שיתוף
תגובות
חדשות » חדשות בארץ » ירושלים מתקרבת למיליון תושבים
דוח
בשנת הלימודים תש"פ למדו במערכת החינוך בירושלים כ-293,600 תלמידים: 67,300 תלמידים בחינוך העברי הממלכתי והממלכתי-דתי ו-108,700 תלמידים בחינוך החרדי
ירושלים | צילום: John Theodor, שאטרסטוק

בסוף שנת 2020 מנתה אוכלוסיית ירושלים 952,000 תושבים (נתון ארעי), שהיוו 10% מאוכלוסיית ישראל – כך עולה מדוח של מכון ירושלים למחקרי מדיניות לקראת יום ירושלים. לפי נתוני 2019, 62% מתושבי העיר היו יהודים (ואחרים) ו-38% ערבים.

בשנת 2019 גרו בכלל האזור המטרופוליני שסובב את ירושלים 1,345,300 תושבים (לא כולל אוכלוסייה פלסטינית בשטחי יו"ש): 70% בעיר ירושלים, שהיא גלעין המטרופולין, ו-30% בטבעת החיצונית. להשוואה, באזור המטרופוליני של תל אביב גרו 4,052,200 תושבים, במטרופולין חיפה 962,500, ובמטרופולין באר שבע 402,600.

במהלך שנת 2019 גדלה אוכלוסיית ירושלים ב-17,000 נפשות (גידול של 1.8%): האוכלוסייה היהודית גדלה ב-7,800 נפשות (שיעור גידול של 1.4%) והאוכלוסייה הערבית גדלה ב-9,200 נפשות (2.6%).

בשנת 2019 נולדו לתושבי ירושלים 25,400 תינוקות: 16,400 תינוקות (65%) נולדו למשפחות יהודיות ו-9,000 תינוקות (35%) נולדו למשפחות ערביות.

מספר הפטירות היה 3,840 (2,920 יהודים ואחרים ו-920 ערבים), כך שהריבוי הטבעי הוסיף לעיר 21,500 תושבים, 13,400 יהודים ואחרים, ו-8,100 ערבים.

בשנת 2019 שיעור הפריון הכולל (מספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) בירושלים עמד על 3.9, והוא היה גבוה באופן ניכר משיעור הפריון בישראל (3.0). שיעור הפריון של הנשים היהודיות בירושלים עמד על 4.3 (לעומת 3.0 בישראל), והוא היה גבוה משיעור הפריון בקרב הנשים הערביות בירושלים – 3.2 (3.0 בישראל).

בעשור האחרון נרשמה עלייה קלה בשיעור הפריון בקרב הנשים היהודיות הן בירושלים והן בישראל, בעוד שבקרב הנשים הערביות חלה ירידה חדה. בשנת 2010, לדוגמה, היה שיעור הפריון בקרב הנשים היהודיות בירושלים 4.2, והוא עלה במעט ל-4.3 בשנת 2019. בקרב היהודיות בישראל עלה שיעור הפריון מ-2.9 ל-3.0. בקרב האוכלוסייה הערבית נרשמה מגמה הפוכה – בירושלים ירד שיעור הפריון מ-3.9 ל-3.2, ובישראל מ-3.5 ל-3.0.

בשנת 2019 כ-2,600 עולים בחרו בירושלים כמקום מגוריהם הראשון בישראל, והם היוו 8% מכלל העולים לישראל. מספר העולים שבחרו בירושלים היה נמוך ממספר העולים שבחרו בתל אביב (4,300), ובחיפה (3,000). העולים לירושלים בשנת 2019 היוו כ-8% מכלל העולים לישראל, ואילו בתל אביב הם היוו 13% ובחיפה 9%.

בשנת 2020 המגמה התהפכה. מאזן ההגירה הבינלאומי (עולים פחות יורדים) של ירושלים חזר להיות הגבוה בישראל, ועמד על 3,100, לעומת 2,400 בתל אביב, 1,800 בנתניה, ו- 1,500 בחיפה.

