ה- 1 בספטמבר תמיד היה אצלי תאריך מרגש. לפעמים הרגשתי שאני הרבה יותר מתרגשת מהילדים. תמיד אהבתי לקנות לכל אחד חולצה חדשה לאותו יום. בכל זאת, התחלה חדשה…
ערב לפני, הייתי מניחה כבר על השולחן את החולצה החדשה עם כל יתר הבגדים, הילקוט מאורגן, ספרים עטופים, קלמר מאובזר ומדבקת שם אישי על כל פריט ופריט.
בבוקר מעירה את הילדים עם חיוך עעננקק ולא מוותרת על הליווי לגן/לביה"ס. גם אם הילדים לא היו צריכים את זה, הרגשתי שאני צריכה.
הפעם, ה- 1 בספטמבר נראה אצלנו לגמרי שונה. כבר מקניית החולצה החדשה הרגשתי שזה לא יהיה אותו דבר. בעלי אמר שחבל, יש להם כל כך הרבה חולצות תלבושת טובות, ממש כמו חדשות שאין טעם לקנות, במיוחד בתקופה שהמצב של רובנו לא משהו.
אז השלמתי עם זה שחולצות חדשות לא יהיו כאן השנה, אבל אמרתי לעצמי שהשנה תפתח בשמחה כמו כל שנה, על זה אני לא מוותרת!
אז אמרתי…
יומיים לפני תחילת הלימודים, בעלי מאובחן כחולה קורונה ואנחנו נכנסים ל-14 ימי בידוד.
אם זה לא מספיק, ערב לפני תחילת הלימודים גם הבן הבכור שלי, שצריך לעלות ממש עוד רגע לכיתה ו', מגלה תסמינים ומרגיש לא טוב.
אבל השמחה שלי תישאר עם כל יתר הילדים שכן פותחים את השנה החדשה כרגיל, עם כל הילדים שמחכים כל כך לרגע המיוחד הזה.
הכי חשוב, המון בריאות לכולנו!
