השלטים הטקסים, כמויות פטישי הפלסטיק ובקבוקי הקצף הסיני, מבשרים על העצמאות הישראלית, יחד עם הזיקוקים שהיו או התבטלו, אך במחשבה שניה, ספק אם מישהו מהחוגגים, מודע בכלל למושג ששמו עצמאות, או חרות.
נכון, בכולם כולו אנשים נלחמים על חרות, מקריבים את חייהם, את עמם ולפעמים את מולדתם כדי להיות "עצמאי", אך האם הם באמת מודעים למהות של העצמאות, או רק לחלק הטקסי והבמלי שלה?
למעשה, לנו, העם היהודי המחובר לשורשיו הרוחניים, ש את הבעלות על החרות ועל העצמאות, המצווה הראשונה שקבלנו, היתה בעת היותנו לעם, בחג העצמאות היהודי, זמן חרותינו.
חכמי ישראל בפירושם לאגדה של פסח, מבהירים, שאלמלי הגאולה "הרי אנו ובנינו היינו משועבדים", ולא אנו בלבד, שכן לפי דברי חז"ל, הרי שאלמלי גאולת מצארים, לא היתה מציאות של חרות ועצמאות בעולם כלל, אנחנו, יצרנו, את העצמאות קבלנו והטמענו את מושג החרות.
כך כותב הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל, כי בליל הסדר, בלילה זה חוגגים את עצמאתינו!
וכאן מגיעה הטעות האנושית הכה נפוצה, לפיה חרות, או עצמאות משמעותה, להיות "עם חופשי" או בעברית העדכנית "לעשות מה בא לי", להיות משוחרר מכבלים וממחויבות, להיות "עצמאי"., בן חורין, טעות טוטאלית, שמלמדת על חוסר הבנה ושטחיות, שהרי מדובר בטעות, כי באמת באמת, אין מציאות של אדם חופשי!
ראו את בני האדם, כולם עבדים, כולם משועבדים, זה לעסק שלו, זה לפרנסתו, זה לכסף, זה לתאוות, זה לכבוד, זה לאוכל, זה לתחושת העלבון או לרייטינג, זה לכסא שלו והאחר לסיבה שלו, כל אלו עבדים אומללים, משועבדים וקשורים בחבלי עבותים
כך כותב האלשיך הקדוש, בקהלת: "ידוע כי אשר ישתעבד ליצרו הרע יקרא משועבד כמשרת ועבד לו, אך אשר ישתעבד ליצרו הטוב עושה רצונו תמיד הוא יקרא בן חורין ולא משועבד, כי אין לך בן חורין כעוסק בתורה ומצות, כי העושה רצון יצרו הטוב עושה רצון קונו והאדם הוא חלקו נמצא עבד לעצמו, והוא גדר החרות בעצם"
חירות אין משמעה חוסר משמעת ופריקת עול, בן החורין האמיתי הוא זה ש כופה על עצמו משמעת מבפנים!
הדוגמא הכי פשוטה היא מילד קט, שלא ניתן לו לעבור את הכביש כי הוא לא "עצמאי", כלומר אין לו גבולות, הוא לא יודע מתי לעמוד ומתי לעבוד, רק כאשר הוא מבין, ומודע למתימותר ומתי אסור, רק כאשר הוא יודע לעצור ולכפות את הרצון שלו, אז הוא "עצמאי".
זכורני שבמהלך שיחה עם אמן חילוני מפורסם, הוא הביע את תדהמתו למראה שוקי, ילדי הקט, שהיה אז בן ארבע, וקיבל מידו של אותו אמן סוכריה, הפעוט שמח, אך פנה אלי קודם ושאל, "אהא מותר לאכול, זה הכשר שאנחנו אוכלים", והאמן הקשיש, שהיה כל חייומשועבד לגחמותיו, עמד נדהם נוכח ילד בן ארבע, בן חורין אמיתי!
כי בן חורין, בוחר את העבדות שלו, יודע מה הגבולות, ועומד בהן אז הו בן חורין!
ומה נוקבים מילותיו של רבי יהונתן אייבשיץ ב"יערות דבש" שכותב: " מי שאינו טהור במעשיו, אף שידומה שהוא בן חורין, אין לך עבד גדול מזה כעבד לעבדים, וכל רוחות שפילות ימשלו בו והרי הוא משועבד למס עובד, ולכך מתרגם על דרור דכיא דעיקר חירות תליא בטהרותו והטהרה היא החירות"
והיטיב להגדיר את הדברים ראש הישיבה בישיבת חברון מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל בספרו "דליות יחזקאל" שכתב:
"חרות הוא השחרור לנצח מכל כבלי היצר השפל ומכל יצרים נמבזים ומגונים המשעבדים את האדם תחת שלטון הרע ן האכזריות והשפלות וכל מדה רעה ופחותה. והוא בן חורין להשלים נפשו בכל מיני שלימות ולטהר לבבו ולהתמימו בצדקות תמימה ושיהיה האנוש המובדל מראש בוחר לעמוד לפני קונו. – אל תקרי חרות אלא חירות!
והחופשיות היא התפרעות יצרים שיעברו כל גבול בלי מעצור המורידה את האדם לתהום עמוקה ומשעבדתו תחת ממשלת זדון והוא נעשה זד ויהיר ולץ וגס הרוח וכל מדה רעה ומגונה שולטת עליו והוא יורד לתהום עמוקה וחשוכה והולך ומסתלף בדרכים עקומות ועקלקלות אשר כל הבאין בהן לא ישובון וכך הוא הולך ותועה הולך ויורד עד שהוא מתמסר ומתמכר לאליליות ונמכר לעבד עולם לאליל שמתפתה לבו אחריו והעולם חושך בעדו עד כדי כך שהוא מדמה בנפשו שהוא חפשי"
אנחנו, שומרי התורה והמצוות, בני החורין, עם "חופשי" משיעבוד ליצר ולחומר, בארצינו.