מבנה גילאים

אוכלוסיית ירושלים מתאפיינת במבנה גילים צעיר. בשנת 2019 הגיל החציוני של תושבי ירושלים היה 24 שנה. באותה שנה הגיל החציוני של כלל אוכלוסיית ישראל היה 30 ובערים תל אביב וחיפה הגיל החציוני עמד על 36 ו-38, בהתאמה. האוכלוסייה היהודית בירושלים מבוגרת יותר מהאוכלוסייה הערבית. בשנת 2019 היה הגיל החציוני של האוכלוסייה היהודית בירושלים 26 בהשוואה ל-22 בקרב האוכלוסייה הערבית. באותה שנה היה הגיל החציוני של האוכלוסייה היהודית בישראל 32 ושל האוכלוסייה הערבית 24.

ירושלים מתאפיינת באחוז גבוה של ילדים ובאחוז נמוך של מבוגרים. בשנת 2019 ילדים בני 14-0 היוו 33% מכלל אוכלוסיית ירושלים, בהשוואה ל-19% בתל אביב, 20% בחיפה ו-28% בישראל. בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר היוו הילדים 33% בהשוואה ל-35% בקרב האוכלוסייה הערבית.

אחוז המבוגרים (בני 65 ומעלה) בירושלים נמוך יחסית. בני קבוצת גיל זו היוו 9% מכלל אוכלוסיית העיר, בהשוואה ל-15% בתל אביב, 20% בחיפה ו-12% בישראל. בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים היוו המבוגרים 12% בהשוואה ל-4% בלבד בקרב האוכלוסייה הערבית.

האוכלוסייה באזורים חרדיים מתאפיינת במבנה גילים צעיר מאוד, והיא אף צעירה מהאוכלוסייה הערבית. על פי אומדן, בשנת 2019 חלקם של הילדים (בני 14-0) בקרב האוכלוסייה באזורים חרדיים בירושלים היה 41%, בהשוואה ל-26% בקרב האוכלוסייה באזורים המתאפיינים באוכלוסייה יהודית-כללית (אוכלוסייה חילונית, מסורתית ודתית – יש לציין שבאזורים אלו מתגוררים גם חרדים וערבים, אך בשיעורים נמוכים). אחוז המבוגרים (בני 65 ומעלה) בקרב האוכלוסייה באזורים חרדיים היה 7%, בהשוואה ל-16% באזורים המתאפיינים באוכלוסייה יהודית-כללית.

האוכלוסייה הערבית-מוסלמית בירושלים מתאפיינת אף היא במבנה גילים צעיר, והיא צעירה באופן ניכר מהאוכלוסייה הערבית-נוצרית. בקרב האוכלוסייה המוסלמית היה חלקם של הילדים (בני 14-0) 36%, בהשוואה ל-20% בקרב האוכלוסייה הערבית-נוצרית. אחוז המבוגרים (בני 65 ומעלה) בקרב האוכלוסייה המוסלמית היה 4%, בהשוואה ל-14% בקרב האוכלוסייה הערבית-נוצרית.

הגירה לירושלים וממנה

בשנת 2019 עברו לגור בירושלים מיישובים אחרים בארץ 11,900 תושבים חדשים, ועזבו אותה ליישובים אחרים בארץ 20,100 תושבים. מאזן ההגירה הבין-יישובית של ירושלים היה שלילי ועמד על 8,200- תושבים. המהגרים לירושלים וממנה הם בעיקר יהודים.

בקרב העוזבים את העיר בלט חלקם של העוזבים הן למטרופולין ירושלים – 39% (7,900) והן למטרופולין תל אביב – 36% (7,200).

ששת היישובים אליהם עבר מספר העוזבים הגבוה ביותר היו: בית שמש (2,140), תל אביב (1,730), ביתר עילית (920), צור הדסה (810), בני ברק (770) וגבעת זאב (700).

