שאחרי מצעדי העשור השונים, נראה כי השאלה המרכזית שטמונה בחשבון הנפש המוזיקלי מעולם לא נפתרה – תופעת הלהיטים שכבשו את כל הז'אנרים, חיברו בין קהילות, זכו למאות קאברים, הפכו לג'ינגלים הפורימיים הפופולריים של בני הישיבות ואף הועברו ביניהם דרך בלוטות' על מנת שאלו ישמשו כרינגטון.
בשתי מילים: להיט ארעי.
ככל שהזמן חולף, נראה כי התופעה הולכת וצוברת תאוצה. לא מדובר באותם סינגלים של זמרים דרג ו' ששכרו יח"צן על מנת שיכריז קבל עם ועדה כי זהו הלהיט של… איך לא? "כוכב הזמר החסידי". אלה כבר מזמן נקברו בסלי המחזור (למעט אי-אלו צפיות של בוטים אינדונזים). אלא בלהיטים של ממש, שלפתע נעלמו מהרדאר.
אם לדייק, המושג המוזיקלי "נכס צאן ברזל" כמעט ולא שינה את תוכנו בעשור האחרון. הלהיטים שהיו אמורים להפוך לנכס איבדו מערכם, עד כדי איבוד הנוכחות בקרב הצעירים שבחבורה, אנשי דור העתיד.
בעוד יריעה איכותית במגזין תוכן דורשת לאתר לא מעט סיפורים ומרואיינים מקצהו השני של הגלובוס, הפעם הייתה המורכבות דווקא בסינונים. תופעת הלהיטים הארעיים הפכה לנפוצה כל כך בשנים האחרונות, עד שלרגע נראה היה כי לעולם לא נסיים לכתוב.
השעון המשיך לתקתק, העורך דחק בכותב השורות והלו"ז העמוס עשה את שלו – אוסף של כמה להיטים ארעיים שנבחרו באקראיות כלאחר יד. באמצעות אותם להיטי ארעי, ניסה 'בחזית' לפענח את תעלומת התופעה הרחבה לאין שיעור.
העונה בעת רחמים
תופעת הלהיטים הארעיים אמנם הפכה לשכיחה בעיקר בעשור האחרון, אך היא הייתה גם מנת חלקו של העבר הלא רחוק.
הָעוֹנָה העיקרית שלו היא ללא ספק תקופה זו, חודש הרחמים והימים הנוראים. אך נראה שהטרנד לא בהכרח עוֹנֶה לכללים התקופתיים, וכך מצא לו הלהיט על הָעוֹנֶה בְּעֵת רָצוֹן את דרכו לרשימה המפוארת של הלהיטים שהיו ואינם.
במקרה זה, לא רק הלהיט ארעי, אלא גם הזמר עצמו.
17 שנים חלפו מאז, אך את הלהיט של שרולי גינסבערג "עננו", שגם היה שיר הנושא לאלבום הפופולרי משנת תשס"ג, אי אפשר לשכוח.
קולו הזועק של הזמר הלונדוני המבטיח באותה תקופה ריגש מאות אלפים, כבש את המצעדים, ולו עידן הדיגיטל היה כבר אז חלק מחיינו הוא היה צובר מיליוני צפיות במרשתת.
היו אלה חמש שנות השיא של הכוכב הצעיר שהופיע משום מקום. עם שני אלבומים ("עננו" ו"אז יבקע"), שורה של להיטים מושמעים אינספור פעמים, רינגטון מובנה בטלפונים הכשרים שהפכו באותה תקופה לסמל סטטוס הקובע מיהו חרדי שמקפיד על "לא תסור" והופעות מסביב לעולם.
אלא שאז נפל דבר, ומשום מה בחר האיש שהיה למכונת הלהיטים החסידית להוריד פרופיל. לא מן הנמנע כי היעלמותו מהשטח השפיעה על הפיכת "עננו" ללהיט ארעי, אבל מה שבטוח – זה ששרולי גינסבערג כבר לא.
מלבד אזכורים חוזרים של שמו במערכת אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים מחברים ומו”לים למוסיקה בישראל), תודות להשתתפותו בכמה אלבומי אוסף בעשור החולף, גינסבערג הוא ללא ספק תופעה שחלפה. וחבל שכך.
לפתוח שערי פלייליסטים
אילולא היה משחרר בחודש אדר את קליפ הדבקות וההשתוקקות שלו, שצולם אי-שם במדינות מזרח אירופה, סביר להניח שאפילו את שמו לא היינו זוכרים.
טוב, אולי כן. בכל זאת, שמו של נשיא איחוד הצלה זהה ולאחרון גם מכונת יח"צ משומנת בהרבה מאשר לכל זמר – כך שהשילוב של השם הפרטי "אלי" ושם המשפחה "ביר" דווקא מוכר מאוד. אך מעבר לכך, לא נראה כי הוא זוכה להכרה כלשהי.
אם היינו עוצרים את הכתבה בשלב זה, נראה כי כמעט ולא יהיה קורא שידע לנחש נכונה את שם הסינגל-קליפ שצולם השנה במזרח אירופה ("קוה").
מספר דומה של קוראים גם לא מודעים לכך שבשנת תשע"ה השיק ביר את אלבום הבכורה שלו, הכולל עשרה מלחניו שרק אחד מהם זכה בתואר להיט, והרבה לפני השקת האלבום. עוד שנה ימלאו לאלבום שבע שנים, אך אין לו צורך בשמיטה, שכן משום מה הוא נשמט מהפלייליסט עוד מרגע השקתו.
כל זה הופך לתפל, אם רק נחזור במנהרת הזמן לחודש ניסן ה'תשע"ב.
היה זה ארבעה ימים לפני חג הפסח, כשבערוץ היוטיוב החדש של תזמורת פריילאך עלה קליפ של זמר אלמוני העונה לשם אלי ביר.
מספר גרסאות הכיסוי שיצאו לשיר, כמו גם מספר הפעמים שהוא הושמע שוב ושוב, קובעים חד משמעות כי אין זו הוויראליות במרשתת שפתחה ל"ויהיו רחמיך" של אלי ביר את שערי הפלייליסטים. סביר להניח שכל 292 אלף הצפיות לקליפ ביוטיוב, נצברו בכלל בשנים האחרונות, לאחר חדירת הדיגיטל למגזר.
לחנו של הזמיר החרדי מדטרויט, שבמהלך השנים עשה "עלייה" ומתגורר כיום בירושלים, התפשט כאש בשדה קוצים והפך תוך ימים אחדים ללהיט המושמע והמוכר ביותר במגזר.
"ויהיו רחמיך" של אלי ביר אמנם זכה לחיי מדף ארוכים יחסית, כולל גרסאות כיסוי על טהרת החסידות מבית היוצר של מקהלת 'מלכות' (אז מקהלה חדשה, בשנה הראשונה לדרכה), אך גם הוא, בדומה ללהיטים רבים אחרים, היה להיט ארעי.
כמו כל הלהיטים הארעיים האחרים ברשימה, גם ל"ויהיו רחמיך" שורה של ציוני דרך משמעותיים בעולם המוזיקה החסידית. החל מחשיפות היכולות הווקאליות של 'מלכות' (שמאז נוהגת לשחרר מדי שנה יצירה ווקאלית מושקעת יותר מקודמה) ועד להכתרתו של מוטי שטיינמץ לנער הפלא החסידי.
גרסת כיסוי של הנער הוויזניצאי לחבריו הקרובים פרסה כנפיים והפכה להצלחה מסחררת כל כך, עד שלתחנות הרדיו הגיעו בקשות ממאזינים "להשמיע את 'קה אכסוף' של מוטי שטיינמץ".
הלהיט הארעי הזה אמנם פתח הרבה מעבר לשערי פלייליסטים, אך בינתיים הם גם הספיקו להינעל בלעדיו…
הלהיט המסתתר
היה זה הרבה לפני שמושג קניית הצפיות ביוטיוב היה מוכר לציבור, היעדר הסינונים המחמירים הרחיק את הציבור החרדי מהרשת, אך למרות הכל עשה יואלי את הלא ייאמן.
