שיתוף
תגובות
כללי » הפסוק שגרם למחשבות רעות
חריף מתוק
הרמב"ם שרבי חיים מבריסק לא הצליח מעולם ליישב • המילה שמשה רבנו לא הרגיש איתה בנוח • לדון מעל הלב • כל אחד ומה שחסר לו
בית הכנסת | צילום: ויקיפדיה

"ואתה תצווה את בני ישראל" (כז, כ)

רבנו יעקב 'בעל הטורים' מבאר ששמו של משה רבנו לא הוזכר בפרשת תצווה כלל, מפני שאמר לפני הקב"ה בחטא העגל "מחני נא מספרך אשר כתבת", וקללת חכם – אפילו על תנאי מתקיימת. לכן ברוב השנים שקוראים פרשת תצווה סמוך לז' באדר, יום פטירתו של משה, נמחק שמו מן הפרשה.

שואלים על כך: וכי זו מצווה וזו שכרה? משה רבנו מסר נפשו להציל את ישראל מכיליון ובתמורה מוחקים את שמו?!…

אלא שהביאור הוא שמשה רבנו עצמו העלים את שמו מן הפרשה. וזאת למה? משום שלדבר אל בני ישראל יכול גם משה. אולם כאשר הצטווה 'לצוות' אותם, אמר הענו מכל האדם לנפשו: "וכי אני אצווה את בני ישראל? משה יכול לצוות?! לכך כתב "ואתה תצווה", והעלים את שמו…

"ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (כח, ב)

ואילו בפסוק הבא נאמר שבגדי הכהונה ייעשו עבור אהרן "לקדשו, לכהנו לי". אז מה תכלית הבגדים: לכבוד ולתפארת, או בגדי קודש?

בספר 'אלף המגן' ביאר באופן נפלא: בפסוק הראשון נאמר הציווי למשה "ועשית בגדי קודש". משה, איש האלוקים, בוודאי יֵדע לדאוג לכוונות העליונות של עשיית בגדי הכהונה לעשותם בקדושה. אולם ייתכן שלא ישים לב ליופי החיצוני של הבגדים, לכן את משה יש לזרז במילים "לכבוד ולתפארת", שייתן לב גם להדר החיצוני.

אולם הפסוק הבא נאמר לאומנים העוסקים במלאכה "ואתה תדבר אל כל חכמי לב". הללו בוודאי ישקדו על הדיוק והיופי החיצוני במלאכתם, לכן אותם יש להזהיר על הפן הנוסף: "לקדשו, לכהנו לי", שיקפידו על כוונות הקודש בעשיית הבגדים…

"וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה" (כח, ח)

תלמיד חכם וצדיק גדול הגיע אל אור שבעת הימים, הבעל שם טוב הקדוש, בשאלה: בעת שהוא מתפלל בבית הכנסת שבקהילתו, יש לו מחשבות רעות שאינו מצליח להיפטר מהן. כאשר הוא מתפלל בבית כנסת אחר או ביחיד – אין לו את אותן מחשבות כלל.

נם לו הבעל שם הקדוש: מול מקומך בבית הכנסת מונח על הקיר 'שיוויתי' שכתב סופר רשע ורע מעללים. השפעתו הרוחנית הרעה של הסופר נמצאת ב'שיוויתי'. הסר אותו מלפניך והמחשבות תפרחנה.

על פי המעשה הזה מבאר בספר 'דברי ישראל', לרה"ק רבי ישראל ממודז'יץ, את לשון הפסוק: "וחשב", לשון מחשבה, "כמעשהו ממנו יהיה" – לפי מחשבותיו של האדם, כך תהיינה ההשפעה על מעשיו ופעולותיו.

"ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו" (כח, ל)

החושן, הוא הסמל למשפט צדק מן השמים. כאשר היו צריכים הכרעה שמימית, היו שואלים את הכהן הגדול בעת שהוא מעוטר בחושן המשפט והיו מקבלים תשובה.

הקדמה נוספת: כאשר מגיע לפני הדיין דין תורה של עשיר ועני, לפעמים הרחמים גוברים לטובת העני המסכן ויש רצון להטות את הדין לטובתו. 

לפי זה, מבאר הגאון רבי אהרן לוין מריישא, את הפסוק כך: כאשר אהרן מתבקש להכריע ב"משפט בני ישראל", עליו לשאת את המשפט "על לבו", דהיינו להתעלות על הרגשות השוכנים בלבו ומבקשים להצדיק את אחד מן הצדדים לפי הרגש ולא לפי השכל…

"את הכבש אחד תעשה בבוקר" (כט, לט)

כתב הרמ"א (אורח חיים סימן רפ"א): "ונוהגים שבשבת מאחרים יותר לבוא לבית הכנסת מבחול, משום דבתמיד של חול כתיב: 'בבוקר', ואצל שבת נאמר: 'וביום השבת'", משמע שבשבת אפשר להתחיל מאוחר יותר, ולא דווקא 'בבוקר'.

בעניין השינה וההשכמה: הגאון רבי חיים מבריסק היה ער לילות רבים ועמל בתלמודו. פעם שאלו אותו: הלא הרמב"ם פוסק שיש לישון שמונה שעות מתוך כ"ד שעות היממה, ואיך זה רבנו עובר על דבריו ולילות שלמים אינו נותן תנומה לעפעפיו?

השיב להם הגר"ח: באמת רמב"ם קשה הוא. כבר לילות רבים עמלתי כדי ליישבו ועדיין לא הצלחתי…

הצטרפו ועקבו אחר

תגובה אחת

  1. ומה לגבי "וידבר ה'אל משה לאמר צו את בני ישראל.." הרי גם שם יש לשון ציווי ושמו של משה מופיע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
עדכון אחרון:
איננו רואים דברים כפי שהם אלא כפי שאנו

התקינו את האפליקציה החדשה שלנו!
ותישארו מעודכנים