מספר המהגרים הגדול ביותר לירושלים הגיע מהישובים הבאים: בני ברק (780), בית שמש (730), תל אביב (570), אשדוד (390), גבעת זאב (380), ביתר עילית (360) ומעלה אדומים (350).

בבחינת האזור המטרופוליני כולו, שהיא בחינה משמעותית עבור העיר ירושלים, נמצא כי 14,000 מהגרים עברו לגור במטרופולין ירושלים (55% מהם ממטרופולין תל אביב) ו-20,100 עזבו אותו.

בשנת 2019 31% מהנכנסים לירושלים היגרו אליה מיישובים חרדיים או עם ריכוזים חרדיים המהווים מקור מרכזי להגירה לעיר. כמו כן, 32% מהיוצאים מירושלים היגרו לישובים חרדיים או עם ריכוזים חרדיים המהווים יעד מרכזי להגירה מהעיר. יתר המהגרים מהעיר ואליה היגרו לאזורים שאינם מאופיינים באוכלוסייה חרדית או לישובים שאינם יעד מרכזי להגירה מירושלים ואליה.

בשנת 2019 מאזן ההגירה בין ירושלים לישובים חרדיים או עם ריכוזים חרדיים שמהווים יעד מרכזי להגירה אל העיר וממנה עמד על 2,800- והיה 34% מכלל מאזן ההגירה של העיר.

בשנת 2019, 64% מהמהגרים לירושלים מישובים אחרים נכנסו לאזורים המאופיינים באוכלוסייה יהודית כללית ו-32% לאזורים המאופיינים באוכלוסיה חרדית (תושבים ערבים ממעטים להגר בין ירושלים לישובים אחרים).

גודל משק בית

גודל משק בית ממוצע בקרב האוכלוסייה היהודית בשנת 2019 עמד על 3.3 נפשות, והוא היה נמוך באופן ניכר מזה שבקרב האוכלוסייה הערבית – 5.1. גודל משק הבית היהודי הממוצע בירושלים היה גדול בהשוואה לגודל משק הבית היהודי הממוצע בישראל- 3.1 נפשות. גודל משק בית ממוצע בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים (5.1) היה גדול מזה שבקרב האוכלוסייה הערבית בישראל (4.4).

בחלוקה לפי אופי הזהות הדתית, גודלו הממוצע של משק בית חרדי בירושלים עמד על 4.9 נפשות, בהשוואה ל-5.1 נפשות בקרב משקי הבית החרדים בישראל. גודל משק בית ממוצע באוכלוסייה היהודית הלא-חרדית בירושלים עמד על 2.7 נפשות, בדומה למשק בית לא-חרדי בישראל, שגדלו הממוצע עמד על 2.8 נפשות.

קורונה

מספר מקרי הקורונה בירושלים עד מרץ 2021 היה 130,200, או 139 מקרים לכל 1,000 תושבים, גבוה מהנתון לישראל (91.2 מקרים ל-1,000), אך נמוך ביחס לישובים אחרים עם אוכלוסייה חרדית (כגון בית שמש – 162, או ביתר עילית – 217).

מספר המתחסנים במנה השנייה בעיר עמד על 355,300, או 570.3 ל-1,000 נפש בני 15 ומעלה. גם מספר זה היה נמוך ביחס לישראל (729) אך גבוה ביחס לישובים חרדיים.

השתתפות בכוח העבודה

בשנת 2019 עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים (אנשים המועסקים או מחפשים עבודה באופן פעיל, כאחוז מהסה"כ) בגילאי העבודה העיקריים (בני 64-25) על 66%.

בשנת 2019 עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של האוכלוסייה היהודית בגילאי העבודה העיקריים (64-25) בירושלים על 77% והוא היה גבוה מזה של האוכלוסייה הערבית (50%). שיעור ההשתתפות של הגברים היהודים (72%) היה נמוך מזה של הגברים הערבים (78%), בעוד ששיעור ההשתתפות של הנשים היהודיות (81%) היה גבוה באופן ניכר מזה של הנשים הערביות (23%).

שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של האוכלוסייה הערבית בגילאי העבודה העיקריים היה נמוך בהשוואה לאוכלוסיה הערבית בישראל (50% לעומת 58%). הפער העיקרי הוא בשיעור התעסוקה של הנשים הערביות: בעוד ששיעור התעסוקה של הגברים הערבים בגילאי העבודה העיקריים בירושלים ובישראל היה דומה, שיעור התעסוקה של הנשים הערביות בירושלים היה נמוך מאוד בהשוואה לשיעור התעסוקה של נשים ערביות בישראל (23% לעומת 39% בגילאי העבודה העיקריים)

בקרב הגברים החרדים שיעור ההשתתפות בכוח העבודה עמד על 44%, שיעור ההשתתפות של הגברים היהודים הלא-חרדים בירושלים עמד על 87%. שיעור השתתפות של נשים חרדיות עמד על 75%, בהשוואה ל-85% בקרב הנשים היהודיות הלא-חרדיות. לשם השוואה, בישראל עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב הגברים החרדים על 55% והגברים היהודים הלא-חרדים על 91%, בעוד שבקרב הנשים עמד שיעור ההשתתפות על 80% בקרב הנשים החרדיות ו-87% בקרב הנשים היהודיות הלא-חרדיות.

מועסקים

בשנת 2019 עמד מספר המועסקים בירושלים (בני 15 ומעלה) על 344,300 והם היוו 9% מכלל המועסקים בישראל. מבחינת מספר המועסקים העובדים בעיר, ירושלים שנייה רק לתל אביב, בה עבדו 437,100 מועסקים, שהיוו 11% מכלל המועסקים בישראל. בחיפה עבדו 187,000 מועסקים אשר היוו 5% מכלל המועסקים בישראל.

מניתוח של מקום המגורים של המועסקים בשלוש הערים הגדולות עולה כי בשנת 2019 רוב (77%) המועסקים בירושלים היו תושבי ירושלים, 10% גרו ביהודה ושומרון, 6% במחוז ירושלים (אך מחוץ לירושלים) ו-6% במחוזות תל אביב והמרכז. אחוזים אלו יציבים ביחס לשנים קודמות.

בשנת 2019 ענפי הכלכלה העיקריים שבהם עבדו המועסקים העובדים בירושלים היו: חינוך – 18% (לעומת 12% בישראל ו-7% בתל אביב), שירותי בריאות ורווחה – 14% (לעומת 11% בישראל ו-9% בתל אביב) ומינהל מקומי וציבורי – 12% (לעומת 10% בישראל ו-6% בתל אביב). במסחר עבדו 10% מהמועסקים בירושלים (לעומת 11% בישראל ו-8% בתל אביב).

הייטק

בשנת 2020 הועסקו בירושלים 19,300 שכירים בתחום ההייטק שהיוו 6.2% מהשכירים שעבדו בעיר. רוב השכירים בהייטק (14,900) הועסקו בענפי השירותים בהייטק, כגון תכנות ומחקר ופיתוח. התעסוקה בענפי השירותים בהייטק בירושלים נמצאת במגמת עלייה רציפה מאז 2015. מספר השכירים שהועסקו בתחום ההייטק בעיר בשנת 2019 היה 18,000, מתוכם 13,800 בענפי השירותים.

שכר

בשנת 2018 עמד השכר הממוצע של שכירים בירושלים על 8,800 ש"ח לחודש עבודה. השכר הממוצע בירושלים היה נמוך בהשוואה לשכר בישראל (10,800 ש"ח), תל אביב-יפו (13,600 ש"ח) וחיפה (11,300 ש"ח). השכר הממוצע לנשים בירושלים בשנת 2018 עמד על 7,700 ש"ח והשכר הממוצע לחודש עבודה עבור גברים בירושלים עמד על 9,800 ש"ח. הן בקרב נשים והן בקרב גברים בירושלים היה השכר הממוצע נמוך בהשוואה לישראל (8,600 ו-13,000 ש"ח בהתאמה), לתל אביב-יפו (16,600 ו-10,600 ש"ח) ולחיפה (14,100 ו-8,900 ש"ח).

