אם יש בתים שמסמלים יותר מכל את המושג "דירת קבע", הם ללא ספק בתי חב"ד. אם מאות אלפי מבקרים יהודים מרחבי הגלובוס, 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה, לשליחי הרבי מליובאוויטש זצ"ל יש בהחלט במה להתגאות.
אלא שהשנה קרה דבר. נגיף הקורונה לא היכה רק בכלכלה ובבריאות, אלא גם בבתים שהפכו לסמלה של יהדות התפוצות. הבתים שהיו לאבן שואבת של אור רוחני במדינות שבינן לבין היהדות אין ולו קשר מקרי, נאלצו לסגור את שעריהם.
לראשונה מאז ראה מיזם השליחות החב"דית אור, לפני 70 שנה, הפך נגיף הקורונה את בתי הקבע של העולם היהודי לדירות ארעי. אם בצמצום הפעילות בשל הנחיות הריחוק המקומיות, ואם בשל היעדרם של מבקרים יהודים במדינה.
בעוד העולם לומד לאיטו להתנהל במגבלות שגרת הקורונה, ישנם מקומות שאותות הנגיף ניכרות מבעד לכל פינה.
לרוב בא הדבר לידי ביטוי בשיממון ובריקנות הפוקדים מקומות ואתרים שונים, שעד לפני חצי שנה היו פעילים, תוססים, שוקקים מסביב לשעון ומלאי חיים אנושיים, שידעו לנצל כל דקה ולהנות מהרגע.
אין הכוונה דווקא להנאה גשמית. בוודאי לא תופתעו כי הנאות בעלי מימד רוחני ניתן לחוש כמעט בכל מקום ברחבי היקום. השאלה הגדולה היא מה מידת התנאים והכלים שיוכלו להכיל תחושות נשגבות ונעלות אלו ולרומם אותם לפסגות שאין להם שיעור, שהרי ברור לכל כי אין דומה ההתעלות הרוחנית והישיבה בסוכה שהוקמה במרפסת הבני-ברקית לזו שהוקמה בווייטנאם או בתאילנד.
אם יש מדינות שפעילות חב"ד בהן מוכרת כמעט לכל אזרח ישראלי שאינו שומר תורה ומצוות, הן ללא ספק אותם מדינות במזרח הרחוק. רבבות צעירים ישראלים יוצאים מדי שנה לטיולים ממושכים באותם מדינות, ואין אף אחד מהם שלא עוצר לביקור בבית חב"ד. אם בתפילות, אם בהנחת תפילות, אם בלימוד תורה, ולפעמים בכלל ל'ארוחת שבת' שלא פעם גם מעירה את הניצוץ היהודי שבנפש המטייל.
"בשל סגירת מרכזי הקניות והבילויים, התבקשתי לבוא ולתקוע בשופר עבור 5 יהודים בלבד המתגוררים מחוץ לבית חב"ד, בתוכם אדם שמתגורר בבניין מגורים בקומה ה-21"
הרב נחמיה וילהלם
נגיף הקורונה, שכאילו עצר את תהליך הגלובליזציה שהפך את העולם כולו לסוג של כפר קטן, גם עצר את התנועה לאותם בתי קבע – שהפכו לדירות ארעי. מבין כלל בתי החב"ד בעולם, פגע הנגיף אנושות בבתים שבתאילנד, וייטנאם ומומביי שבהודו. כאן מסתבר, הפכו בתי הקבע של השלוחים ואלפי ישראלים, לבתים של ארעי – במובן שלמעט כמה עשרות בודדות של תושבים מקומיים, הפכו הבתים לאתרים שוממים. ממקומות שוקקים חיים ותוססים, לעוד בנין רגיל בתוך מיליוני מבנים במדינה בה הם שוכנים.
