יעקב ובניו ירדו למצרים על מנת שיוכלו לקיים את עצמם ברעב, אבל הקב"ה רצה שירידה זו תימשך זמן רב כדי שתתקיים גזירת ברית בין הבתרים, בה נאמר לאברהם אבינו: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם… ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
הצרות והייסורים שעברו אבותינו במצרים אינם ניתנים לתיאור במספר שורות. יתרה מזו, לרוב אנחנו קוראים את הפסוקים "וימררו את חייהם בעבודה קשה", בלי להתבונן בתוכן הדברים ובמשמעותם.
לאמיתו של דבר סבלו אבותינו במצרים סבל שקשה להעלות על הדעת. המצרים נקטו בשיטות פסיכולוגיות שונות כדי לשבור את רוחם. המדרש מציין כדוגמה לכך, את העובדה שהמצרים החליפו את מלאכתם של הגברים לנשים ושל הנשים לגברים. האקט הפסיכולוגי היה בכך שאישה אינה מוצאת סיפוק מעבודות בניין, וגבר משתגע משטיפת כלים שלא הוא יאכל בהם אחר כך…
אכזריותם של המצרים באה גם לידי ביטוי בכך שיהודי שלא הספיק לסיים את מכסת הלבנים המוטלת עליו לעשות באותו יום, ראה בעיניים כלות את הנוגשים המצרים נוטלים את בנו הפעוט ותוחבים אותו בקיר הבניין במקום הלבנה החסרה. השם ירחם.
בתוך כל הצרות והייסורים הללו – שבתורה הם כתובים בפסוקים ספורים, אבל נמשכו בפועל למעלה ממאתיים שנה – מתגלה הקב"ה למשה רבנו שהיה רועה צאן במדבריות מדיין, לשם ברח מידו הארוכה של פרעה לאחר שהרג נוגש מצרי, ומצווה עליו לגאול את עם ישראל.
משה רבנו – האיש הענו בעולם – שואל בתמיהה: "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?!" אינני ראוי לכך.
הקב"ה מסביר לו מה עליו לעשות ומה הוא צריך לומר, אבל משה מתחמק שוב: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי". כתשובה לטענה זו הקב"ה נותן לו סימנים ואותות שבהם יוכיח את דבריו ליהודים.
לאחר משא ומתן שבו טוען משה "לא איש דברים אנכי", "כבד פה וכבד לשון אנכי", ועוד טענות שנמשכו על פני שבוע ימים(!) בינו לבין הקב"ה, מתגלה הסיבה האמיתית לסירובו של משה: "שלח נא ביד תשלח".
אומר משה לקב"ה: יש לי אח צדיק, גדול ממני בשלוש שנים – אהרן. אם אני אופיע במצרים כמושיע וגואל, איך ירגיש אהרן? האם לא ייפגע מכך שאחיו הקטן נבחר והוא לא?!
ואנו עומדים ותמהים: ריבונו של עולם! הגיע הזמן והקץ לסבל הנורא ולצרות העוברות על עם ישראל במצרים, זה הזמן לחשוב מה יחשוב אהרן? אולי ייפגע ואולי לא. קודם נברח ממצרים, אחר כך הוא בוודאי יבין שלא באת מעצמך אלא הקב"ה בחר בך. מדוע שייפגע?
אבל משה רבנו לא מסכים ללכת לגאול את ישראל ממצרים, עד שהקב"ה – היודע נסתרות – מבטיח לו בצורה מפורשת: "הנה אהרן אחיך הלוי יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו", אפילו בלב הוא ישמח. ממשיך הקב"ה להסביר למשה, מהיכן יֵדע אהרן שאתה מגיע כדי שיצֵא לקראתך? מכיון שהוא נביא ויודע הוא שאני שלחתי אותך. ללמדנו, שכל גאולת עם ישראל אינה כדאית ואינה משתלמת, אם בדרך לכך נפגע ביהודי. כי המטרה לא מקדשת חלילה את האמצעים.