הפער המגדרי בשכר בין גברים ונשים בירושלים בשנת 2018 היה קטן יותר בהשוואה לישראל ולשתי הערים הגדולות הנוספות. גובה השכר הממוצע עבור נשים בירושלים עמד על 79% בהשוואה לשכר הממוצע של גברים, לעומת 66% בישראל, 64% בתל אביב-יפו ו-63% בחיפה.

בשנת 2018 היתה ההכנסה מעבודה של כל מגזר בירושלים דומה להכנסה הממוצעת של אותו מגזר בישראל. במגזר הערבי היתה ההכנסה מעבודה בירושלים 8,400 שקלים בחודש (גבוה ב 6% מהממוצע בישראל שעמד על 8,000), במגזר היהודי הכללי 10,600 (נמוך ב 10% מהממוצע של מגזר זה בישראל, 11,800) ובמגזר החרדי 7,300 (נמוך ב 8% מ- 7,900 בישראל).

נפח הכלכלה בעיר

הכפלת מספר המועסקים העובדים בעיר, בשכר הממוצע למועסק, נותנת אומדן גס לנפח הכלכלה העירונית. בירושלים אומדן זה מגיע לכ-46.3 מיליארד שקלים בשנה. נפח זה מהווה כ-8% מהכלכלה הישראלית, והוא השני בגודלו בישראל. כלכלת ירושלים לפי אומדן זה עומדת על כשני שליש (67%) מזו של תל אביב (69.2 מיליארד), וגבוהה מנפח הכלכלה בחיפה (27.9 מיליארד).

אפיון חברתי-כלכלי לפי מגזרים

המדד החברתי-כלכלי הוא מדד המאפיין את אוכלוסיית הרשויות המקומיות (עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות) באמצעות שקלול של משתנים חברתיים וכלכליים מהתחומים הבאים: הרכב דמוגרפי, השכלה וחינוך, רמת חיים, תעסוקה וגמלאות.

בשנת 2017 דורגה ירושלים באשכול חברתי-כלכלי 3. מיקומה הנמוך יחסית של ירושלים במדרג מושפע במידה רבה ממשקלן הגבוה של שתי קבוצות אוכלוסייה המתגוררות בה ומתאפיינות ברמה חברתית-כלכלית נמוכה – האוכלוסייה החרדית שמהווה כ-27% מכלל אוכלוסיית העיר והאוכלוסייה הערבית שמהווה כ-38%.

במובנים רבים אוכלוסיית ירושלים מורכבת ממעין 3 ערי משנה השוכנות זו לצד זו – עיר יהודית-כללית, עיר חרדית ועיר ערבית. כל אחת מה'ערים' הללו גדולה מבחינת היקף אוכלוסייתה ממרבית ערי ישראל ומונה בין 240 אלף ל-330 אלף תושבים.

לו היה מדובר בערים נפרדות, הרי שה'עיר' היהודית הכללית – צירוף כלל השכונות שבהן גרה בעיקר אוכלוסייה יהודית-כללית (אוכלוסייה יהודית חילונית, מסורתית ודתיית) הייתה מדורגת באשכול 6. זאת בדומה למעלה אדומים, מועצה אזורית גוש עציון, נתניה וחדרה. לעומת זאת, ה'עיר' החרדית וה'עיר' הערבית (כלל השכונות בהן גרה אוכלוסייה חרדית ברובה וכן כלל השכונות הערביות של ירושלים המזרחית, בהתאמה) היו מדורגות באשכול 1. זאת בדומה לביתר עילית, מודיעין עילית, רהט וכסייפה.

