מזה שנים ארוכות מתפרסמים מחקרים העוקבים אחר השפעת קשר ההורה עם הילד. החל מגילויי האמפתיה של הורים כלפי ילדיהם ועד השימוש ב'שליטה פסיכולוגית' באמצעות גילויי אהבה ככלי מניפולטיבי שתכליתו לגרום לילד למלא את רצון ההורים.
מחקר חדש שפורסם בכתב העת Child Development העוסק בהתפתחות ילדים, מציג לראשונה נתונים מקיפים על השלכות שתלטנות ההורים בבית להתנהגות ילדיהם. מדובר במחקר הארוך והמקיף ביותר שבוצע עד כה בתחום, שכן שהוא מתפרס על פני 22 שנה.
המחקר שהחל בשנת 1998, גייס כ-150 תלמידי כיתות ז' וח' מכמה בתי ספר בארצות הברית. משתתפי המחקר היו לרוב בני 13 כשהתבקשו להתייצב במרכז המחקר מספר פעמים באותה תקופה, יחד עם חבר טוב או מכר קרוב שלהם, שם הוטלו עליהם מספר משימות. בין היתר נדרשו התלמידים לפנות בבקשת עזרה או תמיכה מהחבר אותו הביאו עמם למחקר, כאשר החוקרים עוקבים מרחוק אחר השיחה ומתעדים את מעורבות התלמיד בשיח עם החבר.
החוקרת אמילי לוב מאוניברסיטת ווירג'יניה שנטלה חלק פעיל במחקר הסבירה, כי "כחלק מהמעקב ארוך הטווח שאליו התכוננו, היה מאתגר להיווכח כיצד ילדים להורים שתלטנים אהודים במידה מועטה יותר בקרב החברים בסביבה הטבעית. נוכחנו שהיה להם קשה יותר בפיתוח שיחה עם בן הזוג ויצירת סיטואציות חברתיות מגוונות".
"היה מעניין לראות כיצד לשליטה פסיכולוגית קשר חזק לבעיות חברתיות ורמות נמוכות יותר של הישגים חינוכיים, גם לתוך העשור הרביעי בחיי הילדים", הוסיפה הגב' לוב.
משתתפי המחקר, זומנו פעם נוספת להמשך מעקב כעבור שנתיים, ובהמשך זומנו פעם נוספת בעשור השלישי והרביעי לחייהם. עורכי המחקר הופתעו להיווכח, כי תלמידים תחת תיוג קשוח של הורים, השלימו פחות שנות לימוד בהשוואה למי שגדלו בסביבת הורים תומכת ומכילה.
יצוין, כי לפני כן, בגיל 27 חזרו החוקרים על הניסוי הראשון שנעשה בהיותם בגיל 13, אלא שהפעם התבקשו להתייצב יחד עם בן זוגם. 88 מהמשתתפים הגיעו עם בני זוג מהחודשים שקדמו לתצפית ונדרשו לבקש מהם תמיכה בנושא כלשהו, בזמן שהחוקרים צופים בהם ובתגובות שלהם.
לדברי הגב' לוב, "שוב ראינו שילדים שגדלו עם הורים שתלטנים היו הרבה יותר גרועים בלבקש תמיכה וגם בלקבל אותה".
מסקנת החוקרים הייתה, כי ילדים להורים שתלטנים הפסיקו להגיע להישגים בגיל מתבגר, לאחר שהפסיקו בעצם לקבל את המוטיבציה מההורים לנסות ולהגיע להישגים בלימודים. כך גם ילדים להורים שתלטנים נוטים לראות חברים כנטל ולא כאמצעי לשיפור איכות החיים.
יצוין, כי לקראת סיום המחקר קיבלו החוקרים מענק שיאפשר להם להמשיך את המעקב אחר הילדים הבוגרים לעוד 10 שנים לפחות.