רגע לפני החג שמסמל יותר מכל את המושג 'דירת ארעי', מסבירים לראשונה השלוחים מבתי החב"ד הפופולריים ביותר בעולם את השלכות הנגיף והתחושות הקשות שבעקבותיו, בראיון מיוחד למגזין החג של 'בחזית'.
הרב נחמיה וילהלם, שליח הרבי בבנגקוק שבתאילנד, הרב מנחם הרטמן, שליח הרבי בווייטנאם, והרב ישראל קוזלובסקי, השליח במומביי שבהודו, עוני לכל השאלות, מסבירים את אופי ה'משימה' שנטלו על עצמם, משתפים כיצד מתנהלים חיי השגרה בימים כתיקונם בארץ זרה, ארץ צייה ועייפה ללא מים חיים, כשעליהם מוטל לרענן את הלבבות 365 ימים בשנה, שבעה ימים בשבוע.
המשותף לשלושתם, מעבר לפעילות והזהות המשותפת, היא העובדה שלמרות שהמילה "שליחות" מבטאת משימה של לצאת ולחזור, ומתקשרת ל'שליח" אשר שב מהשליחות אליה נשלח. תקופת שליחותם אינה מוגדרת, למעט הציפייה המשותפת לגאולה. "שליחות של הרבי הינה מהיציאה לשליחות ועד לביאת המשיח במהרה בימנו. בשנות לימודי ב-770 אצל הרבי, משראיתי את האהבה הרבה שרוחש הרבי לשלוחים ונוכחתי עד כמה הדבר בוער בעצמותיו, כבר אז הבנתי שבעתיד אטול עלי גם אני את המשימה הנעלה שהרבי כה דיבר אודותיה", אומר הרב וילהלם ל'בחזית'.
"אנחנו בשליחות 8 שנים", מסביר הרב קוזלובסקי. "אנחנו אכן מתכוונים לשוב ארצה, אבל זה יקרה לכשתסתיים השליחות כאשר יקוים הכתוב, 'גלה כבוד מלכותך עלינו במהרה'". דברים דומים אומר ל'בחזית' הרב הרטמן, שמתכונן "לשוב בעזרת השם ארצה יחד עם משיח צדקנו בקרוב בימנו".
ראש השנה במזרח הרחוק
אלא שדווקא הגאווה שבשליחות והסיפורים הרבים שבאמתחתם, שמהווים עבורם מקור לגאווה, הופכים את משבר הקורונה להרבה יותר מ'עוד' משבר עבורם. "הקיפאון בפעילות החיים היהודיים שתפסה באחת את מרכזי בתי החב"ד עם סגירת הגבולות והשערים לתיירים, מזכיר את השיממון היהודי הרוחני במקומות אלו שנרשם מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה ועד להגעתם של משלחות חב"ד למקומות על מנת להחיות את השממה הרוחנית שהתפוגגה לה ככל שחלפו השנים", היטיב להגדיר זאת אחד המקומיים.
"במשך שבתות השנה סועדים אתנו בליל שבת בממוצע, בין 1,000 ל-2,000 אורחים. תלוי בעונות השנה. בזמני שיא זה יכול לעבור גם את ה-2,000, ובתקופות הכי שקטות מדובר בסדר גודל של כ-1,000 אורחים שבאים לקחת חלק בסעודת ליל שבת", חושף בפנינו הרב וילהלם, השליח בבנגקוק. "אתה שואל עד כמה המגיפה פגעה בנו?", נאנח ר' נחמיה כשקולו נסדק, "היא פגעה בנו אנושות. היא לקחה לנו בעצם את כל העבודה. אתה צריך להבין שהפעילות שלנו מבוססת 90% על תיירים".