תיירות

למשבר הקורונה הייתה השפעה משמעותית על תעשיית התיירות בירושלים: לאחר 4 שנים בהן חלה עלייה הדרגתית במספר האורחים ובמספר הלינות במלונות תיירות בישראל בכלל ובירושלים בפרט, הביא המשבר הקורונה את תעשיית התיירות למצב של קיפאון כמעט מוחלט בשנת 2020, עם ההחלטה על השבתת המשק וסגירת השמיים לכניסת מבקרים מחוץ לישראל. לאחר שבשנת 2019 מספר האורחים ומספר הלינות במלונות תיירות בירושלים היה הגבוה ביותר שנרשם אי פעם עם 1,871,100 אורחים ו-5,180,100 לינות, חלה בשנת 2020 ירידה חדה של 76% במספר האורחים במלונות תיירות בירושלים- 446,800 וירידה של 77% במספר הלינות בעיר, 1,181,500. לשם השוואה, בישראל נרשמה בין השנים 2020-2019 ירידה של 64% הן במספר האורחים והן במספר הלינות, בתל אביב-יפו חלה ירידה של 72% במספר האורחים ו-75% במספר הלינות ובאילת חלה ירידה של 50% ו-49% בהתאמה. מספר לינות התיירים עמד על 807,000, המספר הנמוך ביותר מאז שנת 2002 (האינתיפאדה השנייה). מספר לינות הישראלים עמד על 375,000, מספר הלינות הנמוך ביותר משנת 1984.

חינוך והשכלה גבוהה

בשנת הלימודים תש"פ (2019/20) למדו במערכת החינוך בירושלים כ-293,600 תלמידים: מספר התלמידים בחינוך העברי עמד על 176,000 – 67,300 תלמידים בחינוך העברי הממלכתי והממלכתי-דתי ו-108,700 תלמידים בחינוך החרדי. בחינוך הערבי למדו כ-117,600 תלמידים – 97,600 תלמידים בחינוך הציבורי וכ-20,000 תלמידים בחינוך הפרטי (הערכה).

בחומש האחרון (תשע"ו-תש"פ) חלה עליה של 4% במספר התלמידים בחינוך העברי הממלכתי והממלכתי-דתי (כולל ממלכתי חרדי), מ-64,700 ל-67,300. בחינוך החרדי חלה באותה תקופה עלייה של 5% במספר התלמידים (מ-103,200 ל-108,700). מספר התלמידים בחינוך הערבי הציבורי גדל ב-9% (מ-89,600 ל-97,600).

בחינה של מגזרי החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, כל אחד בנפרד, מצביעה על כך שבחינוך הממלכתי חלה ירידה של 1% במספר התלמידים (מ-31,300 ל-31,100), בעוד שבחינוך הממלכתי-דתי חלה עלייה של 7% במספר התלמידים )מ-30,000 ל-32,000).

בשנת תש"פ (2019/20) למדו באוניברסיטה העברית כ-20,900 סטודנטים – 58% מהם לתואר ראשון, 30% לתואר שני, 11% לתואר שלישי וכ-1% ללימודי תעודה. לאחר מספר שנים של קיטון במספר התלמידים באוניברסיטה העברית, כמו-גם בכלל האוניברסיטאות בישראל, חזרה האוניברסיטה לגדול. בשנת תשע"ט עלה מספר הסטודנטים ב-1.3% (לעומת 0% בכלל האוניברסיטאות באותה שנה), ובשנת תש"פ, המספר עלה ב-5.3% (לעומת 1.8% בכלל האוניברסיטאות).

האוניברסיטה העברית היא השנייה בגודלה בישראל (אחרי אוניברסיטת תל אביב), אך מספר הסטודנטים לתואר שלישי בה הוא הגבוה ביותר מבין האוניברסיטאות. בשנת תש"פ (2019/20) למדו באוניברסיטאות בישראל כ-12,000 סטודנטים לתואר שלישי. באוניברסיטה העברית למדו 2,300 סטודנטים לתואר שלישי והם היוו 20% מכלל הסטודנטים לתואר שלישי באוניברסיטאות בישראל. סטודנטים לתואר שני ולתואר ראשון בעברית מהווים 16% מהלומדים לתארים אלו בישראל.

