השטח גועש ורועש בימים האחרונים, מן הצד האחד אלו הזועקים כי חובה להגיע לחקר האמת, בלי לתת לאף גורם לטייח, ומשכך הם נלחמים על ועדת חקירה ממלכתית, ומן המתרס השני אלה המצדדים בעסקני ההקדשות וקוראים שלא לחקור בתירוצים כאלה ואחרים.
בסופו של יום עלינו לזכור להבדיל בין המטרה לבין הדרך, ועדת חקירה מכל סוג שהיא לא מהווה מטרה, לא בעיניי, ולא בעיניי אף אחד מהמשפחות איתם שוחחתי, כי בסוף בסוף, המטרות מאד ברורות וידועות, והן: הפקת לקחים, שינוי תוואי מירון יחד עם הלאמה והסדרת מתחם ציון הרשב"י על כל אגפיו, כאשר התוצאה של כל אלה היא מניעת האסון הבא, ובנוסף אף ליווי נפשי וכלכלי ארוך טווח למשפחות האסון.
עלינו לזכור שאם יש לנו הסכמה בנוגע למטרה, לגיטימי בהחלט שיהיו חילוקי דעות בנוגע לדרך, ועדת החקירה לא מהווה חלק מבנק המטרות, כי אם אחד מן הדרכים ואולי הדרך הטובה ביותר בכדי להגיע למטרה, בכדי להגיע מתל אביב לחיפה אפשר לנסוע גם מכביש החוף וגם מכביש 6, אך אם מישהו בוחר לנסוע מתל אביב לחיפה דרך אילת, אין שום סיבה שנסתכל על כך כדבר לגיטימי.
ההצעות שהונחו לפתחינו עד עתה, כגון ההצעות לוועדת חקירה בין משרדית, ממשלתית, או ציבורית, היו כולן הצעות שריח סיבון חריף עלה מכולן, ועדת חקירה ללא שיניים, לא רק שלא תדאג להגיע לחקר האמת, ותוודא שהיא מונעת את האסון הבא, היא אף תהווה ועדה שכל כולה טיוח וסיבון, ועדת החקירה היא לא המטרה, אבל אם היא לא תהיה הוועדה הנכונה, היא תהווה המכשול הגדול ביותר בדרך לתיקון המפגעים.
בתחילה קיווינו שנוכל לשבת כל אחד מאתנו ספון בביתו, לחזור לשגרת חייו, כשהוא מנסה לראות איך אפשר להסתכל קדימה, ולתת לנבחרי הציבור לעשות את המצופה מהם על הצד הטוב ביותר, אך אט אט הבנו כי אם לא נצא אנחנו כאחרוני הלוביסטים ללחום את המלחמה לשינוי תוואי מירון, נגלה כי עברו 20 שנה ואף גורם טרם נקף אצבע, הלא כבר אמר ח"כ הרב גפני בדיון בוועדת הכספים, "ידענו כל השנים כי יקרה שם אסון, רק לא ידענו מתי". ואם כל השנים הללו ידעו הגורמים האחראיים מהסכנות הטמונות במקום ולא נקפו אצבע לא פלא שגם לאחר שקרה האסון טרם נעשה משהו משמעותי בנידון.
אך מעל הכל, הנקודה הכואבת ביותר היא הפיכת המאבק להסדרת מתחם הציון לנושא של ימין מול שמאל, קואליציה מול אופוזיציה, אנו מוכרחים לומר זאת בפה מלא, במסר חד וברור, אסור שהנושא הזה יהפוך להיות שיקול של פוליטיקה קטנה, נבחרי הציבור מוכרחים הפעם, לשים שיקולים מבישים בצד, לבחון את הנושא בבגרות המצופה מהם, ולקבל החלטה משותפת יחד, כלל הסיעות, מקיר לקיר, דתיים וחילונים, הימין והשמאל כאחד, סביב המאמץ לעשות הכל בכדי למנוע את האסון הבא, ועלינו אף להוסיף כי כל הגורמים שלא יסייעו בדבר ואף ינסו למסמס את המאמץ החשוב הזה לא יוכלו לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה".
—
הכותב הוא אחיו של שמחה בונים דיסקינד ז"ל שנספה באסון במירון