מזמר חתונות ממוצע הפך יואלי קליין תוך תקופה קצרה לטאלנט המדובר ביותר, כשעל הדרך הוא גם קובע 'שותפות' קבועה עם הקלידן והמלחין שייע גרוס. לא לפני שהוא הופך את נתן פוקס לילד הפלא התורן.
קליין היה ללא ספק הזמר החסידי הראשון, כזה שפונה להארדקור החרדי, שיכל להתגאות בתואר "השיר החסידי הראשון שהגיע למיליון צפיות תוך חצי שנה". בדומה ללהיטי עבר אחרים, גם הצלחת הלהיט "ואפילו בהסתרה" רווי בסימני שאלה.
כשישראל ברגר שלח ל'ליבל'ה' תיעוד מיואלי קליין מבצע אז את הלהיט החם במעדני זהבה, אף אחד לא היה מאמין שהשיר הזה עתיד להפוך לתשדיר הפרסום לאלבום העתיד של בערי וועבר הענק.
גדול הזמר האמריקאי שילב את להיטו של הכוכב החדש באלבומו, מסיבות שיווקיות הרבה יותר מאשר מוזיקליות. כך לפחות נראה היה ממבט חטוף לשלטי החוצות שהתנוססו בלוחות העירייה בבירת ישראל, כשעליהם הכיתוב המודגש "עם הלהיט ואפילו בהסתרה".
כשב'זיצים' של קהילות חסידיות גדולות שדרכם ודרך ברסלב אינן משתלבות הושמע השיר שוב ושוב, היה זה הרגע שכולם הבינו כי זהו ללא ספק הלהיט הבא.
בשונה מלהיטי עבר אחרים מהעשור האחרון, את "ואפילו בהסתרה" שראה אור במוצאי תשעה באב ה'תשע"ד הציבור לא שכח – והוא זכה במקום השני במצעדי הרדיו החרדי.
אם לשפוט לפי תדירות הביצועים בשטח, נראה כי הלהיט הארעי הזה אכן במקום השני במצעד. אולם משם, צעד רק לאחור…
כבוד הצדיק שחולל
אם יש זמר חסידי שהקריירה שלו התאפיינה בשינויים דרמטיים מצד לצד, וללא הפסקה, זהו ללא ספק ליפא שמעלצר.
בשני העשורים שחלפו הספיק שמעלצר להיות הכל חוץ מיציב. הוא כתב וביצע את הקלאסיקות הכי אותנטיות באידיש – חצה את הקווים לז'אנרים שהביאו להחרמתו במיינסטרים החרדי – ו"חזר בתשובה" בשנה האחרונה.
על הדרך, הספיק להיות סולן במקהלה של ניצולי שואה, לפתוח ולסגור בית כנסת, לשנות את לבושו לאחד מתוך אלה שהצטלם איתם במוסף החגיגי "שלא שינו את לבושם" שצורף לשבועון חרדי אי אז בשנות האלפיים, ובקיצור, מה לא?
אך אם יש רגע בלתי נשכח מקריירה רצופת הכותרות של ליפא, זהו ללא ספק הרגע שהקליפ "רבינו נחמן בן פייגא" יצא לאוויר העולם.
שמעלצר, שהצליח לא פעם להצית את זעמו של המיינסטרים החרדי, באמצעות הפקת שירים שאינם עולם בקנה אחד עם המוזיקה היהודית האותנטית, בחר בחודש ניסן ה'תשע"ה לעלות כמה דרגות בפרובוקציה התורנית.
הזמר השנוי במחלוקת שחרר יחד עם הדי-ג'י האמריקאי מאט דאב קליפ חדש בשם "רבינו נחמן בן פייגא", שצולם ברחובות ניו יורק ובבית הכנסת של ליפא (שבינתיים הספיק להיסגר) בהשתתפות מתפללי בית הכנסת חסידי ברסלב.
הקליפ שצולם באווירה שנראה שנלקחה ממוקדי חגיגות של פורקי עול, לווה בתאורה ואפקטים שאינם מתקבלים ברחוב החרדי, כמו גם רצועת השמע שכללה מוזיקה טראנסית שרוח חכמים אינה נוחה ממנה– היו המתכון המושלם לפרובוקציה.
