לפני לא מעט שנים התקבלתי לאחד מבתי הספר הנחשבים בארץ לעיצוב, מצאתי את עצמי בסיטואציה, אם לדבר בשפת מעצבים 'מעוצבת באופן לא אסתטי': אני, יוסי לוי – גבר חרדי, בוגר ישיבת חברון ובעל משפחה המתגורר בלב בני ברק, ומסביבו – אנשי עיצוב תל אביביים, חילוניים עם ז'רגון אחר לגמרי מהוויות אביי ורבא עליהן גדלתי. בימים ההם, טרם הוקמו בתי ספר לעיצוב עבור המגזר החרדי. ולאחר שהתייעצתי עם רבי, החלטתי לקפוץ למים, למרות כל המכשולים בדרך.
בתחילה, ניסיתי לזרום ולהתאים את עצמי עם עיצובים ש'מדברים' בשפה הלימודית התל אביבית, כאשר את הפירגון הראשון שניתן לי בבית הספר לעיצוב, היה על… עיצוב פנים לדירת רווקים תל אביבית.
עיצבתי דירה יפה, חלל פתוח אחד הכולל אמבטיה ללא קירות. איך לומר?… ניסיתי להיות מי שאני לא.
מהר מאוד שיניתי את דרכי וחזרתי למקורות התורניים עליהם גדלתי ומגדל את ילדי, בבני ברק. אמרתי סטופ, זהו. אני מביא את העיצובים שאני באמת רוצה להביא, עם האמירה שלי, ועם כל מה שאני מאמין בו. עד הסוף.
כך נוצר לו פרויקט הגמר שלי בדמות 'בית הרב'; פרויקט מהפנט, שזכה לתשבחות מטובי מעצבי הפנים בארץ שהיו נוכחים בפרזנטציה החגיגית בה הצגתי. בנוסף, בסוף אירוע הפרזנטציה המוצלח, ציפתה לי הפתעה משמחת: 'בית הרב' הוכתר לפרויקט הזוכה במקום הראשון מבין שלל היצירות שהכינו תלמידי בית הספר.
הקונספט שיצרתי היה 'להכניס את הרוח לתוך החומר'. העיצוב ניסח מחדש את הפרשנות לקידוש החומר. צריך להתבונן כדי להבין, ישנם הרבה מעצבי פנים טובים, אך הבנתי שאין טעם להתכחש למי שאני, להיפך. אם אני רוצה לעצב משהו שדומה למשהו אחר – אין שום טעם שאהיה בכלל מעצב.
אני מאוד מחובר להתחדשות ולאמרה: 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'. זה מה שמעניין אותי; להביא עיצוב אחר, מקורי, מעניין. ליצור יש מאין. אני נפגש עם הלקוח, הוא אומר לי את הצרכים והרצונות שלו מבחינה עיצובית – ואני יושב ותופר לו תכנון מהודק ושפה עיצובית חדשנית מקורית. כל פעם מחדש בונה עולם. עולם חדש לגמרי.
בית הכנסת הגבוה בארץ
שמח לשתף אתכם בתהליך גיבוש הקונספט לבית הכנסת המיוחד הזה, האתגר המשמעותי בעבורי היה ליצור שינוי אווירה מיידי לאנשי עסקים שמגיעים מהמשרד הסמוך, מתוך טרדות עיסוקיהם, לניתוק מכל ענייני החול, ולחיבור אל הרוח לקראת התפילה עם רבונו של עולם.
רציתי לתת טאצ' עיצובי שמנתק את העובדים מהמשרדים הקרים ומכניס אותם לחמימות ולרוחניות של בית הכנסת. שירגישו שהם במקום אחר לגמרי מכל הביזנס והלחץ שעסקו בו דקה קודם לכן. התורה היא 'טובה מכל סחורה' ואם אני רוצה לתת לזה ביטוי – אני צריך להדגיש זאת בשפה עיצובית שהדבר היקר בעולם מתבטל לתורה. לכן, עיצבתי את ארון הקודש בצורת יהלום. ובעצם לקחתי את הדבר הכי יקר בעולם – יהלום – ואמרתי שהוא רק עטיפה לתורה הקדושה.
–
סייע בהכנת המאמר: נדב גדליה
תגובה אחת
דבר ראשון שאפו,זה פשוט מעורר השראה.
דבר שני, הלוואי וכל אחד ינהג ככה בעבודה שלו ,להתאים את העבודה לערכים,לדרך,לחיים שלו, ולא להפך. תמשיך לעשות חיל ולשמש דוגמא!