"לאורך התקופה הנוכחית, מאז פרוץ הקורונה, תאילנד הייתה המדינה הכי פחות נגועה. מאז פרוץ הנגיף היו כאן אולי 3,500 מקרים וסדר גודל של פחות מ-60 אנשים שמתו כתוצאה מהידבקות בנגיף. כך שלמעשה אין כאן קורונה", מסביר הרב וילהלם. "זה לא בא סתם כך מעצמו שתאילנד ניצחה את הנגיף. הם מחזיקים את המדינה מאוד סגור ועד עכשיו הם כלל לא נתנו לתיירים להיכנס, בימים האחרונים הם החלו כן קצת לשחרר. לפי הכללים וההנחיות שנכנסו לתוקפן בימים האחרונים ניתן להיכנס למדינה רק על ידי בידוד של שבועיים במלון בלבד, כאשר ברור שהתייר נדרש לשלם עליו".
עם זאת, גם בימים אלה יש להרב וילהלם לא מעט עבודה. שכן הקהילה היהודית בתאילנד מונה אלפי יהודים ועליו מוטל לדאוג לצרכי החג הרוחניים עבורם. "מאז פרוץ הנגיף לא הייתה תיירות בתאילנד, זה צמצם את הפעילות הקבועה, אבל עדיין נותר לנו לתחזק את הכל ולהתארגן למתי שהשמים אצלנו ייפתחו שוב. חוץ מזה, יש כאן אלפי יהודים שמתגוררים כאן ואנחנו דואגים להם לכל מה שצריך".
במומביי התחושה קשה שבעתיים. שם, מדווח הרב קוזלובסקי, על פעילות שצנחה מכ-10,000 מבקרים ל"כמעט 0". בשיחה עם 'בחזית' הוא מספר, כי "בית חב"ד במומביי הינו אחד מבתי חב"ד השוקקים והפעילים ביותר לאורך כל השנה. אינני יכול להציג נתונים מדויקים, אבל אנחנו מעריכים כי לאורך השנה עוברים אצלנו קרוב ל-10,000 איש שבאים להשתתף בסעודות השבת. כעת אנחנו כמעט ב-0 אורחים בהודו. זה לא פשוט בכלל, אבל אנחנו ממשיכים בפעילות היומיומית שלנו עם מי שכן נמצא אתנו וזה לא פחות חשוב".
לדברי הרב מנחם הרטמן, שליח חב"ד בווייטנאם, בעוד "לאורך השנה מתארחים בכל שבת כמה מאות ישראלים, שגם במקומות נידחים מבקשים לטעום טעמה של שבת קודש מה היא, ולחוש את קדושת השבת על פרטיה ודקדוקיה, כעת הגענו למצב של אפס תיירים והפעילות שלנו היא רק עם הקהילה היהודית המקומית הקטנה שמתגוררת כאן".
מבצע תקיעת שופר
ראש השנה, מטבע הדברים, הוא אחד החגים בהם ידיהם של השלוחים העושים לילות כימים לאורך חודשי השנה למען הדלקת הניצוץ החבוי בקרב כל אחד אשר בשם יהודי יכונה, מלאי עבודה יותר מהרגיל.
הן בהיערכות מוקדמת לסעודות החג, אשר מזמינים אליהם יותר מבקרים ומטיילים מימים שבשגרה, מה שדורש היערכות לוגיסטית מורחבת למען קליטת ההמונים וקבלתם בסבר פנים יפות – והן בהיערכות לתפילות החג ההמוניות, הצורך ביבוא די אוכל כשר מהמדינות השכנות ועוד ועוד.
אם נקודת המוצא שהייתה מנת חלקנו, כאשר ביקשנו לשמוע על האווירה החגיגית והמשפחתית המיוחדת שאפפה את סעודות ימי ראש השנה בצל משפחות השלוחים, שלראשונה מזה שנים עמדו לכאורה נטולי מעש ועם עודף זמן ניכר לשהות בבית ולחגוג את 'שמחת החג' בחיק המשפחה, לאחר שכאמור הציבור שרגיל לפקוד את בתי השלוחים בכל שנה נותר ספון כל אחד בביתו ובארץ מולדתו בשל העובדה שהאפשרויות לטייל סביב העולם נשללו ממנו, מהר מאוד התבדינו. הבנו שהשאלה שביקשנו לשאול כלל לא הייתה במקומה.
