המכון למחקרי ביטחון לאומי שבאונ׳ תל אביב הגיש לפני זמן קצר לנשיא המדינה: הערכה אסטרטגית לישראל ומדד האיומים 2022. חוקרי המכון קובעים כי בפרוס 2022, מדינת ישראל נעדרת תפיסה אסטרטגית מתכללת, עקבית ומרחיקת ראות מול שורת האתגרים הניצבים בפניה.
בפרוס 2022, מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל מאופיין בהעדר מיצוי עוצמותיה הביטחוניות, הכלכליות והטכנולוגיות כמענה לאתגרים המדיניים, הביטחוניים והפנימיים הניצבים לפתחה. אלה נובעים מהיעדר תפיסה אסטרטגית מתכללת, עקבית ומרחיקת ראות.
שלושת האיומים המרכזיים על ישראל לשנת 2022:
בשונה ממדרג האיומים של השנים הקודמות, חוקרי המכון זיהו כי בשנת 2022 שלושת האיומים המרכזיים המצוינים מטה שווים ברמת חומרתם וכי האתגר העיקרי הוא התמודדות משולבת של ישראל עם שלושת האיומים גם יחד.
הגרעין האיראני – איראן מציבה את האיום החיצוני החמור ביותר על ישראל, בראש ובראשונה בחתירתה ליכולת גרעין צבאית. זאת, כשברקע קושי ישראלי מובנה להתמודד לבדה עם מכלול האתגרים שהתנהלות איראן מציבה בפניה ובנוסף צורך גובר בהעמקת התאום והיחסים המיוחדים עם ארצות הברית – בין אם יושג בין איראן למעצמות הסכם בנושא הגרעין ובין אם לאו.
בנוסף, איראן דבקה בחתרנות בזירה האזורית ובכלל זאת במאמץ ליצור איום באש היקפית על ישראל, במיוחד באמצעות קידום הפרויקט לייצור טילים מדויקים עבור חיזבאללה בלבנון ושלוחיה בסוריה. מלבד אלפי טילים ורקטות מציידת איראן את שלוחיה באלפי כלי טייס תוקפים בלתי מאוישים (כטב"ם), בעלי טווחי פעולה המאפשרים חדירה לשמי ישראל מכל הזירות.
התקדמות תוכנית הגרעין מקנה לאיראן את פרק הזמן הקצר ביותר, בשנים האחרונות, ליכולת פריצה לנשק גרעיני – אם יחליט המשטר בטהרן לעשות כן. מבחינת איראן, התקדמותה זו מגבירה פיתוי לא לחזור להסכם הגרעין בלי תמורה ניכרת, שספק אם לממשל האמריקאי יש יכולת או רצון לספק לה. כמו כן, גברו הביטחון והנכונות של איראן לתקוף את אויביה באמצעות שלוחיה.
ישראל מצידה מצויה במבוכה אסטרטגית מול סוגיית הגרעין האיראני. התרחישים השונים האפשריים בהקשר הדיאלוג המתנהל בין איראן למעצמות, בין שמדובר בהסכם חלקי ובין בדשדוש ממושך או אף פיצוץ השיחות, כולם שליליים מבחינתה. ואולם, התנגדות להסדר בין המעצמות לאיראן, שיתמקד בהקפאת תוכנית הגרעין, תותיר את ישראל מבודדת כשלרשותה אופציה צבאית בלבד להרחיק את איראן מפצצה גרעינית.
הזירה הפלסטינית – אינה זירה משנית, שניתן להכילה בתעתועי שווא של "צמצום הסכסוך". עובדה זו התבהרה בשנה החולפת במהלך סבב העימות בין ישראל לחמאס – מבצע "שומר החומות". היעדר פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני מציב בפני ישראל איום חמור על זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל מעמדה בזירה הבינלאומית.
המצב הביטחוני ביהודה ושומרון על סף רתיחה בשל היחלשות הרשות הפלסטינית והתלכדות פלגים וחבורות רחוב נגדה. אמנם המצב עדיין בשליטה בזכות פעילות נמרצת של צה"ל והשב"כ וכן התאום הביטחוני עם מנגנוני הרשות. אולם הרשות נחלשת ועלולה להגיע לכדי חוסר תפקוד, בעוד התסכול הגובר בקרב הדור הפלסטיני הצעיר מדרבן חשיבה במונחים של רעיון "המדינה האחת".
ובזירה הבינלאומית גוברת הביקורת כלפי ישראל, הפועלת למעשה לסיכול הסיכוי ליישם את פתרון "שתי מדינות לשני עמים", ומתעצמת הסכנה למהלכים משפטיים נגדה ולהגדרתה כ"מדינת אפרטהייד". מול רצועת עזה, ישראל ניצבת כיום בפני אותה דילמה מורכבת וארוכת שנים: הצורך במענה דחוף למצב ההומניטרי באזור ובה בעת למנוע הסלמה ביטחונית, לקדם את השבת השבויים והנעדרים שבידי חמאס, וגם למנוע את התחזקות שלטון חמאס והתעצמותו הצבאית.
הזירה הפנימית – בישראל: מסתמן איום חברתי חמור במיוחד לנוכח הקיטוב, השסעים, המתחים וההקצנה (הרעיונית, המילולית והפיזית), ובנוסף השחיקה הנרשמת באמון במוסדות השלטון. כל זאת, כשברקע ניכרים פערים במוכנות לתרחישי מלחמה רב-זירתית ורבת נפגעים ולאירועי אלימות בין יהודים לערבים. זירה זו מאתגרת במיוחד עקב חולשת משטרת ישראל והתפתחות מובלעות נעדרות שליטה, ובפרט בשל היעדר מנגנונים ברמה הלאומית לטיפול אינטגרטיבי במכלול הסוגיות. ההשלכות של חולשות אלו פוגעות במענה לאתגרי הביטחון הלאומי האחרים.