בשנת תש"פ (2019/20) 88% מהסטודנטים באוניברסיטה העברית ובמכללות האקדמיות בירושלים היו יהודים ו-12% היו ערבים. חלקם של הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית (13%) היה גבוה במעט בהשוואה למכללות האקדמיות (10%).

בשנת הלימודים תש"פ (2019/20), 57% מהלומדים באוניברסיטה העברית היו נשים. באוניברסיטאות בישראל היה חלקן של הסטודנטיות נמוך במעט, ועמד על 55% מהלומדים.

תחבורה ודיור

שיעור תושבי ירושלים המגיעים למקום עבודתם בתחבורה ציבורית (אוטובוס, מונית שירות או רכבת) היה גבוה: 30% מתושבי ירושלים בגילאי 20 ומעלה השתמשו בתחבורה ציבורית להגעה לעבודה, לעומת 26% מתושבי חיפה, 19% מתושבי תל אביב-יפו ו-18% מתושבי ישראל. 33% מתושבי ירושלים היהודים מגיעים למקום עבודתם בתחבורה ציבורית, לעומת 19% מתושביהּ הערבים.

לפי תוצאות הסקר החברתי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2019, לרשותם של 66% מתושבי ירושלים בגילאי 20 ומעלה עמד רכב. זהו אחוז נמוך במעט מזה של תושבי תל אביב-יפו (69%) וחיפה (70%) ונמוך משמעותית לעומת כלל תושבי ישראל (77%). שיעור בעלי הרכב מקרב תושביהּ הערבים של ירושלים עמד על 79%, לעומת 58% מקרב תושביה היהודים של העיר. בקרב תושבי ירושלים היהודים עמד שיעור הבעלות על רכב על 58%, כאשר שיעור הבעלות על רכבים בקרב התושבים החרדים היה 35% בלבד, לעומת 71% בקרב התושבים הלא-חרדים של ירושלים.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2020 החלה בירושלים בנייתן של 2,460 יחידות דיור (נתון ארעי). בשנים 2016-2020 ממוצע התחלות הבניה בעיר עמד על 2,720 בשנה. מספר התחלות הבניה הגבוה ביותר, 3,100, נרשם בשנת 2019 והנמוך ביותר, 2,100, בשנת 2016.

מרבית הדירות שהחלה בנייתן ב-2020 היו דירות גדולות יחסית: 43% מהדירות היו בנות 5 חדרים ומעלה ועוד 41% מהדירות היו בנות 4 חדרים. 70% מהדירות שהחלה בנייתן היו בחלקהּ המערבי של ירושלים ו-30% בחלק המזרחי של העיר. השכונות במערב-ירושלים בהן נרשם המספר הגבוה ביותר של התחלות בנייה היו נחלאות עם 250 התחלות בנייה וקרית מנחם עם 230. במזרח-ירושלים בלט חלקן של כפר עקב ובית חנינא עם 390 דירות שהחלה בנייתן ומחנה הפליטים שועפאט וענאתא החדשה עם 110.

בשנת 2020 הסתיימה בנייתן של 2,210 יחידות דיור (נתון ארעי). 62% מהדירות שבנייתן הסתיימה היו בנות חמישה חדרים ומעלה ועוד 30% היו בנות ארבעה חדרים. מבין הדירות שהסתיימה בנייתן היו 62% בשכונות מערב-ירושלים ו-38% בשכונות מזרח-ירושלים. מבין שכונות מערב העיר הסתיימה בנייתן של מספר הדירות הרב ביותר בשכונות גאולים (בקעה) עם 440 יחידות ומקור ברוך וזכרון משה עם 320 דירות. במזרח העיר נרשם מספר הדירות הגבוה ביותר שהסתיימה בנייתן בכפר עקב ובית חנינא עם 190 דירות ובית צפאפא (90 דירות).

