את סיכומו של השבוע הסוער שעבר על הקואליציה ניתן לסכם בשלוש מילים: "הכל עדיין פתוח". כשהשר אלון שוסטר מכחול לבן מתראיין לגל"צ, ואומר "אצביע נגד הסיפוח אם הוא לא יובא כחלק מתוכנית כוללת. זה מהלך מתריס שיפגע ביציבות האזורית", מה הוא חושב לעצמו, שבליכוד לא מחכים לכאלה נפילות?
בכיר בליכוד עמו שוחחתי השבוע מסביר שלא לייחוס, כי "הקשר שלנו עם כחול לבן, הוא לא חתונה דתית, אולי הוא רק חתונה קתולית", וזה מה שהביא אותי להפנות אליו את שאלת המיליון: האם נתניהו יבקש להתמודד גם בבחירות הבאות, וזו תשובתו: "נתניהו הציב לעצמו מטרה של 2 פרויקטים אותם עליו להשלים עד לעזיבתו את המגרש הציבורי: 1 החלת הריבונות, 2 הגרעין האיראני. תן לו רק לסיים עם שני אלה והוא פורש לביתו", אומר הבכיר שמוסיף, כי להערכתו, "במידה ונתניהו יצליח בכיבוש המטרות בתוך השנה וחצי שנותרו לו, או אז הוא יודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים – לא לפני שיסדר את בעיותיו המשפטיות. במידה שלא יצליח, אם בגלל קוצר הזמן או בשל מסורבלות הקואליציה, נראה אותו מתמודד גם לקראת הבחירות הבאות".
באשר לאופציית ההליכה לבחירות, שבפעם הראשונה קיבלה השבוע נופך אמיתי, אמר לי הגורם, כי "כאשר הסקרים מנבאים מעל 61 מנדטים לגוש הימין, הרי שמתוך הבית פנימה בבלפור יש לחץ לפרק את הקואליציה, אלא שנתניהו בשלב הזה, עדיין אינו בשל ללכת לבחירות".
וזה מה שהביא אותנו לעוד מתיחות שנרשמה השבוע בין מרכיבי הקואליציה. היה זה סביב העלאת החוק הנורווגי, שבליכוד ביקשו להשאיר אותו כמנוף לחץ על כחול לבן לגבי החוק שמאריך את כהונת נתניהו כרה"מ החליפי עד לסוף הקדנציה.
ואכן בסוף נרשמה הסכמה בין המפלגות, החוק עבר, אבל נתניהו בקטע של התרסה נעלם ממשכן הכנסת בעת ההצבעה ובכך הצליח להביך קשות את 'החליפי' גנץ. המעניין הוא התערבותו של ח"כ גפני לטובת כחול לבן, שכן כניסתו לכנסת של פינדרוס מהווה ערך עליון מבחינת גפני, אלא שנקיטת העמדה העלתה כלפיו זעם מהליכוד, ומנגד, גורם באגודת ישראל הצהיר בפניי כי המלחמה של גפני בליכוד הייתה מיותרת והתקיימה שלא על דעת כל הסיעה.
צד נוסף של התרסה שקיבלנו השבוע, היה דווקא מכיוון כחול לבן. היה זה כאשר גנץ ביקש לקיים את הסיור הראשון שלו דווקא במשרד המשפטים, כאשר הדובדבן שבקצפת הייתה התמונה המשותפת עם אהוב נפשו של נתניהו היועמ"ש אביחי מנדלבליט.
בואו נאמר ששני הצדדים מעוניינים בהמשך קיומה של הקואליציה, אבל גם מעוניינים שאי הוודאות תמשיך להיות מנת חלקה. אירוניה במיטבה.
