שילוב של פורים, שואו ומשפחה
הם מוזמנים מדי שנה בשנה להופיע במקומות שונים, בארץ ובחו"ל החל מהופעות בהיכלי הישיבות ועד סעודות פורים משפחתיות אולם בל נשכח כי לכל אומן יש גם משפחה אז יצאנו לשאול את האומנים איך השילוב של משפחה ועשייה מוזיקלית עובדים יחד בפורים?
ישי לפידות: המשפחה משלמת את מחיר העבודה והשליחות. גם השנה אהיה בחו״ל ואשמח אנשים שאינם משפחה, אבל הם כמו…
שלמה ברונר: בסעודת פורים אצל אבא זה בדרך כלל קורה (:
עמירן דביר: תמיד ההופעות בפורים הן על חשבון המשפחה, והאמת, זה לא קל.
דיויד טויב: ביום שלא אצליח לשלב את זה, לא אופיע!
שמחה אברמצ'יק: זה תמיד מאתגר אבל זה חלק בלתי נפרד מהתפקיד השאיפה היא לשלב בצורה מאוזנת בין העבודה למשפחה אבל השנה אני מופיע בארצות הברית בפורים, דבר איתי שנה הבאה ונראה אם זה היה הדבר הנכון.
יוסי ברגר: נקודה רגישה ביותר. בכללי לאורך כל השנה זה קשה. השעות הקטנות של הלילה וכו', קל וחומר בחגים וימים כמו פורים. בעיקרון משתדל להיות כמה שיותר בבית עם הילדים, משלוחי מנות למורים והמלמדים, כמובן קריאת המגילה וכו'.
פיני איינהורן: לצערי פורים זה יום שאני טס לארה"ב כבר שנתיים, אבל מקווה ששנה הבאה אשאר בבית עם המשפוחה .
מנדי ג'רופי: קודם כל משפחה! ליל פורים מוקדש להופעות,יום פורים בחייק המשפחה.
אריק דביר: החלק הכי הכי קשה לי כאבא לילדים זה שאני לא איתם במסיבות פורים המשפחתיות
לכן השנה הם מצטרפים אלי, לכל ההופעות גם בלילה וגם ביום
אבי מן: למען האמת לא קל מהצד שלי בגלל ההופעות הארוכות בערב אני חייב לנוח הרבה ביום כדי שיהיה כוח להופיע ככה שלא יוצא לי הרבה לחגוג עם המשפחה במיוחד אם אני מופיע גם בסעודת פורים אבל מהצד של המשפחה ב״ה הם מבינים שזה השליחות שלי ומאד תומכים ומפרגנים ב״ה.
אלי הרצליך: עם המשפחה אני נמצא עד מתי שאני לא נמצא ומאז אני יוצא להופעה.
ישראל סוסנה: אני גר בירושלים, היום של סעודת פורים, מוקדש כולו למשפחה שלי. אני לא אקח אירוע, לא בארץ ולא בחו"ל. כל כולי למשפחה ולילדים.
איציק אשל: כשמגיעים בני הישיבה לשמוח יחד אני שמח שגם בני המשפחה נהנים כשזה בטעם הטוב.
אייל טויטו: האמת בגלל לחץ ההופעות פחות מצליח, אבל לוקח תמיד ביום פורים בשעות הבוקר הופעה שאני נמצא שם עם המשפחה.
נאור אלחדד: ליל פורים אני משמח בישיבות הקדושות ויום פורים עצמו הוא נטו להיות עם המשפחה לשמחת פורים אמיתית עדי לא ידע.
מוטי עויזר: השילוב הזה לא פשוט בכל השנה, אבל בפורים זה בהחלט מודגש יותר ולא פשוט, מצד אחד לחגוג עם המשפחה, ומצד שני צריך לנוח טוב לפני ההופעה של פורים דמוקפין, בנוסף להקפיד לא לשתות יותר מידי בכדי שנוכל לנסוע לשמח עוד אנשים, והכל בתוך יום-יומיים. בהחלט מאתגר מאוד.
