מחקר חדש בארצות הברית מצא כי יש קשר ישיר בין הירידה בכמות האנשים הסובלים מהתקפי לב לבין ההפחתה בזיהום האוויר כתוצאה מהסגרים שהתרחשו במהלך השנתיים האחרונות בעקבות הקורונה.
החוקרים ניצלו את "הניסוי הטבעי" כדי לחקור את ההשפעות של ריכוז מופחת של PM2.5 באוויר. המחקר מתייחס לחומר חלקיקי מתחת לקוטר של 2.5 מיקרומטר. חלקיקים זעירים אלה, המשתחררים באמצעות שריפת דלק מאובנים בכלי רכב, מפעלים ותחנות כוח, יכולים לחדור עמוק לתוך הריאות ומערכת הלב וכלי הדם.
רמות גבוהות באוויר של PM2.5 מהוות גורם סיכון להתקף לב בצורה החמורה ביותר. STEMI – המקרה החמור ביותר של התקף לב כרוך בחסימה מוחלטת של העורק הכלילי שקוטע את אספקת הדם לשריר הלב, מה שעלול לגרום לנזק רב לרקמה.
עם זאת, היו מעט עדויות ישירות לכך שהורדת רמות PM2.5 יכולה להפחית את שכיחות התקפי הלב הקשים הללו.
מדענים מאוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו (UCSF) השתמשו במסד הנתונים הלאומי של מערכת המידע של שירותי חירום רפואיים כדי לגלות את השכיחות היומית של STEMIs בין 1 בינואר 2019 ל-30 באפריל 2020. הם אספו את ריכוזי ה-PM2.5 היומי הממוצע ברחבי ארה"ב מהאתר של הסוכנות להגנת הסביבה .
במהלך תקופה זו, היו 60,722 STEMIs. המדענים מצאו כי על כל ירידה של 10 מיקרוגרם למטר מעוקב בריכוז ה-PM2.5, היו 6% פחות מהתקפי הלב הקשים הללו. זה שווה ערך ל-374 פחות התקפי לב על כל 10,000 שנות אדם.
החוקרים מסרו כי "למרות שידוע כי יתר זיהום מגביר את הסיכון ל-STEMI, הדגמה זו של הקשר ההדדי מספקת את העדות הישירה ביותר לכך שמאמצים להפחית את זיהום הסביבה יכולים למנוע את הצורות הקשות ביותר של אוטם שריר הלב".