הפעם לא היו אלה הרבנים שיצאו נגד ליפא (אלה כבר הספיקו להחרימו בשנים שלפני כן), אלא שדרני הרדיו החרדי. סירובם של השדרנים להשמיע את השיר, בעוד הם עצמם נחשבו אז הרבה פחות מקובלים במיינסטרים החרדי שהתנגד לעולם הרדיו, היווה תקדים חדש. המקרה הדומה היחיד מאז ועד היום, היה כשהזמר המזרחי יניב בן משיח הוציא שיר שלווה בהפקה בסגנון דומה.
בטור שפרסם אז המפיק המוזיקלי ב'כיכר השבת', הוא נחלץ להגנתו של שמעלצר, בטענה כי "מוזיקה היא עניין של טעם". פדידה התכחש בכלל לקיומה של המוזיקה היהודית וטען "יש מוזיקה שהתקבלה בחצרות החסידית ובהיכלי הישיבות ומשום כך היא נחשבת ככזאת. אפשר לתת אין ספור דוגמאות של ניגונים ומארשים חסידיים מובהקים שנלקחו מגדודי הצאר ברוסיה ומהמנוני צבאות אירופה".
פדידה הוסיף וטען, כי "בהיכלי הישיבות מושרים בכל שבת ניגונים שהולחנו בארמונות הפריצים לפני מאות שנים. מישהו יודע כיום מה מקורם? למישהו אכפת על ידי מי הם הולחנו? התרבות היהודית ניכסה אותם אליה ומאז הם הפכו לנכסי צאן ברזל. יש סיכוי סביר מאד שבפעם הראשונה שר' אברהם אליהו קפלן שר את 'שקעה חמה' במנגינה שבה היא מושרת כיום בעולם הישיבות, קמו מלעיזים וסברו שזו פריצת גדר נוראה".
לרגע נראה היה כי המפיק המוזיקלי נטל לידיו את מושכותיו של 'סניגורן של ישראל', ר' לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע. "מספיק שיהודי אחד באומן יתחבר לרבי נחמן בצורה יותר עמוקה בזכות השיר 'בן פייגא' או נער חסידי בוויליאמסבורג שיבוא אל סיפוקו בזכות השיר 'בס קול' ולא יפזול למוזיקה השחורה ברחובות הסמוכים – והיה זה שכרם של האמנים המבצעים. מוזיקה היא לא רק אמנות, היא גם שליחות. לכל אחד יש את הדרך שלו ולנו אין את הזכות לקבוע מה נכון ומה לא", חתם פדידה את טורו.
בשיחה עם 'בחזית' מצביע מפיק מוזיקלי וותיק על מה שלשיטתו הביא להפיכת השיר ללהיט, כאשר לדבריו דווקא הסגנון הבוטה עשה זאת. "אני לא חושב שזה בגלל הרעש התקשורתי שהיה אז", אומר המפיק ל'בחזית'. לדבריו, "תיקח כל שיר על רבי נחמן ותלביש עליו מוזיקה רעשנית והרי לך 'הלהיט הבא'".
כך או כך, נראה כי הזמן עשה את שלו, הפרובוקציה נשכחה ואיתה גם הלהיט שנעלם. בראש השנה התשפ"א, אפילו באולם הריקודים באומן לא הושמע השיר.
ליפא אגב, הספיק בשנים האחרונות לחזור למקורות והוא עמל בימים אלה על שורה של פרויקטים מוזיקליים אותנטיים, מה שעשוי להשפיע רבות על זכייתו האפשרית בתואר "גדול הזמר החסידי" – לאחר שהתואר נשמט ממנו בעשור החולף.
כיסוי ארעי
למרות שכל זמר, מלחין, מעבד או מפיק מוזיקלי יעשה כל שביכולתו שיצירותיו לא יהפכו ללהיטים ארעיים – יש מי ששואפים דווקא את ההיפך הגמור מזה.
בשנים האחרונות התפתח טרנד חדש שעיקרו גרסאות כיסוי לשירים מצליחים, שהמכנה המשותף לכל אותם גירסאות מקור הוא היותם להיטי ארעי.