יחיאל ליכטיגר: פורים זה לא זמן שאני יכול כמעט להיות עם המשפחה אבל הם מגיעים לראות אותי מופיע בכל מיני מקומות מעניינים ומצחיקים.
הרשי אייזנבך: מידי שנה בליל פורים אני שואב את השמחה לכל השנה כולה מההרקדות הנלהבות בהיכלי הישיבות. ואילו יום הפורים מוקדש כולו למשפחתיות.
הפורים שלא תישכח
פורים הוא ללא ספק חג קצר שמאגד בתוכו המון רגעים של שמחה, מלא ברגש אבל לפעמים דווקא במקומות ובזמנים כאלה יש רגעים שהם בלתי נשכחים וזה דבר שבדרך כלל סוחבים אותו לא מעט שנים קדימה. ככה זה שזה ניצרב בזיכרון (או שהזיכרון פשוט לא כל כך עובד…)
דיויד טויב: כשאני חושב על הפורים שלא יישכח, אני נזכר דווקא בשבועיים שאחרי הפורים. הפורים שהכניס אותי יחד עם הבנות שלי לבידוד, בתקופה שעוד היינו חרדים מכל הסיטואציה המוזרה הזאת ששמה קורונה, והייתי בבידוד שבוע שלם עם שתי בנותיי בחדר אחד כדי שחלילה לא נדביק את שאר דיירי הבית. אותו הפורים היה מושלם, וברוך השם הצלחתי שהשבוע הזה היה לא פחות חווייתי מפורים עצמו!
ישראל סוסנה: את פורים הקרוב, מן הסתם גם את שנה הבאה 😉
שלמה ברונר : היו כמה דברים שלא אשכח, אבל שכחתי.
אלי הרצליך: אחד מהרגעים שהופענו בתקווה אודסה אחד מהילדים שהיה ילד יתום ששר את השיר 'ריבון העולמים' של פריד שסחט ממני יותר מכמה דמעות.
מנדי ג'רופי: הפדיחה העולמית, לפני שנתיים בשבת לפני פורים נכנסה כל הקהילה שלנו לבידוד, מילה שרק התחלנו ללמוד מה היא, ונאלצתי לבטל את הופעות פורים, ולמעשה נדבקתי גם אני בקורונה…
אבי מן: לפני 5 שנים ביום פורים סבתא שלי נפטרה היה ממש לא קל ואווירה עצובה בבית ועוד הייתי צריך להופיע בערב לא ידעתי איך אני עושה את זה. כשכולם יושבים בבית עצובים אבא שלי היתקשר אלינו ואמר לנו שהוא מבקש שכולנו נפעיל מוזיקה ונעשה סעודה ונשתה ונשמח כי זה הרצון האמיתי של סבתא עד היום אני זוכר את השמחה המלווה בבכי מידי פעם. זו הייתה שמחה מרוממת מאד.
אריק דביר: פורים שנה שעברה שהיה קורונה ולא היו מסיבות חגגתי בבית עם המשפחה שלי וכמובן אשתי והילדים.
שמחה אברמצ'יק: אין פורים שלא אשכח מכיוון שאין פורים שאני זוכר… השילוב של שמחה מוזיקה ועד דלא ידע משאירים אצלי את האנרגיות לימים רבים אבל את הזיכרונות פחות.
יוסי ברגר: טסתי באחת השנים להופיע ברוסיה. (מקווה שגם השנה זה יהיה אפשרי). היו לי שם 3 הופעות ב 3 מקומות שונים. אתה רואה שם יהודים, שבקושי יודעים לקרוא ובטח ובטח לא עברית, כמה הם מתחברים לשירים ולביחד. הצימאון שלהם והתמימות לזיק יהודי עושה את שלו. ההופעה מקבלת טעם אחר.