דווקא הסגר והנחיות הריחוק החברתי העמיסו על השלוחים. "בגלל העובדה שהציבור נשאר ספון בביתו וחשש לצאת אל המרחב הפתוח מחשש להידבקות בנגיף הקורונה, נדרשנו ללכת מרחקים גדולים יותר מבשנים עברו על מנת לזכות יהודים בתקיעת שופר", מספר הרב קוזלובסקי, השליח במומביי. "ב"ה זכינו בזכות הנפלאה הזאת של 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו', שגם במומביי, עיר של 22 מיליון איש, צריך להמליך את הקב"ה למלך, שזה העבודה שלנו, ואני תקווה שבע"ה פעלנו אותה, ואת זה נראה במשך התקופה הקרובה. העיקר שנשמע כבר 'תקע בשופר גדול לחרותנו'".
עם זאת, מניין לא היה בנמצא. "בנסיבות התקופה, ראש השנה הנוכחי היה שונה מקודמיו בכך שלראשונה לא היה לנו מנין. פשוט התפללנו את תפילות החג ללא עשרה אנשים שהצלחנו לאסוף למנין. יש איסור של הממשלה להתקהלות דתית. כמובן שערכנו את כל התפילות, אבל בלי מנין".
בחב"ד תאילנד נערכו מראש ל'מבצע תקיעת שופר', תרחיש שגם התממש. "בעוד בכל שנה אני משרך את רגלי במשך שעות ארוכות בשווקים וברובע הקניות והמסעדות בבנגקוק, כשאני תר בעיניי אחר יהודים יקרים במטרה לזכותם במצוות תקיעת שופר. השנה, בשל סגירת מרכזי הקניות והבילויים, התבקשתי לבוא ולתקוע בשופר עבור 5 יהודים בלבד המתגוררים מחוץ לבית חב"ד, בתוכם אדם שמתגורר בבניין מגורים בקומה ה-21, אשר במאמצים ניכרים ומתוך שמחה עילאית זכינו להשלים את המאמץ ולזכות גם את הלה בשמיעת קול שופר", מספר הרב וילהלם.
"ליל ר"ה זה החג הכי גדול שיש לנו", מנסה ר' נחמיה להסביר עד כמה התחושות בחג היו קשות. "בעוד בשבת רגילה מתארחים אצלנו בין 1,000 ל-2,000 סועדים, בראש השנה הכמות מכפילה את עצמה ואף יותר מכך. בשנה החולפת השתתפו בסעודת ראש השנה בבתי חב"ד בתאילנד כ-5,000 סועדים. אצלי בבנגקוק לבדה משתתפים בין 800 ל-1,000 איש. השנה היו לי 50 איש. אני חושב שהמתמטיקה די פשוטה", הוא אומר בעצב.
"המציאות בה אנחנו עם 0 תיירות, הביאה לדאבוננו לכך שחגגנו השנה לראשונה ללא מטיילים", מסביר הרב הרטמן. "האווירה בכללותה הייתה שונה. מצד אחד לא היה פשוט, זה לא משהו שהורגלנו אליו. אך מצד שני, התפילות התאפיינו באווירה מיוחדת. אווירת קהילה משפחתית שבאה לידי ביטוי בהתרוממות רוח ותעצומות נפש עילאיים".
• • •
בחג הסוכות, כשעם ישראל כולו יעבור מדירות הקבע לדירות ארעי, יש מי שיעבור מדירת ארעי אחת לדירת ארעי אחרת. האנשים האלה הם שליחי חב"ד, שמהבתים הכי קבועים בעולם הפכו בצל הקורונה לארעיים ביותר. תאילנד, ווייטנאם ומומביי הם רק דוגמית למחיר הכבד שגובה הקורונה מהשלוחים.
