עוד בנושא:
- הכתבה הראשונה בסדרה בחזרה לעסקת הנשק של ישראל עם איראן
- הכתבה השנייה בסדרה מטוס הצללים הישראלי נחשף בדרך מאיראן
עם יציאת החלק הראשון של משלוחי הנשק ותחילת שחרור בני הערובה לדרך, היו מי שחשבו כי הנה צמחה לה הישועה. בני הערובה ישוחררו בתום העסקאות, איראן תחזור למערב, והנה הבאנו שלום אזורי, עד מהרה נוכח לדעת כי לא כך הם פני הדברים.
העוקץ הישראלי
הנשיא רייגן היה נחוש בדעתו להביא לשחרורם של בני הערובה בכל מחיר. בשלב מסוים אף ביקש את עזרתם של הישראלים בניסיונות לאתר את מקום המסתור, אולם ללא הועיל. יתרה מכך, בכדי לא להביא לפגיעה חלילה בחטופים, ישראל ויתרה על פעולות חבלניות בדרום לבנון וכן על פגיעות בחיזבאללה.
למרות הכל, המאמץ המודיעיני נכשל, ועד מהרה היה ברור לרייגן שנאלצים לחזור לעסקאות הנשק מול איראן בכדי להביא לסיום המשבר – ושוב נכנס לתמונה גורבניפאר שבאמצעותו הועברה התביעה האיראנית הפעם – לקבל סוללות טילי נ.מ. משופרות, כאשר בתמורה ל-50 טילים ישוחררו כל בני הערובה. גם הפעם הטילים היו אמורים לבוא מישראל וצה"ל יקבל בתמורתן חדשים. אולם גורמים במערכת הביטחון ניסו להתנגד בטענה כי מחסני צה"ל הולכים ומתרוקנים ובמקום לקבל טילים חדשים וציוד לחימה ישראל מקבלת כסף.
באמצע נובמבר 1985 החלו ההתארגנויות למשלוח הבא לטהראן. לאחר גיוס המטוס, התכנית המקורית הייתה להעמיס בישראל, משם בטיסה לפורטוגל לצרכי העברה למטוסים אחרים שיוטסו לטהרן. אולם משום מה אישורי הנחיתה בליסבון לא הגיעו, והמטוס שכבר יצא לדרך, נאלץ לשוב לישראל בעודו טס על שארית הדלק – משום שלא יכל לנחות בשום מקום מבלי שיעורר את חשד. כך התעכב המשלוח ונאלץ לצאת ישירות מישראל לאיראן – לא לפני שמישהו בישראל ניסה לבצע תרגיל הונאה.
לתמונה נכנס עמירם ניר, אך לאחר שקיבל את מלוא הנתונים משווימר ונמרודי במסגרת בקשתם שייכנס לעניינים הוא נישל את נמרודי ואת אל שווימר ולקח את ההובלה בעסקאות – לא לפני שהאחרונים הכירו לו את כל דמויות המפתח האיראניות
בישראל כך התברר, שלחו לאיראן דגם ישן של טילי ההוק, במטרה שמארה"ב יקבלו דגם חדש, מתוך כוונה להפיק רווח מהסיפור. היה זה דווקא אל שווימר שהזהיר מתחילת הדרך כי אסור להונות את האיראנים, אולם דבריו נפלו על אוזניים ערלות. בערב טיסת המשלוח לאיראן, ישב לו נמרודי בשוויץ יחד עם פקיד בכיר בממשלה האיראנית, והמתינו לאישור העסקה. במהלך ההמתנה קיבל נמרודי טלפון בהול מטהרן בה הוסבר לו מה היו בארגזים. נמרודי שלא ידע כיצד להגיב, יחד עם העובדה שלצד הפקיד שישב המתינו חבורת גברתנים שלא נרצה לפגוש בסמטה צדדית, הבטיח חגיגית לאיראנים כי כספם יוחזר וכך ישוחרר המטוס וצוותו חזרה – ומה באשר לטילים המיושנים? אלה יישארו כעירבון באיראן עד אשר יגיעו הטילים החדשים שהוזמנו.