פיני איינהורן: מוסקבה לפני 5 שנים קידוש השם עוצמתי שאי אפשר לתאר במילים.
אייל טויטו: שנה אחת אחת נתקענו בפקק מטורף בדרך להופעה בירושלים ולא היה דרך להגיע הזמנתי אופנוע כבד שיטיס אותנו והגענו ב"ה בול בזמן.
נאור אלחדד: לפני הקורונה זה היה הפורים הכי שמח שהיה לי. שרתי בישיבה שהופעתי את השיר 'קורונה לא תגיע לכאן' (של עמירן דביר ד.א.) ולצערנו היא הגיעה.
עמירן דביר: כשהייתי ילד הייתי מתלווה לאבא שלי להופיע במסיבת פורים פרטית אצל משפחת שיינקופף בתל אביב, הייתי מחכה לזה כל השנה.
איציק אשל: את אווירת הפורים של בני ברק בילדותינו גם לפני החג ובתוכו.
ישי לפידות: דווקא את הפורים של ילדותי. תחפושות תמימות ומתוקות, בני ברק של פעם חוגגת באמת וכמו שראוי, והמון "ישיבע-בוחרים" שנכנסים אלינו הביתה בשירים וריקודים לאסוף כסף לישיבה.
הרשי אייזנבך: פורים לפני כחמש שנים, הופעתי בקהילה החב"דית ברוסיה הקפואה. הרשמים של השמחה התמימה והמזוקקת שחוויתי שם, מלווים אותי כל שנה מחדש.
מוטי עויזר: פורים של השנה שעברה, שהיה בשיא הקורונה עם הגבלות קשוחות מאוד שלא ידענו איך נעביר את החג בצורה ראויה. כולם היו בלחץ מטורף וזה משהו שאני לא יכול לשכוח.
יחיאל ליכטיגר: פורים שלא אשכח כשעמדתי בטיש אצל האדמו"ר מפינסק קרלין והתחלתי לשיר "אשריכם תלמידי חכמים" בניגון המפורסם שאז עוד היה חדש וכמה שיכורים שקלטו שאני מודרני מידי ולא שייך למקום רצו לתפוס אותי ולזרוק אותי מהפארענצ'ס והאדמו"ר עודד אותי עם הידיים להמשיך לשיר.
פדיחה שלא תישכח מפורים
"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע" מי ידע ומי לא ידע, מי נרדם במקום שבו הוא ניגן, מי קיבל "דמי פורים" מהמשטרה, מי שבר את כלי הנגינה שלו,… מי זוכר, מי שכח ומי בכלל סעד סעודת פורים במקום שהוא בכלל לא שלו ולא קשור אליו… כל זה בחלק הכי מקולף בכתבה זו.
יוסי ברגר: עלה לי בחור סליחה על המילה מסטול לבמה. ביקשתי ממנו יפה לרדת. הוא פיספס את המדרגות. נפל ופתח את הראש ונזקק למיון עם תפירות וכו'. כמובן שלא עשיתי כלום. למרות שהוא היה בטוח שדחפתי אותו…
פיני איינהורן: הופעתי באירוע ביום השני של פורים בירושלים וכתוצאה מאלכוהול מופרז שברתי את הגיטרה מול הקהל על הרצפה.
שמחה אברמצ'יק: התפרצת לדלת פתוחה כי יש לי פה סיכוי לנצח בשאלה הזו. בשנה שעברה שתיתי כמות גדולה והוצאתי אנרגיות שלא ידעתי שיש בי. היה שמח עד שקמתי בבוקר וגיליתי שאני ישן על הספה בבית של הלקוח שהזמין אותי לנגן אצלו בליל פורים. היה קצת לא נעים ובעיקר מצחיק מאוד, וכמובן שבבוקר התיידדנו והלכנו ביחד לתפילה ולשמוע מגילה והיום אנחנו חברים טובים והוא כבר מכין לי מראש מיטה אצלו לפורים!
