המציאות הישראלית מזמנת לנו מצבים של התמודדות עם מתח בטחוני ברמות שונות ברחבי הארץ. אנחנו מעבירים לכם המלצות להתנהגות עם ילדים בזמן חירום לאור מודל "מחומש ההורות" הנותן חמישה עקרונות על פיהם כדאי לפעול.
בלב מחומש ההורות ניצבת המודעות
חשוב שההורים יהיו במודעות, מה קורה לנו, מה זה מזכיר לנו, איך הגוף שלנו מגיב
- בחוויה הקשה יש שני מצבים: אזעקה ושהייה במרחב המוגן.
- במרחב המוגן אין יותר סכנה, יש פחד. כדי להתמודד עם הפחד צריך לעשות עבודה פנימית ולעזור לעצמנו לחזור למצב מאוזן בדרך המתאימה לנו (לנשום נשימות עמוקות, להקשיב למוסיקה וכו').
- אנחנו צריכים לאוורר רגשות. כדאי שנעשה זאת עם חברים ולא עם הילדים שלנו.
- עלינו להיות בחמלה עצמית. לא לנזוף ולהלקות את עצמנו אם נהגנו לא בדיוק כפי שתכננו.
שותפות
- החלטות משותפות עם בן/בת הזוג:
- מה עושים, איך פועלים: מוצאים ילדים מהמיטה לממד? יורדים למקלט השכונתי? לחדר המדרגות? האם נוסעים לאזור בטוח יותר?
- איך מארגנים את הילדים? חלוקת תפקידים בין ההורים (מי אחראי על מה).
- לפעול עם השותפים בעשייה למען הילד: בני משפחה, הצוות החינוכי, חברים.
- עלינו כהורים לשמור את עצמנו, לחזק את בן/בת הזוג, לגבות זה את זה ולפנות למקורות תמיכה מתאימים (לדוג' חברים, משפחה).
מנהיגות
- חשובה במיוחד בזמן חירום: אנחנו המנהיגים של ילדינו
- לקיחת אחריות – במצבי אזעקה עלינו להיות ממוקדים ושקטים ככל האפשר.
- הילדים רואים ושומעים אותנו כדאי להימנע מהתנהגויות של לחץ, פאניקה והרמת קול.
- עלינו לחשוב על המצב ולתכנן את ההתנהלות במידת האפשר: לאסוף נתונים ולבדוק את הסביבה (ממד, מקלט, חדר מדרגות וכו').
- ליזום הסבר לילדים.
- להיות המרגיעים. להבהיר שכוחות הביטחון שומרים עלינו.
- עלינו למלא אחר כל ההוראות של פיקוד העורף ולנהוג באחריות.
- חשוב שנמנע מילדינו חשיפה לתכנים מיותרים כמו חדשות.
- כדאי שנהפוך את המרחב המוגן למקום נעים ונדאג שיהיו בו משחקים, בובות וספרים.
אהבה
- קרבה גופנית: מגע וחיבוקים (לא לחנוק את הילדים – לא להפוך אותם למרגיעים שלנו).
- הסחת הדעת באמצעות עשייה משותפת (לדוג' להתקשר ולהתעניין במשפחה וחברים).
- לספר סיפורים.
- · שיח – מילה טובה, להבהיר לילדינו שבמקום המוגן הם כבר לא בסכנה.
- ביטוי של הרגשות, אמפתיה, לתת לילדים לבטא את עצמם ולקבל את חששותיהם במידה. לשוחח ולהרגיע.
- הומור עשוי לסייע – משחקי מילים, דגדוגים.
- אנחנו יכולים לתת צופרים אבל לא להיסחף עם זה.
- לשמור על הביחד.
- אם אחד מאתנו מתוח ועצבני – להבהיר לילד שאני דואג ושאין כעס כלפי הילד.
עצמאות
- חשוב שניתן לילדים מידע בהתאם למקום ההתפתחותי שלהם. עלינו לתת לילדים מידע אמין אבל לא מציף. לא לתת לילדים היסחף בפנטזיות. אפשר לומר: "כבר פחדת בעבר. מה עשית אז?"
- אחריות אישית: משימות שהילד יכול לעשות (לדוגמה, "כשיורדים למקלט את מביאה את החיתול שלך", "אתה לוקח את הספר").
- עידוד לילדים על הסיוע שלהם.
- כדאי לאפשר לילדים לבחור מה הם רוצים לקחת לממ"ד/מקלט או להכין איתם מראש.
- אנחנו מכירים את הילדים שלנו ועלינו לחשוב מה עשוי להרגיע אותם.
- להיות ערים להתנהגות רגרסיבית שנגרמת ממתח אצל ילדים: אם יש נסיגה של הילד כמו הרטבה, מוצץ, אצבע – להבין ולהכיל.
כללים
- עלינו לשמור על סדר יום: קימה ושינה בזמנים קבועים, ארוחות מסודרות וכיו"ב.
- סדר יום עשוי לשמור על ילדינו מבלבול ופחדים. הם זקוקים לשמירה על רצף ועל סדר קבוע ככל האפשר.
- עלינו להראות גמישות אך לא לוותר על קיום חובותיהם של הילדים כגון סידור החדר, התנהגות מתונה וכיו"ב.
—
הכותבת היא ראש המעבדה לחקר הגיל הרך, ראש המגמה לייעוץ חינוכי, החוג לחינוך מיוחד וייעוץ חינוכי, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב
