"שופטים ושוטרים תיתן לך" (טז, יח)
"תיתן לך – ולא לעובדי כוכבים ומזלות" (מדרש תנחומא שופטים ה).
משלחת של משכילים הגיעה לפני הגאון רבי שלמה זלמן ליפשיץ מוורשה, בעל ה'חמדת שלמה', בניסיון להשפיע עליו שייתן הסכמה לייסד בוורשה, עירו, "סמינר לרבנים" בפיקוח הממשלה.
באותה עת שהה בביתו של ה'חמדת שלמה', מחותנו, הגאון רבי לייבל לנדא, שכיהן כרב בווישגרוד. מכיון שהיה רבי לייבל חכימא דיהודאי ומצטיין במענה לשון, ביקש ממנו ה'חמדת שלמה' שישיב להם על טענתם.
"בתחילת מסכת עבודה זרה (ב:) אמרו חז"ל שלעתיד לבוא יבואו אומות העולם ויבקשו שכר", הקדים רבי לייבל למבקשים, "הם יטענו כי הם הקימו כל מיני דברים בעולם הזה עבור בני ישראל, הם סייעו להם בעבודת השם שלהם ולכן עליהם לקבל חלק בעולם הבא.
"אלא שיש להבין", תהה רבי לייבל בפני המשכילים, "מדוע בדברי הגמרא שם שמפרטים העובדי כוכבים את הגשרים והמרחצאות שתיקנו, לא הזכירו לפני הקב"ה את "הסמינר לרבנים" שהעמידו לעם ישראל וממנו יצאו רבנים עבור העם היהודי?!"
קורת הרוח שהתפשטה על פני המשכילים למשמע השאלה, נמוגה ברגע הבא עם שמיעת התירוץ: "כשרואים את ה"רבנים" שיוצאים מסמינר כזה", הטעים רבי לייבל, "מבינים שלעתיד לבוא אפילו הגויים יתביישו להזכיר אותו"…
"לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" (יז, טו)
בגמרא (ראש השנה ח:) נאמר שבדין של ימי ראש השנה נכנסים ישראל לדין לפני אומות העולם. כמו כן, המלך נכנס לדין לפני הציבור.
אחד הטעמים שנאמרו בדבר: אם ישראל יזכו בדין – תגן זכותם גם על אומות העולם. אם ישראל יצאו חייבים בדין, יאמרו האומות 'אם ישראל לא הצליחו, מה רוצים מאיתנו?!'
וכן הדבר לגבי מלך וציבור.
לפי האמור מבאר 'ילקוט הגרשוני' בדרך חידוד את הפסוק שלפנינו: "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" למלך, שכן כאשר יעמדו ישראל והמלך הגוי להיכנס לדין, אין דרך להכריע מי קודם. ואף אם ייכנס המלך קודם, לא שייך הטעם שהוא ילמד זכות על הבאים אחריו שאם הוא לא זכה בדין, קל וחומר הם…
"לא ירבה לו סוסים… למען הרבות סוס" (יז, טז)
התחיל בלשון רבים 'סוסים' וסיים בלשון יחיד 'סוס'.
היצר הרע לא מפתה את האדם לעבור עבירה שאינה משתלמת לו. הוא לא יציע לו 'לרדת מצרימה' "למען הרבות סוס" אחד.
מה כן? הוא יציע לו עבירה שכדאי לעשות באופן חד פעמי, משום שניתן להרוויח ממנה הרבה 'סוסים'.
אומר ה'חפץ חיים': התורה מזהירה כל יהודי שלא ישמע ליצר הרע ויחזור ל'מצרים' ויעבור עבירה אפילו בשביל 'סוסים' רבים. כי המטרה של היצר היא להרגיל אותו בעבירה הזו, עד שהוא יעשה אותה אפילו בשביל רווח מועט: "למען הרבות סוס"…
"ונתן לכהן הזרוע הלחיים והקיבה" (יח, ג)
המלבי"ם התמנה כרב באחת מערי גרמניה. בני המקום לא הצטיינו בשמירת המצוות יתר על המידה, בלשון עדינה. המלבי"ם ראה לנכון לקבל הצעת רבנות זו על מנת לחזק את גדרי היהדות ולקרבם ככל הניתן.
בדרשת ההכתרה נעמד המלבי"ם ואמר: בזמן בית המקדש היו ישראל נותנים מתנות כהונה לבני אהרן – זרוע לחיים וקיבה. משחרב בית המקדש ואי אפשר לקיים מתנות כהונה אלו בפועל, הרי שהרב הוא זה שממלא את מקום הכהן ואת תפקידו להרביץ תורה.
מבקש אני מכם, סיים המלבי"ם בחיוך, שתתנו לי מתנות כהונה: 'זרוע' – הנחת תפילין בכל בוקר. 'לחיים' – שלא תשחיתו פאת זקנכם בתער. 'קיבה' – שתקפידו על אכילת מאכלות כשרים בלבד.
"ודרשו השופטים והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו" (יט, יח)
בספר 'מן התורה' הביא רמז נאה בגנותו של עד שקר כמה החמירה בו התורה: עשאוהו שקר בראשו ובסופו ובאמצעו.
הא כיצד?
במילים "עד שקר העד", ציינה התורה לגנאי את תוכו של העד שהוא שקרן באמצעו. ואילו במילים "שקר העד שקר", הרי שַׁקְרָנוּתוֹ בתחילה ובסוף. לומר שאין בו מתום…
