"זה נראה לי שבע".
רופא העיניים מחליף עדשה במשקפיים המיוחדים. הפעם הבחור רואה: 12.
"אבל אין בלוח מספרים בני שתי ספרות", מתרעם עליו הרופא.
"דוקטור, אמרתי לך", מתנצל הבחור במבוכה. "אני לא רואה טוב. אתה מבין כמה קשה לי להתנהל בחיים כשכולם כועסים עלי? בדיוק בשביל זה הגשתי בקשה לביטוח לאומי לקבלת קצבת נכות קבועה".
הרופא מתרשם מדברי הבחור וחותם על המסמכים הנדרשים.
הבחור יוצא החוצה ורואה את העולם בראיית שש-שש חדה ומפוקסת. הוא מחליט לחגוג את הצלחת הקומבינה שלו בהופעה גדולה שמתקיימת הערב.
כשהגיע הבחור למקום, הוא מגלה לחרדתו שבשורה שלפניו יושב לא אחר מהרופא שבדק אותו הבוקר. רגע לפני שהרופא מסתובב, נוקש הבחור על הכתף ושואל: "סליחה אדוני, פה התחנה לקריית גת?"…
• • •
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", פותחת התורה בפרשתנו.
ארבע מילים ראשונות וכבר יש מקום לשאול: המילה 'ראה' היא לשון יחיד, 'לפניכם' היא לשון רבים. מפני מה פתחה התורה בלשון יחיד והמשיכה בלשון רבים?!
שני תלמידים התבקשו לצאת מן הכיתה למספר דקות. המורה סיפר לאלו שנותרו בכיתה על ניסוי מעניין שברצונו לערוך. הוא ביקש מן התלמידים שבכיתה שישבו בשקט מוחלט כאשר ישובו חבריהם פנימה.
אסור לרמוז לשניים שמשתתפים בניסוי שום דבר. אם אפשר, בבקשה גם לא לצחוק או לגחך.
דלת הכיתה נפתחה ושני התלמידים התבקשו לחזור פנימה. המורה זימן אותם אל שולחנו הרחב וביקש מהם לשבת בשני ראשי השולחן, זה לעומת זה.
במרכז השולחן נח כדור גדול. המורה ביקש מכל אחד מן התלמידים לומר לו מה צבע הכדור המונח על השולחן.
"שחור!"
"לבן!"
"האם אתם בטוחים?" שאל המורה את שני העונים.
השניים הנהנו בראשיהם לאישור בוודאות. אין יותר ברור מזה.
המורה דיבר מעט על הצבעים ועל משמעותם, כששני התלמידים עדיין יושבים ליד שולחנו ומביטים בכדור בריכוז. כתום דבריו, נשאלו שוב התלמידים לצבע הכדור.
התשובות היו זהות לחלוטין: אחד ראה כדור שחור השני ראה כדור לבן.
"יש לכם הסבר מדוע היושב לפניכם רואה צבע הפוך לחלוטין מהצבע שאתם רואים?"
התלמידים היושבים ליד השולחן ניסו להפריח השערות על עיוורון צבעים, אבל המורה הסביר להם שהמושג הזה אינו שייך לכאן.
לאחר דקות ספורות של ניחושים ותהייה, כאשר שאר התלמידים בכיתה שומרים על דממה מוחלטת ומשתפים פעולה באופן יוצא מן הכלל, הורה המורה לשני התלמידים לקום.
"עכשיו תחליפו בבקשה מקומות. כל אחד יעבור לשבת בצידו השני של השולחן".
התלמידים החליפו מקומות והביטו בכדור. כל אחד מהם ראה כעת את הצבע שחברו ראה קודם. העובדה שיכול להיות שהחבר רואה צבע הפוך בשל העובדה שהכדור חציו שחור וחציו לבן – כלל לא עלתה בדעתם…
בשמו של הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק, הביאו לבאר: במעמד הר סיני קיבלו ישראל תורה אחת. הנתינה הייתה 'לפניכם' בצורה אחידה ושווה לכל כלל ישראל. אולם לכל יהודי מישראל יש כאן עבודה שונה ותפקיד שונה, שורש נשמה אחר ותכלית מסוימת עבורה ירד לעולם.
למשל, יש יהודי שתפקידו להתמקד דווקא בלימוד סדר קדשים, אחד נדרש ללמד את צעירי הצאן את יסודות הקריאה, מי שניחונו ביכולת השפעה נדרשים משמים לחזק יהודים אחרים באמונה ובעניינים שונים, ואף צריכים יהודים גומלי חסדים בגשמיות וכאלה שיעמדו בתפילה בכל זמן פנוי עבור כלל ישראל.
לכל יהודי נאמר בלשון יחיד הציווי 'ראה', התבונן מה עליך לעשות. אל תבדוק מה חברך עושה ותעשה גם אתה.
• • •
פעמים רבות מתגלים חילוקי דעות, אף בדרכי העבודה ברוחניות, וקל וחומר בגשמיות, בין הבריות.
יש לסייג מראש שלא כל דרך שבוחר לו האדם היא אכן נכונה וטובה. בדיוק לשם כך ישנם גדולי ישראל אדירי התורה שבדעתם הצטווינו להתייעץ ולשאול, האם מעשינו רצויים.
לאחר שברור הדבר שאנחנו במקום הנכון ולא ב'תחנה לקריית גת', יש לזכור שכאשר אנחנו רואים אחרים העושים דברים בצורה אחרת מאיתנו, אין זה אומר בהכרח שהם רואים דברים בצורה 'שחורה'. לפעמים זהו הצבע האמיתי שאותו הם רואים.
אילו היינו נדרשים להחליף איתם מקום, מסתבר שהיינו מחליפים את דעתנו שעליה נלחמנו באדיקות עד לפני רגע…