מי שלא שבע נחת מכך היו האמריקאים. עצם העובדה שהתסבוכת גרמה לעיכוב שחרור בני הערובה גרם לכך שבארה"ב ביקשו לבחון מחדש את המשך דרכם ורייגן ביקש להתייעץ על כך עם המועצה למדיניות כלפי איראן. לאחר שלושה ימי דיונים הוחלט כי מקפארליין ייצא ללונדון שם ייפגש עם הנוגעים בדבר, אולם ההנחיות שניתנו לו היו ברורות – דיונים על הרחבת הקשרים המדיניים בלבד, ולא שוב עסקת נשק תמורת שחרור בני ערובה.
בפגישה בלונדון יחד עם הישראלים והאיראנים ניסה מקפארליין בכל מחיר לשכנע את האיראנים להביא לשחרור בני הערובה תמורת הבטחות עתידיות, וזאת משום כי ארה"ב אינה יכולה להצטייר כנכנעת לאיומי טרור ודרישות כופר. האיראנים כמובן לא הסכימו והפגישה הסתיימה ללא תוצאות. כך יצא שגם מקפארליין וגם קמחי דיווחו לממונים בארה"ב וישראל על כשלון תוצאות השיחות, ועל כך שבמצב שנוצר פשוט עדיף לנתק מגע. קמחי שב לתפקידו במשרד החוץ, מקפארליין פרש בינתיים מתפקידו והעברת הנשק הסתיימה.
הסתיימה אמרנו? טוב לא בדיוק. הסתיים לו אומנם החלק הראשון, כי החלק השני היה סיפור שונה לגמרי שאותו נזכיר רק בקצרה. לתמונה נכנס עמירם ניר, אך לאחר שקיבל את מלוא הנתונים משווימר ונמרודי במסגרת בקשתם שייכנס לעניינים הוא נישל את נמרודי ואת אל שווימר ולקח את ההובלה בעסקאות – לא לפני שהאחרונים הכירו לו את כל דמויות המפתח האיראניות בפרשה.
המהומה והזעם שחולל הדבר בארה"ב היה רב. העיתונות חפרה, הדרישה לחקור יצאה מכל עבר, ראשי המטות טענו שידעו אפס אחד גדול מכל זה, שר החוץ שולץ איים בהתפטרות ורק לאחר מכן הודה רייגן ב"יוזמה דפלומטית חשאית"
הפיצוץ הגדול
לאחר פיצוץ העסקה בשל הטילים הלא משופרים, המשיך למעשה אוליבר נורת' לבצע עסקאות נשק וחלקי חילוף עם האיראנים יחד עם השותף הישראלי החדש עמירם ניר. כל הסיפור התפוצץ לאמריקאים בפרצוף בנובמבר 1986. העיתון הלבנוני א-שארע פרסם ידיעה לפיה ארה"ב מוכרת נשק לאיראן בתמורה לשחרור בני ערובה. מדוע הודלפה הידיעה לעיתון? ישנן כמה השערות. אחת אומרת כי ההדלפה הייתה מעשה הפלג השמרני באיראן מתוך אינטרס לפגוע ברפורמיסטיים שלא יעלו לשלטון לאחר מותו של חומייני, השערה אחרת אומרת כי הייתה זו סוריה שהדליפה בהוראת מוסקבה לאחר כשלון השיחות בין רייגן לגורבצ'וב.
אם בתחילה עוד ניסו במשרד החוץ האמריקאי להכחיש את דבר שהותה של משלחת אמריקאית באיראן, בעיקר משום שלא ידעו מכך, הרי מיד לאחר מכן התייצב לו בטהרן יו"ר הפרלמנט ואישר כי משלחת אמריקאית בראשותו של מקפארליין שהתה באיראן.
