שנת 2022 מביאה איתה את ההבנה שבשנים הקרובות לפחות, משבר הקורונה הבריאותי עדין כאן וכנראה גם יישאר. עד לפיתוחה של תרופה או חיסון קבוע יותר כנגד המחלה, אנו עדיין נעים בין תקופות המתאפיינות בשגרה מסוימת לבין הידוק ההגבלות. נדמה שכבר התרגלנו לחיים עם הקורונה ולמדנו להסתכל עליהם כעל עובדה מוגמרת שיש להמשיך לצדם. ייתכן שההסתגלות האנושית מהירה, אך העולמות שמהם מורכבים חיינו עדיין נמצאים בתהליכי התאמה.
קחו למשל את עולם העבודה- אחד התחומים שעברו את השינוי המשמעותי ביותר בשנתיים האחרונות. ברב התחומים, המעסיקים והעובדים כבר הבינו כי ניתן לעבוד מהבית ולהשיג הצלחות וקידומים, באותה מידה בה עובדים מהמשרד. חלק ניכר מהמגזר הפרטי ממשיך לעבוד באופן היברידי, כאשר חלק מהעובדים עדיין עובדים מהבית ומהמשרד באופן משולב.
בחודשים הראשונים של תקופת הקורונה, גם המגזר הציבורי ומשרדי הממשלה עברו ברובם, לעבודה מהבית ובהדרגתיות חזרו העובדים במגזר זה לשגרה. אותו שינוי זמני הוביל למעשה לשינוי חשיבתי גם אצל העובדים. אם נניח שעובדי המגזר הציבורי יוכלו לעבוד באופן היברידי נוכל לצפות ליתרונות משמעותיים כתוצאה ממהלך זה ביניהם חיסכון במקום ובמשאבים והקלת העומסים בנתיבי התחבורה, שכבר עכשיו מקשים מאד את ההגעה למקום העבודה הפיסי, מעכבים את יום העבודה ומעמיסים על אורח החיים של העובדים. פועל יוצא של הנחות אלו הוא הפיילוט שמופעל לאחרונה בחלק ממשרדי הממשלה שבמסגרתו עובדים המבקשים לעבוד מהבית ועבודתם מאפשרת זאת, יכולים לעשות זאת.
המשותף למגזר הפרטי והציבורי הן החרדות שהמעבר לעבודה מהבית מעוררות אצל המעסיקים, עד כדי כך שכבר נשמעו קולות במגזר הציבורי החוששים שיום העבודה מהבית יהפוך בפועל עבור העובדים ליום חופשי. מחקר שנערך לאחרונה מצא ש-70% מהארגונים בעולם שוקלים ליישם אמצעי מעקב דיגיטליים אחרי העובדים שלהם, זאת למרות שלפי כל הממצאים, התפוקה של העובדים עולה במודל של עבודה מהבית או עבודה היברידית וכך גם שביעות הרצון של העובדים מהגמישות שנכנסה לחייהם.
בין שאר אמצעי הפיקוח מרחוק שאוזכרו נכללו פיקוח על מיילים (44% מהארגונים), פיקוח על גלישה ברשת (41%), כלים טכנולוגיים שיתופיים (43%), פיקוח באמצעות וידאו (29%) או מצלמות רשת (28%).
אבל האם באמת ניתן לכמת את התפוקה של העובד באמצעות אמצעי מעקב? האם ספירת ההקשות על המקלדת יכולה לספק מדד שהעובד באמת שקוע בעבודתו? האם קשר וידאו פתוח בין המעביד לעובד שימשך לאורך היום וידמה עבודה זה מול זה במשרד לא יהפוך לעול עבור המעביד וישיג את התוצאה ההפוכה אצל העובד? ומה לגבי כל אותן דקות ושעות שאנו מקדישים לחשיבה על עבודתנו? לניתוח שלה? לתכנון של המשימות לזמן הקרוב והרחוק יותר וליוזמות חדשניות? האם הזמן שאנו נמצאים בשיחות זום הוא זמן שמנוצל במיטבו? או שגם שיחות אלו יכולות לבוא על חשבון זמן עבודה אפקטיבי יותר שבו העובד נמצא מול משימותיו?
כפי שכבר הוכח, אמצעי מעקב אלו מקטינים את האמון בין המעבידים לעובדים בעולם שבו המלחמה של ארגונים על עובדים מיומנים נעשית קשה יותר ויותר, במיוחד אם המטרה של אותם ארגונים היא למשוך את בני דור ה-Z שעלולים להיות חשדניים במיוחד כלפי מהלך זה ולראות בו נוהג ארכאי שלא שייך לעולם החדש ולאמצע המאה ה-21.
בשל המאפיינים המיוחדים למגזר הציבורי כמו עובדים ותיקים ובעלי קביעות וגם אופי עבודה שנתפס כפחות תחרותי מאשר במגזר הפרטי, אני מאמין שהנחלת כללים לעבודה היברידית צריכה להיעשות במשותף בין העובדים למעבידים. לפי מחקרים, עובדים תומכים בסוג מסוים של פיקוח מסיבות כמו למשל אבטחת סייבר ושמירה על תקנות בריאותיות. אני סבור שבמקרה ובו הפיילוט יצליח נידרש לרגולציה ממשלתית הנוגעת גם למגזר הציבורי ובהמשך כנראה גם למגזר הפרטי. רגולציה שכבר עוסקים בה בחלק מהמדינות בעולם.
בנוסף, כדי שהמגזר הציבורי יעשה את המעבר בהצלחה וכמה שיותר עובדים יוכלו להשתתף בעבודה ההיברידית, יש צורך בדיגיטציה מוגברת של המשרדים הממשלתיים. למרות המאמצים ואימוץ ערך הנגישות, אתרי ממשלה רבים עדיין אינם מקוונים ויעילים מספיק ובמקרים רבים יש צורך להגיע פיזית לסניפי קבלת הקהל ולגשת פנים מול פנים אל הפקידים העובדים בהם. במקביל, חשוב גם לחזק את הקשר בין משרדי הממשלה לעובדים בבית וליצור עבורם מערכת שתוכל לענות על הדרישות שלהם מיום עבודה שכזה ולתמוך בו.
ובאשר ליחסים בין המעביד לעובד שהם אחרי הכול יחסים חשובים. לדעתי, הדרך הטובה ביותר לשמור עליהם וגם לשמר על יחסים של אמון היא לקבוע מראש מטרות תקופתיות באם זה חודש, שבוע או יום ולראות האם העובד מבצע את מטלותיו והאם הוא מבצע אותם על הצד הטוב ביותר.
בעבודה היברידית רצוי גם לקבוע שיחת עדכון אחת ליום, כדי להבין היכן העבודה עומדת ולמנוע הפתעות בעתיד וגם כדי לשמור על קשר ולראות מהן רגשות העובד מעבר לביצוע המטלות שלפניו. גם שיטות של תגמולים והערכה תקופתית הן חשובות וניתנות ליישום. אחרי הכול, העבודה שלנו נעשית יותר ויותר באמצעים דיגיטליים, אך הקשר האנושי הופך למשמעותי לא פחות.
—
ירון רזינסקי הוא מנהל תחום משתמשי קצה, לאזור מרכז אירופה והמזה"ת בחברת VMware