ישי לפידות: לפני שנים, ישיבת ״חברון גאולה״, נכנס ראש הישיבה באמצע ההרקדה, רואה את הרמקולים האימתניים והשחורים מצווחים בקול, ומצווה: ״להוציא את ארונות הקבורה החוצה!״
אריק דביר: באחת מהישיבות איש ההגברה נלחץ מכמות השיכורים הוא פשוט הלך ועד שהתארגנתי עם הגברה אחרת לקח כמה שעות, התחלנו את המסיבה באותה שנה בישיבה בשעה 1:00.
ישראל סוסנה : אוי… טוב נו… זה רק בינינו 🤫 שנה אחת, הגעתי למצב 'עד דלא ידע…' ואיכשהו, מצאתי את עצמי יושב בסעודת פורים בבית שאני לא מכיר. אוכל, שותה ונהנה 😂 אבל הם זרמו (זה הכי חשוב).
שלמה ברונר: היה פורים שניגנתי באיזה ישיבה מהסוג של האחלה חברה'מנים כל השנה אבל בפורים הם נהיים אחלה שיכורים מוויסקי, חניתי עם הרכב על המדרכה בפתח של הישיבה… ובוא רק נגיד שאני לא אעשה את זה שוב…
עמירן דביר: ניגנתי בפורים בישיבת 'עטרת ישראל' והיו כמה שיכורים שניסו לעלות בכוח לבמה, העובדים של ההגברה הדפו את כולם, היה אחד מאד עקשן שלאחר כמה זמן התייאש ונרדם בתוך סיר ענק של פטל.
איציק אשל: כשאני שותה הפדיחה היא שבקושי אני זוכר מה אמרתי לאנשים תוך כדי הפורים 😉
נאור אלחדד: פורים שנה שעברה הזמינו אותי לישיבה מסוימת שאני מנוע להגיד את השם שלה ורבע שעה לפני תחילת המסיבה מתקשר אלי הקלידן ואומר לי שתפסו אותו במחסום ומבקשים ממנו לחזור חזרה והוא לא יכול להגיע לשמח לא חשבתי לרגע ויצאתי לכיוון שלו אספתי אותו משם עם הקלידים והציוד +דו״ח משטרתי אבל השמחה שהייתה שם אחרי אני לא אשכח.
מוטי עויזר: באחד האירועים שהיו בשנים האחרונות, אחד הבחורים כנראה שתה באמת "עד לא ידע" ופשוט תפס לי את המיקרופון ולא שיחרר.. באיזה שהוא שלב ירדתי מהבמה כי הבנתי שבאירוע הזה כנראה מצאו זמר אחר 🙂
דיויד טויב: "יווו פאדיחה, אין לי מה לענות על זה".
הרשי אייזנבך: אירוע גדול וחשוב באחת הישיבות המפורסמות בארץ שנעדרתי ממנו בשל שתייה של "עד דלא ידע" שיצאה קצת מפרופורציות וגיליתי את זה כמובן רק למחרת. אך כמובן שמטעויות לומדים.
יחיאל ליכטיגר: פדיחה שאני לא אשכח שבאחת הישיבות תוך כדי שאני שר הגיעו כמה שיכורים ופשוט נעלמו להם עם המיקרופון שלי לתוך ענני האלכוהול מאז אנחנו דורשים שמירה ומחיצות שלא יגיעו בכלל לכיוון הבמה
אלי הרצליך: האמת שגם אם הייתה, יש מצב שאלה שהיו לא באמת ראו.
אבי מן: למען האמת אם היה פאדיחות זה רק שהייתי במצב שאני לא זוכר…
פורים שמח!!!
לתגובות, הערות והארות למדור המוזיקה של 'בחזית', ניתן לשלוח מייל לכתובת: [email protected]