המהומה והזעם שחולל הדבר בארה"ב היה רב. העיתונות חפרה, הדרישה לחקור יצאה מכל עבר, ראשי המטות טענו שידעו אפס אחד גדול מכל זה, שר החוץ שולץ איים בהתפטרות ורק לאחר מכן הודה רייגן ב"יוזמה דפלומטית חשאית" שנמשכה 18 חודשים, אך באותו משפט חזר ואמר כי בשום שלב "לא סחרנו בנשק תמורת בני ערובה". לאחר מכן הובהר מצד הנשיא כי אף מדינה שלישית לא הייתה קושרה לכך.
אולם גם זה לא החזיק. עם התפוצצות הפרשה החלו לנבור בערמות המסמכים במשרד בארה"ב וגם הם החלו להבין את שהתרחש, ושדמות המפתח בפרשה היה לא אחר מאשר אוליבר נורת'. ואם הכלל הידוע אומר שככל שחופרים כך מתגלים השקרים, הרי בדיוק גם כאן. עד מהרה התברר לחוקרים שהסיפור הרבה יותר גרוע.
ישראל הרשמית אישרה את העובדה שהייתה לה מעורבות בעסקאות הנשק, אך ללא שום קשר למורדי "הקונטראס"
לצוות החוקרים התברר כי בשעה שארה"ב גבתה 21 מליון דולר תמורת הנשק, בפועל הסחורה נמכרה בסכום הרבה יותר גבוה, והרווחים הוסטו לטובת הקונטראס, היישר לחשבון בנק בשוויץ, בניגוד גמור לאמברגו ולאיסור להעביר הן כספים והן נשק לטובת המורדים בניקרגואה. יחד עם המידע החדש הלך שר המשפטים מיז לנשיא רייגן ולסגנו ג'ורג בוש, ושטח בפניהם את שגילה. בוש טען שלא ידע כלום, הנשיא רייגן היה נראה נרעש וזימן מיד מסיבת עיתונאים שבמהלכה אמר כי "שר המשפטים מיז העביר לי ולראש המטה של הבית הלבן דיווח ראשוני. ממצאי החקירה והדיווח הזה הראו לי שלא היה ברשותי את כל המידע על אופי אחת הפעולות במסגרת היוזמה האיראנית". רייגן סיים את נאומו, העביר את רשות הדיבור לשר המשפטים מיז ועזב את החדר.
כבר באותה העת קשר שר המשפטים את שמה של ישראל להעברת הכספים לקונטראס, וזו האחרונה הכחישה כל קשר לפרשה. הנשיא רייגן לא עמד בלחץ הציבורי לחשוף את השערורייה ובסנאט הוחלט על הקמת ועדת חקירה לבירור הפרשה. שמה של ישראל עד מהרה שורבב גם הוא לפרשה, וישראל נדרשה לחשוף בפני האמריקאים את מעורבותה בכל אותן עסקאות עם איראן. בעקבות הדברים בישראל הוקם צוות היגוי שאסף חומרים ועדויות והגיש דו"ח מפורט לקונגרס. יתירה מזאת, ישראל הרשמית אישרה את העובדה שהייתה לה מעורבות בעסקאות הנשק, אך ללא שום קשר למורדי "הקונטראס".
זוכרים את שלושת האינטרסים מהפרק הראשון? לימים התברר שנורת' אכן השתמש בכספים שהתקבלו מהעסקאות עם האיראנים למימון 'הקונטראס'. קבוצות אלו שהתנגדו למשטר הסנדיניסטי, ששלט אז בניקרגואה.
בזמן שארה"ב האשימה את המשטר הסנדיניסטי בכך שהוא נתמך על ידי קובה וברית המועצות וכי הוא תומך בקבוצת מורדים קומוניסטים שניסו להפיל את המשטר באל סלבדור שנתמך על ידי ארה"ב, ה-CIA אימן את מורדי "הקונטראס" ואוליבר נורת' רכש עבורם כלי נשק מכספי העסקאות עם איראן, שבתיווך הישראלים, שעל ידי כך שוחררו בני בערובה וכך למעשה עקף הן את האמברגו שאסר מכירת נשק למורדים שהקונגרס הוציא, הן את האמברגו על מכירת נשק אמריקאי לאיראן, ועל הדרך כמה יהודים גם הצליחו להרוויח משהו…. מה טוב!