בשנת 2020 עמד המחיר הממוצע של דירת 4-3.5 בירושלים עם 2.26 מיליון ש"ח. מדובר בעלייה של 15% במחיר הממוצע של דירה בהשוואה לשנת 2015. לשם השוואה, מחיר ממוצע של דירה בת 4-3.5 חדרים בישראל עמד על 1.56 מיליון ש"ח, גידול של 11% משנת 2015. מחירי הדירות הממוצעים בתל אביב-יפו היו גבוהים משמעותית מזה של ירושלים. דירה בת 4-3.5 חדרים בתל אביב-יפו עלתה בממוצע בשנת 2020 כ-3.47 מיליון ש"ח, עלייה של 21% בהשוואה לשנת 2015.

שימוש באינטרנט

ל-86% מתושבי ירושלים בגילאי 20 ומעלה היה בביתם בשנת 2019 חיבור לרשת האינטרנט. זהו אחוז נמוך בהשוואה לישראל (95%), תל אביב-יפו (99%) וחיפה (98%). הסיבה המרכזית לשיעור הנמוך של תושבי ירושלים המחוברים לרשת האינטרנט קשורה בשיעור הגבוה של תושבי ירושלים החרדים שאין בביתם חיבור לרשת האינטרנט- 53% מהמשיבים החרדים ענו שבביתם קיים חיבור לאינטרנט (לעומת 56% בקרב כלל החרדים בישראל). בקרב תושבי ירושלים היהודים שאינם חרדים עמד שיעור החיבור לאינטרנט על 94%. שיעור החיבור של כלל התושבים היהודים בירושלים עמד על 84% בשנת 2019, והיה נמוך בהשוואה לשיעור התושבים הערבים שהיו מחוברים לרשת האינטרנט- 89%.

נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין: "השנתון הסטטיסטי אוצר בתוכו מידע חשוב שעוסק בכל רבדיה של ירושלים, בכל שכונותיה. מזרח ומערב, חדש וישן, דתי וחילוני, יהודי וערבי. העתיד של ירושלים הוא העתיד של מדינת ישראל. ירושלים היא מיקרוקוסמוס לקיומנו כאן. למרות כל המורכבויות, בירושלים טמון הפתרון. דווקא כאן, בעיר המורכבת מכל העושר הדמוגרפי של מדינת ישראל, צריך למצוא דרך ליצור שיח, לחבר, לשתף פעולה".

"אני מבקש להודות לאנשי המכון על עבודתם המסורה, ועל הניסיון שלהם לשקף את תמונת המציאות של הנעשה בירושלים. המאבק העיקש, המתמיד, להבנת המציאות ולהנגשתה לציבור, הוא חשוב במיוחד".

מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות, ליאור שילת: ""שנת הקורונה" וביתר שאת אירועי התקופה האחרונה מעידים עד כמה בירת ישראל הינה עיר רבת פנים וגוונים; הטרוגנית מאוד מבחינה לאומית, דתית וחברתית; ובמיוחד – עד כמה התהליכים והאירועים בירושלים הינם בעלי משמעות פוליטית והשפעה על תהליכים כלל ארציים. מבחינות רבות תהליכים ומגמות בעיר מקדימים את מה שיקרה במדינת ישראל כולה בעוד מספר עשורים. במובן הזה ירושלים היא "המעבדה הלאומית" של מדינת ישראל".

"השנתון הסטטיסטי לירושלים ה-35 שאנחנו מציגים היום מנסה לתת לאירועים ולמגמות בעיר עומק מחקרי המבקש להבין את המורכבות הירושלמית ולהציג את המציאות רבת הפנים בעיר. נתוני השנתון מאפשרים למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב להכיר את מגוון תחומי החיים בירושלים, להבין את העובדות, מעבר לדימויים ולתדמיות ולפעול למדיניות מבוססת ידע לטובת העיר וכלל תושביה".

הצטרפו ועקבו אחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
עדכון אחרון:
איננו רואים דברים כפי שהם אלא כפי שאנו

התקינו את האפליקציה החדשה שלנו!
ותישארו מעודכנים