"ויקצוף משה על פקודי החיל" (לא, יד)
משה רבנו כעס על ראשי הצבא על כך שהשאירו בחיים את הנשים שנשבו במלחמת מדיין. וכך אומרת התורה "ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה?!"
לכאורה, כיון שמשה 'קצף' על פקודי החיל, מדוע יש צורך לציין "ויאמר אליהם משה", שמשמעות אמירה זו היא פנייה מחודשת לראשי הצבא?
ביאר הגאון רבי זלמן סורוצקין: משה רבנו כעס על פקודי החיל. לכן ערך הפסקה עד שיצטנן כעסו, רק לאחר מכן שב ופנה אליהם מחדש "ויאמר אליהם"…
"האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" (לב, ו)
בעת שאסף הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ ממון לצדקה עבור העניים, הגיע פעם לביתו של משכיל יהודי ודפק על שער החצר. כלבו של המשכיל יצא והחל לנבוח לעבר הרבי. נטל רבי נפתלי את מקלו והכה בראשו של הכלב, שהשתתק.
עמד המשכיל בפתח ביתו ובעזות פנים התגרה ברבי מרופשיץ: "הלא נאמר בתורה 'למה תכה רעך'?"
"עד שאתה עומד בפתח הבית ומקשה עלי מהתורה", השיב לו רבי נפתלי מנה אפיים, "איך שכחת פסוק מפורש בפרשת מטות: 'האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה'?!"…
"והיה אשר תותירו מהם לשִׂיכִּים בעיניכם ולצנינים בצִדיכם וצררו אתכם על הארץ" (לג, נה)
יש להבין מפני מה נכפל הציווי שלא להותיר בחיים מגויי ארץ כנען, מפני שבהמשך ירעו לישראל. וכי זו תחרות של ביטויים נמלצים שיש צורך בכמה? "לשיכים בעיניכם", "לצנינים בצידיכם", "וצררו אתכם".
מבאר בספר 'התורה והמצווה' שיש כאן שלושה דברים שונים.
דרכו של אויב בתחילה היא להסתיר את כוונותיו הרעות. לכן נאמר "לשיכים בעיניכם", מלשון 'סכך' המסתיר וחוסם את הראייה (של הכוונה האמיתית). לאחר מכן יהיו האויבים "לצנינים (-קוצים) בצידיכם"; קצת מפריע, אבל לא נורא. ובהמשך "וצררו אתכם על הארץ", רחמנא ליצלן…
"ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלוהיהם עשה ה' שפטים" (לג, ד)
מספר חברי כנסת "רגישים לכבוד הזולת" פנו לגאון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, לאחר שנחתם הסכם השלום בין מדינת ישראל למצרים, וביקשו ממנו – בתור סמכות דתית גבוהה – שיפעל לשנות את נוסח ה'הגדה של פסח' המתארת את עונשי המצרים, כדי שלא "לפגוע" ברגשותיהם…
נענה להם הגר"ע שאין מי שבסמכותו לשנות כזה דבר.
לנוכח טענת חברי הכנסת שהתעקשו שהדבר יפגע ברגשות המצרים, ואם המצרים ישאלו את מדינת ישראל לפשר הנוסח לא תהיה בידם תשובה, נענה הגר"ע יוסף בבת-שחוק ואמר:
"תגידו להם ככה: המצרים שעליהם כתבה ההגדה – הם המצרים הקדמונים. הם התנהגו ברשעות כלפי היהודים וספגו את עונשם. אבל אתם – אינכם רשעים כמו הראשונים, והא ראיה, חתמתם עימנו הסכם שלום. לפיכך, לא אליכם מכוונת ההגדה של פסח"…
"בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול" (לה, כח)
לכאורה, אם ישב הרוצח בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול, הרי שיש כאן איפה ואיפה. יש רוצח שישב בעיר המקלט שלושים שנה, ורוצח שישב אולי חודשיים…
מבאר בספר 'על התורה' באופן חריף: כיון שמדובר כאן ברוצח בשגגה, כמאמר הכתוב "אשר לא צדה (-התכוון) והאלוקים אינה (-זימן) לידו", הרי שאיננו יודעים כמה תום לב היה כאן וכמה רשלנות המחייבת עונש.
לכן הדבר הצודק וההוגן ביותר שיהיה דינו של רוצח בשגגה מסור בידי שמים, כמה זמן עליו לרצות את עונשו בעיר מקלט. באופן כזה, לא יהיה משפט צודק והוגן מזה. לכל רוצח, כפי מצפוני לבו הגלויים וידועים כלפי שמיא…