החסימה הבטוחה
השבוע העלה ח"כ אייכלר הצעה להורדת אחוז החסימה. הרעיון בא כמובן עקב סכסוכים פנימיים בתוך אגודת ישראל ותמיד שווה שיהיה לו לאייכלר קלף מיקוח בצד. לא שמישהו מעלה בדעתו שחסידות בעלזא לבדה תצליח בכוחות עצמה לעקוף את מכשול אחוז החסימה, אבל ההנחה היא שאחודים כאלה ואחרים, לדוגמה צירוף שלומי אמונים כמו שחשף עמיתי זאב אלפרוביץ ב'בחזית', על המגעים שמתקיימים בין בעלזא לשלומי אמונים, עשויים להבטיח את הצלחת איומו.
ברשותכם, נעבור על כלל המפלגות בזירה וננסה לנתח את מידת הסיכויים להעברתו של 'חוק אייכלר' המסתמן:
יהדות התורה – נראה כי בשקט בשקט גם אגודה וגם דגל מעוניינים בהחלתו. תמיד טוב להיות קלף מיקוח, תשאלו את ליברמן, כמו שאמר לי בכיר באגודת ישראל השבוע: "אסור לאבד קולות בימין, ולכן אנחנו בעד".
שס – עם היעלמותו של אלי ישי מהזירה, והיעלמותם של מפלגות המדף שנגסו בהן בכמעט בכל מערכת בחירות, הרי שאין להם עוד ענין בעד או נגד החוק. להם עצמם בכל אופן זה לא יזיז כלום.
ימינה – ברור שבמפלגת הימין המפולגת מעדיפים את החוק במיוחד כשעתידה לוטה בערפל. ובנט כך נראה, עדיין לא השתחרר מהחלום של מפלגת ימין חילונית דתית. בשיחה שקיימתי עמה השבוע, טענה ח"כ שקד: "מאז ומתמיד הייתי נגד העלאת אחוז החסימה – גם לפני שנים אחדות כשהנושא עמד על סדר היום הבעתי התנגדות להצעה ותמכתי במליאה רק בגלל המשמעת הקואליציונית". לדבריה, "צריכה להיות הרבה יותר ליברליות".
הליכוד – מעדיפים את החוק כדי שלא יתבזבזו שוב קולות לימין ויושלכו לפח. הניסיון מלמד, כי הקולות שהוחמצו לאורך מערכות הבחירות היו מהימין אם כי לפי בכיר בליכוד טרם הוחלט האם להתנגד או לתמוך בחוק.
כחול לבן – מפלגה נטולת אינטרסים שלפי שעה אין להם אינטרס מובהק בהעברת החוק. סביר להניח שההחלטה בענין תתקבל בהתאם לסקרי עומק שתערוך המפלגה ככל שיתקרב מועד הבחירות או לחילופין מועד ההצבעה על החוק אם וכאשר יקודם בוועדות.
יש עתיד – גורם ביש עתיד אמר לי שהם נגד החוק, וזה די מובן מזה שרוב הקולות שהולכים בפח זה דווקא מגוש הימין.
ישראל ביתנו – לפי גורם בישראל ביתנו, הם יתנגדו, אבל כנראה זה בא מתוך רצון להתיש את נתניהו שכן מעוניין בחוק, על אף שליברמן עצמו צריך את החוק. אם כי יש לזכור כי היה זה ליברמן שהעלה את הצעת החוק להגדלת אחוז החסימה ל 4% כפי שמקובל כיום.
עבודה ומר"צ – נראה כי השאלה מיותרת. ברור שבמצבם הנוכחי החוק אמור להציל אותם מכליה. אם כי לא בטוח שמר"צ תתמוך, ולו בכדי שלא לתת תחושה ציבורית על ייאוש.
הרשימה המשותפת – אינם מעוניינים בחוק, כי כך יוכלו לרוץ שוב בשיתוף פעולה, ולא יפוזרו לכמה מפלגות (ע"ע ישראל ביתנו).
השאלה המשמעותית היא, מה סיכויי 'חוק אייכלר' לעבור – וכגודל השאלה, כך מרחק התשובה. מספר הפעמים בהם עמד החוק לדיון וירד מסדר היום, גובר על כמות הבחירות שחווינו בשנה האחרונה.