הזילות הציבורית בעולם המוזיקה ואי-ההערכה, המתאפיינת בין היתר בהעתקות והורדות פיראטיות של אלבומים, הביאה אומנים רבים למסקנה כי לא שווה להם להשקיע ביצירות חדשות. מאידך, הם הבינו כי על מנת להישאר על המפה עליהם להוציא מפעם לפעם קליפ או סינגל. וכך נולדה לה תופעה של מוזיקה ללא טעם וריח.
כך למשל, משחרר אחת לתקופה האמן והיוצר עמירן דביר גרסת כיסוי ללהיט התקופתי, שמעבר לרכיבה על הטרנד הזמני, הקשר בין זה לבין מוזיקה הינו מקרי בהחלט.
זו גם הסיבה לכך שבחלק ניכר מהפרויקטים חובר אל עמירן כוכב הרשת שוקי סלומון. בחבירתו אל סלומון מעביר דביר למאזיניו מסר חד משמעי, כי הוא לא כאן כדי להביא להם את "היצירה הבאה", אלא בסך הכל כדי לצבור צפיות ביוטיוב.
מגמה דומה מובילים האמנים שרולי ברונכר ונתנאל ישראל, הידועים כצמד "שרולי ונתנאל". השניים מוציאים אחת לתקופה גרסת כיסוי ללהיט לועזי כזה או אחר, שאותה מלווה בדרך כלל קליפ מושקע מבית היוצר של ברונכר עצמו.
בשונה מדביר וסלומון המבקשים לייצג את המוזיקה החסידית, שרולי ונתנאל כלל לא נמצאים במקום הזה, ומצהירים קבל עם ועדה כי הם פונים לז'אנר הדתי והישראלי בכלל.
אם יש משהו שההארדקור החרדי יכול להתנחם בו, זו העובדה שבדרך כלל גירסאות הכיסוי והשירים מהסוג הנ"ל לא מחזיקים מים. וגם אם הם הופכים ללהיטים, הם רק להיטים ארעיים.
ההיסטוריה הוכיחה כי הלהיטים האמיתיים שהפכו לנכסי צאן ברזל במוזיקה היהודית, הם רק אלה שהולחנו, עובדו והופקו בדרך בה חינכונו אבותינו.
6 תגובות
אני לא כ"כ מסכים עם פדידה, ברור שיש ג'אנר מוזיקה יהודית, גם אם חלקם באו מחצרות פריצים, מי שייבא אותם זה אדמורים או רבנים גדולים, ולא זמר בן ימינו שמחפש עוד כמה לייקים לרזומה שלו.
והטענה שאם יש מישהו אחד שיתחזק מזה והיה זה שכרם.. אינה טענה, כי כנגד זה ישנם הרבה מאזינים שישמעו את הסגנון ויתחילו להתעניין דווקא במוזיקה שחורה.. ויצא שכרם בהפסדם.
זאת דעתי.
הייתי נמנעת מלהזכיר שמות
היזהרו בפרנסתם וכבודם של ישראל
כתבה יפה ומענינת מאוד!!!
כשגמרתי לקרוא את הטור הזה הייתי חייב לגלול מהר להתחלה לראות את שם הכותב.
יאיר פרידמן.
איזו כתבה מגעילה.
מהכתבה צועק שאתה איש דוחה קנאי קטן וטיפש שמשווע לקצת תשומת לב ואכול קינאה אפילו בשפל שבכוכבי הרשת שלפחות מקבל הכרה וכמה לייקים דלוחים.
תתפוס את עצמך בידיים, תראה לאיזה שפל התדרדרת!
חג שמח
נ.ב. אתם לא חייבים לפרסם את זה אבל לפחות תראו את זה לכותב. שיתבייש.
עצם המושג להיט הוא מושג זמני, מלשון להט שבדרך כלל לא נשארהרבה מידי זמן… נכס צאן ברזל הוא מושג שונה, ואגב חלק מהדוגמאות, כמו למשל 'עננו' עדיין מושרות והן אכן נכס צאןברזל ולא להיטים, הייתי מביאה דוגמאות של להיטים שאכן לא החזיקומעמד יותרמחודשחם ספורים,כאלו יש למכביר…
יפה מאוד אהבתי את עמירן דביר